"שמיטה היא רעיון, לא 'חשש'" • ראיון עם ד"ר מאיר תמרי

"היום אנו מצויים בתחילת שנת השמיטה, אך ניתן לומר שגם ציבור שומרי התורה ומצוות אינו ממש שומר שמיטה. גם בציבור החרדי אנו לא עסוקים בלשמור על מצוות השמיטה, אלא עסוקים ב'איך לעקוף אותה' ולהתרחק ממנה, משל הייתה בעיה שיש לפתור ולא במצווה שהיה עלינו לאמץ בשני ידיים ולפעול על פיה. אז בחנות הירקות אנו מקפידים לקנות פירות של גויים, או פירות שגדלו במקום שאינו נחשב ארץ ישראל - בלי שאנו מעריכים את קדושת השביעית ומבינים משמעותה. לצערי לרבים מאיתנו שמיטה משמעותה בחיי היום יום הוא עליית מחירי הפירות והירקות, לא הרבה יותר מזה. האם לכך התכוונה התורה?"

כך, בדברים חריפים אלו, תוקף הרב ד"ר מאיר תמרי את האופן בו התקבעה מצוות השמיטה בתודעת ציבור שומרי התורה והמצוות החרדים למצוות השמיטה.

הרב תמרי הינו אחד מהכלכלנים החרדים הבכירים ביותר בארץ, בעל שם עולמי בתחום פעילות חברות פרטיות, אשר כיהן שנים ארוכות ככלכלן הראשי בלשכתו של נגיד בנק ישראל. הוא גם ייסד את המרכז לערכים בעסקים הפועל להשפעה מוסרית בעולם הכלכלי, אשר לדבריו עליו לינוק את ערכיו מערכי היהדות.

"ליהדות", הוא אומר, "סדר יום כלכלי, ומצוות השמיטה היא חלק ממנה והמצווה נעוצה עמוק בתפיסת העולם הכלכלית של היהדות. לא פעם נפגשתי עם כלכלנים שאינם בני ברית וסיפרתי להם על רעיון השמיטה, הרעיון הינו רעיון גדול מאוד ומרכזי. ואז שואלים אותי איך הוא ממומש בחיי המעשה של הציבור שומר המצוות ואני מתבייש להגיד. הרי מה זה הרעיון של שמיטה? האם הרעיון הוא לא לגזום את העץ שלך בחצר? האם הרעיון הוא שלא לכסח את הדשא? זה שמיטה? זה כמו שמישהו יאמר שהרעיון הכביר והגדול של שבת הינו 'לשים מיחם שבת'. חלילה, כפי שהתורה אומרת על יום השבת שהרעיון הינו, לשבות ביום השביעי, כדי לזכור את בריאת העולם, כדי לזכור שהקדוש ברוך הוא נח ביום השביעי, וכן, יש בו גם רעיון חברתי כמתואר בעשרת הדברות, 'למען ינוח עבדך ואמתך' וכולי - כך גם השמיטה. הרעיון בשמיטה הוא שהארץ לא שייכת לך אלא שייכת לקדוש ברוך הוא. אבל אנחנו זוכרים זאת? הרי זו בושה, בשנת השמיטה יש שמוכרים את האדמה לגוי, יש שפשוט מוותרים על הכל וקונים מגוי, והצרכן בכלל אינו מבדיל בין שמיטה לאחריה.

"מצוות השמיטה היא מהחמורות וכפי שכתוב במקורות, בגלל שעם ישראל לא שמר על השמיטה הוא גלה מארצו, כי אנו לא זוכרים ומודעים לכך שהארץ הזו אינה שלנו אלא של הקדוש ברוך, אם אנו מתייחסים לרכוש ולהון כעל שלנו, בסופו של דבר לא נהיה זכאים לו בכלל.

"יש בשמיטה רעיון נוסף, הרעיון החברתי כאמור בתורה, שפירות השדה יופקרו 'ואכלו אביוני עמך'. כדי שהעני לא ירעב. מה נשאר מזה? שהיום העניים לא מסוגלים לקנות פירות בשנת השמיטה בגלל מחירם הגבוה?"

איך ניתן לשמור שמיטה בימינו?
ומה בעצם הפתרון? איך ניתן ליישם את השמיטה בחיינו? באמצעות צריכת פירות אוצר בית דין ושימוש בפירות שמיטה?

הרב תמרי מסביר: "יש מצווה לפי דעת כמה מהפוסקים באכילת פירות שביעית. האכילה והשימוש בפירות שמיטה היא ודאי הכי קרובה למה שהתכוונה התורה ומאפשרת - באמצעות השמירה על קדושת שביעית - את קיום המצווה. אני ראיתי שלט שבו נאמר 'כאן מוכרים פירות ללא חשש קדושת שביעית'. ללא חשש קדושת שביעית? מה הטרמינולוגיה הזו? שביעית זה משהו חיובי, לא חשש, זה קדוש ועל כן ראוי לנו להתקדש באמצעותו, לא להיפך 'לחשוש'".

האם ניתן בכלל בכלכלה של היום, ליישם את מצוות השמיטה כלשונה? לשמט את כלל קרקעות המדינה?

"זה ודאי לא עניין פשוט, היום הרבה מהחקלאות בישראל מבוסס על יצוא. בגרמניה לא מבינים מה זה שמיטה, אם שנה אחת לא תייצא לשם תפוזים - בשנה הבאה כבר לא יהיה לך שוק, הם כבר ייבאו תפוזים מספרד. אם שנה אחת לא תייצא עגבניות לאנגליה, חיסלת את השווקים שלך. זו סוגיה כלכלית בהחלט לא פשוטה ויש להתמודד עימה. אך ככל שניתן עלינו ליישם את המצווה בחיינו, באמצעות צריכת פירות שביעית בקדושה, בטח לא באמצעות עידוד חקלאות של אויבינו ושונאינו שזה ודאי להיפך מכוונת התורה.

"מעבר לכך, כמו בשבת, בשמיטה יש רעיון, הרעיון של שמיטה הינו רעיון של היחס שלנו אל האדמה, אל העבודה ואל החברה. את שנת השמיטה צריך להקדיש ללימוד הנושא, שנחיה את השמיטה כ'שבת הארץ' כפי שאנו חיים את 'שבת השבוע' באמצעות לימוד והקדשת הזמן הזה לקדוש ברוך ולתורת השמיטה. שבת זה לא הלכות מוקצה ושמיטה זה לא הלכות כיסוח דשא, שבת זה רעיון שההלכות האלה באות לבטא אותן ואת הרעיון עלינו לשמר, ולתת לו ביטוי מרכזי בשנת השמיטה".

איזה ביטוי יש לרעיון של שמיטה בחיי איש ההיטק היום?

"הרעיון המרכזי של השמיטה הוא שהנכסים וההון אינם שלך ויש בעל הבית להון הזה שמאפשר לי להשתמש בו - אך לבעל הבית יש דרישות ממני להתנהגות מסוימת. הוא נתן לי הון כדי שיאכלו ממנו 'אביוני עמך'. יש לך מחויבות חברתית. במשק החופשי של היום כאשר אין אחריות חברתית באה השמיטה ומזכירה לאנשי ההון שזה לא כך".

לחנך לצדקה ונתינה?

"לא מדובר כאן בצדקה, אין צדקה בשמיטה. אנו רואים שהתורה שואלת 'כי תאמר מה נאכל בשנה השביעית', והתורה עונה שתהיה ברכה בשנה השישית. לא כתוב שיקומו ועדי שמיטה וקרנות שיממנו את החקלאי. לא, זה לא פתרון תורני. הפתרון של התורה זה שהחקלאי ימצה את יכולתו ככל האפשר וימשיך על סמך מה שיש לו להתקיים. צדקה זה ערך אחר לגמרי. כאן זה ערך שבו אני נכנס לשדה שהיה שלי, ועכשיו הוא אינו שלי ואינו שלך, הוא של כולנו. לא אני נותן לך ולא אתה נותן לי. וממה שיש נסתפק כולנו. אז בוא נקדיש את הזמן והמחשבות שלנו בשנת השמיטה להגשמת רעיון בעלות הקרקע לקדוש ברוך. זה בדיוק אותו רעיון גם בשמיטת כספים בשמיטה, שבו בעל ההון מודע לכך שההון אינו שלו, אלא משותף - ובכך נשמט החוב".

מדוע נדרש הפרוזבול?
כשאנו מדברים על שמיטת כספים, ראוי לציין כי כבר בזמן חז"ל השתקעה הלכת שמיטת כספים, כאשר הלל הזקן תיקן את הפרוזבול.

"שמיטת כספים, היא אחת המצוות המרכזיות של שנת השמיטה. לפיה על אדם לשמוט את חובו ולא לגבות אותו בשנת השמיטה. נכון, בזמנו של הלל הזקן, התברר שבשל המצווה הזו העשירים נמנעים מלהלוות כספים לעניים לפני בא השמיטה, ולפיכך הוא תיקן את הפרוזבול, שבו נמסרים לבית הדין החובות ולא חלה שמיטת כספים. אבל היום הפרוזבול הפך לכל כך נפוץ שאין בכלל שמיטת כספים, גם לא בסכומים שאדם יכול לעמוד בהם. המצווה הזו נעלמה לחלוטין".

ניתן ליישם את שמיטת הכספים בעולם של בנקאות וכלכלת אשראי?

"הלל הזקן נתקל גם הוא בבעיה, והבעיה נובעת מאובדן ערכים: יש בעיה מצד הלווה שעלול לנצל זאת וללוות מהמלווה בכוונה תחילה תוך הסתמכות על שמיטת הכספים, ויש בעיה מצד המלווה שאינו מודע לחובה החברתית שלו. הדרך להתמודדות עם החוב כרוכה הנמכת השאיפה לרמת חיים שנמצאת מעבר לאמצעים שלנו. כאשר הלווה נוטל חוב רק מה שהכרחי ולאחר מיצוי יכולתו, קל יותר לדבר על שמיטת חובות, הבעיה היא בסיסית יותר, אבל כאשר אנו לווים כספים לדירות יקרות, במיקומים יקרים, נוטלים חובות בשביל מימון רמת חיים בזבזנית, שמיטת כספים הופכת לאמצעי נצלני למימון רמת חיים ולא את החיים עצמם. זה מה שמקשה על היישום שלה.

"הרי חקלאי או אדם בעל הון כאשר הגיעה שנת השמיטה מה הוא עשה? צמצם את רמת החיים שלו והסתפק במועט. הבזבזנות שלו אינה ראויה. ההון ניתן לנו למטרות מאוד מסוימות, לא כדי לפזר אותו לצרכים מיותרים".

השיטה הכלכלית היהודית
הרב תמרי נולד בקייפטאון שבדרום אפריקה ועלה לישראל בשנות השישים. ״רציתי להיות שותף״, הוא אומר, ״להגנה על ארץ ישראל. הגעתי ושלחו אותי לקיבוץ שלוחות -קיבוץ דתי בעמק בית שאן השייך לשרשרת הישובים הדתיים באזור״.

החוויה הראשונה של שנת השמיטה הייתה שם בקיבוץ: ״בקיבוץ סמכו על היתר המכירה ונהגו לעבד את האדמה לפי כללי ההיתר המכירה גם בשמיטה. אבל החקלאים השאירו בקצה השדה חלקת קרקע קטנה בה לא נגעו והייתה קרויה: ׳זכר לשמיטה׳. כבר אז זה היה מוזר בעיני. אם לשמור שמיטה אז לשמור שמיטה, יש חובה כזו, נשמור עליה. מה זה ׳זכר לשמיטה׳? זה דבר ריק מתוכן. גם היום אצלינו לא יודעים מה זו שמיטה אבל קונים חלקת קרקע קטנה או מקיימים שמיטה בגינה הקטנה בחצר. זו לא שמיטה, זה רק ׳זכר לשמיטה׳ לא יותר מכך. אבל על רעיון השמיטה להימסך בלבבות להיות מרכזי בחיינו ולהיות מורגש היטב בחיי היום יום״.

הרב תמרי השתלם בכלכלה והשתלב בעבודה בבנק ישראל. התקדם בסולם התפקידים עד שמונה להיות כלכלן במשרדו של נגיד הבנק. תמרי זוכר את נגידי ישראל לדורותיהם עימם עבד. ״אני זוכר את הנגיד דוד הורוביץ שהניח את היסודות לבנק בישראל. את משה זנבר וארנון גפני. אבל מי שבלט היה משה מנדלבאום שהיה מלך בבנק. היה לו חזון הוא ידע להנהיג אנשים וביסס את מעמדו של הבנק״.

תמרי עקב אחרי המעבר הישראלי משיטה סוציאליסטית כלכלית לשיטה קפיטליסטית ולשוק חופשי. והיה שם כאשר עדיין בבנק ישראל נאבק הדור הישן של הכלכלנים הסוציאליסטים, בדור החדש של כלכלני השוק החופשי ושהאמינו בכלכלה קפיטליסטית. הרב תמרי עצמו הגיע למסקנה שיש דבר כזה כלכלה יהודית, ובה ראוי שתבחר המדינה היהודית.

"התחלתי בפיתוח הנושא של כלכלה יהודית כבר בשנות השבעים", מספר תמרי. "ניסיתי להציג את עמדתי בפני בכירי הכלכלנים בבנק ובאוצר. האוזניים לא היו כרויות להקשיב. היה אז בכיר בבנק, פרופסור מיכאל בורנו, שעבד במחלקת המחקר בבנק ובשנות השמונים היה אחראי לגיבוש תוכנית הייצוב הכלכלית בשנות השמונים. הוא התווכח עימי רבות וטען שאין דבר כזה כלכלה יהודית. הוא אמר לי: "אין דבר כזה כלכלה סינית, או כלכלה הודית או כלכלה יהודית. יש חוקי הכלכלה התקפים בכל מקום ובכל זמן וזהו". לימים הוא חזר לבנק ישראל כנגיד ונפגשנו והוא שאל אותי: "מאיר אתה עדיין עוסק בשאלה ההיא? זו שאלה חשובה מאוד". אמרתי לו: "אתה רואה? בינתיים התבגרת, הסתובבת בעולם והבנת שאין דבר כזה כלכלה טהורה היא תמיד תלויה בהשקפת עולם כלשהי". אז הנה כך הגענו להשקפה הכלכלית היהודית.

יש 'יהודיזם?' השקפה יהודית הניתנת לניסוח במונחים של כלכלה מודרנית.

"בהחלט וזה אחד הדברים הבעייתיים ביותר בקרב הציבור החרדי. זה ציבור שהינו תומך נלהב בכלכלת השוק החופשי, מאמין בו ונשבע בשמו שעה שהיהדות אינה בעד שוק חופשי אלא בעד הטלת רסן על השוק. עקרונית, הנציגים של המפלגות החרדיות הינן באופן עקבי בעד שוק חופשי וקפיטליזם בלתי מרוסן. למשל יש בהלכה התנגדות לרווחים גבוהים מידי, מעבר לשיעור מסוים. או למשל יש התנגדות לגריפת רווחים במוצרי היסוד שהינם הכרחיים לרווחת היחיד. הרמב"ם למשל פוסק שאין לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי נפש. האם זה אומר שהתורה מתנגדת לרשתות לשיווק מזון? ודאי שלא. זה גם האינטרס של היצרן והחקלאי שיהיו רשתות שיווק שישווקו את תוצרתו ולא שהוא ייאלץ לקחת אישית את הסחורה שלו לשוק, אבל התורה בהחלט תומכת בפיקוח והגבלות על השוק, ולא לאפשר לרשתות השיווק לעשות ככל העולה על רוחן".

אתה תוקף את המפלגות החרדיות התומכות בשוק חופשי. אך הרי אין כמו המפלגות החרדיות המעודדות ותומכות במדיניות רווחה ובעידוד קצבאות והקבצות לשכבות החלשות.

"מההיבט הזה, של לתת וכמה לתת, המפלגות החרדיות עומדות בראש. אבל זה נושא אחר, של תמיכה בחלש ועד כמה יש לתמוך בו, שגם כאן ברור שזה לא עיקר כוונת התורה. כשיטה כלכלית מתן הצדקה אינה המערכת הכלכלית התורנית. צדקה באה אחרי שניסית לייצר מקומות עבודה ראויים ולא הצלחת. הרי הרמב"ם כבר פסק שהצדקה העליונה ביותר היא נתינת הלוואה לפתיחת עסק. אנו גם רואים בספרות השו"ת לאורך כל הדורות שעיקר הגבייה של הקהילה הייתה דרך מיסוי. יש אלפי תשובות שנוגעות לשיטת המיסוי על פי ההלכה. יש תקנות קהל רבות הנוגעות לחיי הכלכלה של הקהילות היהודיות, כל השאלות הלו שייכות כמובן במי שעובד. זה הבסיס של הכלכלה היהודית".

תפקיד החרדים בכלכלה הישראלית
יש מצוות רבות הנוגעות לחיי הכלכלה ולחיי המסחר. התורה רואה באדם יצור כלכלי?

"בהחלט. למעשה רוב מצוות התורה כולל השבת והמועדים קשורות לפי תיאור התורה לחיי הכלכלה. אנו יודעים שבמאה האחרונה נאבקו זה בזה שתי שיטות מרכזיות, השיטה הקפיטליסטית והשיטה הסוציאליסטית. הן נאבקו זה בזה בכל עניין אך שתיהן הסכימו על דבר אחד: שהאדם הוא יצור כלכלי. היצר הכלכלי, יצר הצריכה הוא היצר החזק ביותר בחיי האדם וכל חייו סובבים אותו. וכך רואות אותו שתי השיטות הללו כיצור שמייצר וצורך. למעשה התורה גם ריאלית, ובעוד שלמשל אדם סמית' מייסד שיטת השוק החופשי האמין שבשוק חופשי כל אחד יקח רק מה שהוא צריך ואדם ירסן את עצמו. לפי התורה זה לא כך וחז"ל אומרים: 'יש לו מנה רוצה מאתיים'. אנו ריאליים ומבינים שהיצר הכלכלי נעוץ עמוק בחייו של האדם, אך התורה רואה באדם יצור כלכלי פלוס, מי שאמנם רגליו נטועות בעולם הכלכלה אך הינו בעל ערכים רוחניים שאותם יש לפתח ואליו יש להפנות את כוחותיו החומריים".

היכן עובר הקו המבדיל?

"שנת השמיטה היא דוגמא טובה שבה התורה אומרת, יש לך הון? זה מטיל עליך חובות. עליך להיות מודע להגבלות ולעובדה שזה ש'יש לך' זה לא אומר שזה 'שלך'.

"יש גם נקודה נוספת הנוגעת לעקרון הצריכה שהוא אחד מיסודות השוק המודרני. זו תרבות שמבוססת על תעשיית פרסום ושיווק אגרסיבית שבה אומרים לאדם: "תקנה תקנה, תצרוך תצרוך כדרך חיים. זה פיתוח ההולך מעבר לגישתו של סמית והמעודדת צריכה מיותרת. אין דבר יותר אנטי-דתי מאשר לעודד צריכה ללא מודעות. אין לנו חינוך לכלכלה יהודית ואנו לא מרגישים איך אנו שקועים בתרבות הזו. תפתח עיתון דתי ועיתון חילוני אתה תראה את אותה שפה פרסומית, אותו עידוד צרכני ללא חשבון. כאשר עשיו פגש את יעקב הוא אמר לו: "יש לי רוב". יעקב אמר לעומת זאת: "יש לי כל". גדולי ישראל האמיתיים הם דוגמא לחיי פשטות, לחיי צניעות, כי דווקא משום שהיהדות מודעת ליצרו הכלכלי העז של האדם היא יודעת שאם תחנך לצריכה לעולם זה לא ייגמר, אך אם תחנך לריסון פתרת כבר הרבה מהבעיות הכלכליות של החברה בכלל והחרדית בפרט.

"תרבות הצריכה בהיעדר צדק וריסון הוא שיוצר את התמהיל הנפיץ שגורם לזעזועים חברתיים ולקריסה כלכלית. בזמנו נגיד הבנק הפדראלי בארצות הברית אלן גרינשפאן אמר שטעה בשיקול מוסרי, לא בשיקול כלכלי, משום שחשב שבן אדם יכול לשלוט בתאוותו לעושר. לו היה לומד את מה שיש ליהדות ללמד לא היה טועה והיה מציל מיליונים ממשבר כלכלי".

מה היית מצפה מהמפלגות החרדיות לאמץ בהקשר למדיניות הכלכלית?

"במשך דורות התרגלנו לכך שהבעיות הכלכליות ברמת המקרו אינן נוגעות לנו. יש איזה פריץ, איזה גוי שמטפל בעניין הכלכלי ואנו צריכים רק לדאוג שיתאפשר לנו לחיות ולהרוויח את לחמינו. היו כפי שציינתי גם היבטים כליליים ברמת הקהילה של חלוקת ההון הפנימית. היום אנו חיים בעידן שבו לציבור החרדי יש השפעה גם על המדיניות הכלכלית ברמת המקרו. במשך שנים ארוכות החרדים שלטו בוועדת הכספים, שהוא מוקד כח כלכלי מהחזקים במדינה - במה הם תרמו לגיבוש כלכלה עם ערכים יהודים? מעבר ללחץ הבלתי פוסק להגדלת קצבאות ותמיכות שנתפס כעניין סקטוריאלי אי אפשר להצביע על כל ערך יהודי שהוטמע בכלכלת המדינה.

"כמי שיש לנו השפעה עלינו להיות מודעים לערכים שהתורה מצפה שנטמיע בחיים הכלכליים, שעליהם להיות מוסריים יותר. אחת ההזדמנויות להנחיל את תורת הכלכלה היהודית הוא שנת השמיטה, זו השנה שבה לצד העובדה שהפוליטיקאי החרדי פועל כדי לתמוך ולסייע לחקלאים שומרי השמיטה, או לוחץ להיתר ליבוא מלפפונים מעזה לבני ברק, יש עליו גם חובה להבין שליהדות יש בשורה חינוכית מרכזית, רוחנית ומהותית, שזה הזמן לחנך אליה ולהגביר את המודעות לה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!