ט' סיון התשפ"ד
15.06.2024

כך זה התרחש: אגו, השפלה פומבית ונאום אפור

בטורו השבועי סוקר יעקב ריבלין את השתלשלות הפילוג בש"ס, תוהה על קנקנו של אריאל ויחסי ח"כ אלי ישי עם 'דגל'

כך זה התרחש: אגו, השפלה פומבית ונאום אפור

הכול אגו
בניגוד לדעה הרווחת בחוגים שאינם פרלמנטריים, אלי ישי הוא אחד הדוברים הטובים והרהוטים במחננו. כל מי ששמע אותו בימיו הטובים בקדנציה הקודמת יודע זאת. נכון, אין לו דיקציה מי יודע מה. אוצר המילים שלו אולי מוגבל (למרות שלא למד בת"ת של ש"ס אלא בחינוך ממלכתי) ואין לו קול שחודר מיקרופונים. מה שיש לו זה יכולת ניסוח מעולה שהשתפשפה במהלך השנים, יכולת לזקק רעיון מורכב במילים קצרות וברורות והתמקדות ישירה בעיקר.

נקודות ציון בולטות בהיסטוריה הווקאלית: נאום המסתננים שעסק במצוקת תושבי הדרום, נאום חוק הגיור וכמובן נאום ההגנה העצמי שלו בכנסת באסון הכרמל. למסכת הזאת יש להוסיף מאות ראיונות מול המגישים הקשוחים ביותר בתקשורת הכללית, שלמיטב זיכרוננו לא מעד אף באחד. בשלב מסוים, כשלוש-ארבע שנים לאחר שקיבל את ההנהגה אפילו מבקריו החריפים ביותר נאלצו להודות: יש לו את זה.

כמה חבל שאף אחת מהתכונות האמורות לא הופגנה בנאום הצגת המפלגה שלו ביום שני השבוע. נאום שכזה אמור היה להיות הפסגה. הזמן בו מודיע איש ציבור על פרישה ממפלגת האם והקמת מפלגה חדשה הוא אירוע של פעם או פעמיים בחיים (אלא אם כן מדובר בציפור נודדת כמו ציפי לבני). המעמד והטראומטיות הגלומה בו מוציאים מהאדם את כל מה שיש בו. הנואם הטוב ביותר, אמר בשעתו מייסד רשת בתי הספר לתורת הדיבור דייל קרנגי, הוא אחד שקיבל אגרוף לפנים, התרומם וקם לדבר. על מספר המכות - כמעט בהיבט הפיסי - שחטף ישי בשנה האחרונה, מיותר לדבר.

ואף על פי כן היה זה נאום גרוע. אוסף של קלישאות מבולבלות ולא ממוקדות על אחדות: העם רוצה אותי. יוצאים לדרך חדשה וכו'. זה נאום בחירות בסניף המפלגה באור יהודה כשהשעה מתקרבת לעשר בערב ובלו"ז יש עוד שלושה מפגשים עם קהל בנתניה, צפת וקריית שמונה. לא משהו שמדליק אפס קצהו של ניצוץ אצל הפעילים ומספק תשובה למאות אלפים שרוצים באמת לדעת על מה הפרישה ולמה.

האם הייתה זו התרגשות טבעית בשל גודל השעה? מי שראה את אלי ישי מופיע מול אשפי התקשורת בליל אסון הכרמל יודע שלישי יש עצבים של ברזל. הוא לא גמגם ולא היסס מול שאלות שהיו גורמות לנתניהו מריטת עצבים. ההסבר היחיד וההגיוני הוא שישי הוא מסוג האנשים שמוציאים מעצמם את המיטב כאשר הם מתחברים לאמת שבתוכם. כאשר הם נאלצים, מכוח הנסיבות, לשקר הם הופכים לילד שנבחר על ידי המורה לשאת דברים במסיבת החנוכה רק כדי לעודד אותו. ברגע האמת של המיקרופון הוא לא מתעלף במקום רק כי הוא מקריא מתוך דף נייר.

אם ישי היה אומר באמת את מה שהוא חושב, היו לו כל החומרים להופעה שהייתה נכנסת לפנתיאון. הוא היה מספר על ההדחה המשפילה בבית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל והדמעות שנשפכו בה משני הצדדים. על היחס המזלזל שקיבל בתקופת השלישייה הידועה ועל היחס אליו כאל אוויר חם מאז פטירת מרן. והכול לשיטתו ולגרסתו כמובן. הוא הרי מאמין וחי את זה בשנה וחצי האחרונה.

אבל ישי היה מספיק פיקח להבין שעם נאום כזה כובשים לבבות וזוכים למחמאות אך יום-יומיים לאחר מכן היו השאלות מתחילו לעלות: אוקיי, השפילו ורמסו אותך, אבל שליח ציבור חרדי אמור רשמית (ורק רשמית, בפועל אף אחד לא עושה את זה) להתעלות מעל החשבונות האישיים ולספוג עלבונות למען המטרה הנעלה. הוא היה צריך להשיב איך בגלל השפלה והדחה חוברים לגרועים שבאויבי הציבור החרדי ואיך לוקחים את הסיכון לזרוק עשרות אלפי קולות חרדיים לפח. השאלות האלה קיימות גם לאחר הנאום, אך לפחות אין בהן את האלמנט האישי. דיבורים על אחדות ודרך חדשה הם מתכון לנאום עלוב אבל לפחות מסתירים את טונות האגו שעומדים מאחורי המהלך.

ועל האגו השביר והנפיץ הזה דרך אריה דרעי ללא הפוגה עד לרגע שהבין את גודל הנזק. רשמו לפניכם את הרגע בו הכול החל. היום: השבעה לפטירת מרן הגר"ע יוסף. המקום: קרן הרחובות בר אילן ושמואל הנביא. על במת הענק שהוצבה במקום יושבים כל המי ומי בעולם הספרדי ובש"ס. שורה ראשונה: רבנים ובני משפחה. לידם היו"ר הרב אריה דרעי. בשורה האחרונה והעליונה ח"כי ש"ס וח"כים נוספים ממפלגה חרדית נוספת. ניחשתם נכון, לא מדגל התורה.

החלו ההספדים. דרשן עולה ודרשן יורד. בני המשפחה הרבנים הגאונים איש איש לפי גילו. הכול מדברים בגדלותו המופלאה של מרן זצ"ל ואחדים מתוכם מזכירים את פועלו של היו"ר כמי שמחזיק היום בעול ההנהגה של ש"ס כדי לקיים את מורשת מרן, ואף מילה על אלי ישי שיושב עם כל הח"כים אי שם מאחור. מבט לתמונה המופיעה במדור זה ישקף בדיוק את מה שהוא הרגיש.

ואז החלו הטלפונים לרוץ. איש עסקים ידוע מחו"ל שהיה אף הוא על הפודיום 'שרף' את הסלולארי שלו על שיחות לכל מי שהוא מכיר בש"ס ובסביבתה. מה העלבון הזה? שאל בכאב, למה אף אחד לא מסדר שגם אלי ידבר? למה לא מזכירים שהוא החזיק את ש"ס שלוש עשרה שנים בתקופות הכי קשות?

אחת השיחות התקיימה גם באגף הנשי של התנועה. הגב' צ.י. התקשרה לגב' י.ד. ושאלה אף היא בכאב ובדמעות למה לא מזכירים את היו"ר לשעבר. אך לשווא. יש לזכור שבאותם ימים טרם קמה מועצת נשים בש"ס והשפעתן של הגבירות הבכירות על הנעשה הייתה מוגבלת.

בין כך ובין כך נגמרה העצרת והמסובים החלו להתפזר לדרכם. איש העסקים מחו"ל פנה לח"כ אגודאי שישב לידו (השם שמור במערכת) ואמר לו בכעס אך בשקט: תרשום לפניך שאנחנו גמרנו עם אריה דרעי. תהיה לנו מפלגה אחרת עם רבנים אחרים. כל מה שצריך - נעשה.

עד כדי כך? שאל הח"כ האגודאי. כן, השיב הנ"ל. חכה ותראה.

עכשיו הוא כבר יותר מרואה. סקירת האירועים שעברו מאז, שנה ושלושה חודשים לאחור, ועד למועד כתיבת השורות, מלמדת שסוף מעשה במחשבה תחילה. כלומר: התכנית התגבשה מראש וכל הפעולות שנעשו מאז עבדו לפי הסיסטם של הכנת הקרקע לפרישה. ישי הבין שאין לו דרך חזרה להנהגה ומאחר והחליט לא להיות מספר שתיים של אף אחד אחר החל להכין את התשתית הדרושה.

הצעד הראשון היה התעלמות מוחלטת ממעמדו של דרעי כיו"ר התנועה. על דל שפתיו של ישי מעולם לא עלה המשפט יו"ר התנועה או יו"ר ש"ס אריה דרעי. בהמשך לכך הוא היה מגיע כל שבוע לישיבות הסיעה אך מקפיד שלא לומר מילה באף נושא. העיסוק היחיד שלו בישיבות הסיעה היה משחק בלתי פוסק בטלפון. כמו להפגין: אין לי חלק במה שנעשה כאן כל זמן שהיו"ר זה מישהו אחר. עוד בהמשך לכך: אין נאומים במליאה במסגרת הסיעה. אין הצעות לסדר ואין הצעות חוק. המפלגה הזאת, שידר ישי בשפת הגוף והנפש גם יחד, היא כבר לא המפלגה שלי.

כמה שבועות לאחר העצרת תפס דרעי את הטעות שעשה. לא שהיה צר לו על הפרישה העתידית של ישי אלא שהבין איזה נשק הוא הפקיד בידיו של ישי. תדמית הנרדף והאנדרדוג המסכן נתנה לישי את כל ה'פוש' שהיה זקוק לו. טענות של רודפים אותי, מעליבים אותי, לא משתפים אותי - במפלגה כמו ש"ס ובציבור כמו שלה יש לזה משקל רב.

הניסיון הראשון של דרעי לתקן את הרושם שנוצר היה בעצרת השנה לזכרו של מרן זצ"ל. אלי ישי, כדרכו, הגיע באיחור אופנתי ועלה לשבת ליד כל ח"כי ש"ס בשורה העליונה. דרעי שהבחין בכך עלה לשם מיד וביקש ממנו לעבור לשורה הראשונה לצידם של כל המכובדים. ישי סירב בטענה ששמו לא רשום באותה שורה. לבסוף התרצה וירד. זה לא הפריע לו לספר באוזני העיתונאים כבר באותו ערב שממשיכים להשפיל ולהעליב אותו. רק אחרי שהרבנים העירו לו על זה, התלונן ישי, הוא עלה לקרוא לי לרדת לשורה הראשונה. בשיחות סגורות יותר אמר שהוא לא מסוגל לעבוד יותר עם האיש הזה (אריה דרעי, י.ר.) ולא מאמין בו יותר.

בשלב זה החל קרב המוחות הגלוי בין דרעי וישי. הקלף המרכזי של האחרון היה אופציית הפרישה מש"ס עם שליש מחברי הסיעה. בשעתו פרסמנו כאן את השמות של הח"כים מרגי, זאב ואזולאי כמועמדים לפרישה. יחד עם ישי הם מנו ארבעה חברי כנסת מתוך אחד עשר. בדיוק מה שצריך כדי לפרוש ביחד עם מימון מפלגות בהיקף של יותר מתשעה מיליון שקלים (ש"ס של היום עם אחד עשר ח"כיה הרשומים זכאית לתקצוב בחירות של עשרים ושמונה מיליון ש"ח). היו לילות, כך מספרים אישים שיודעים, שדרעי לא ישן בלילות מהחשש שזה מה שהולך לקרות לו מחר בבוקר.

לפירוק נשק יום הדין הזה נאלץ דרעי לשלם מחיר כבד. בזה אחר זה הוא קרא לכל אחד מהמוזכרים לעיל (למעט ח"כ זאב איתו כנראה יש הסדר אחר) והבטיח להם בתקיעת כף שמקומם בכנסת הבאה מובטח. הם מצידם גילו לויאליות לראש המחנה שהתפורר והתנו את הסכמתם בכך שישי יקבל אף הוא את המגיע לו. מקום שני ברשימה ותפקיד שר בכיר בממשלה הבאה, אם וכאשר ש"ס תהיה חברה בה.

אנוס על פי הדיבור עשה דרעי צעד נוסף. בכינוס שנערך לפני חודש וחצי במלון כנען בצפת הצהיר דרעי חגיגית ורשמית על מיקומו של ישי כמספר שתיים ברשימה ועל תפקיד השר הבכיר שיוענק לו. ישי שהגיע למקום ושמע את ההצהרה בפנים חתומות הודיע חצי שעה לאחר מכן כי עקב שמחה משפחתית (בלתי צפויה?) עליו לעזוב את הכינוס החגיגי ולצאת לדרכו.

שלושה ימים לאחר מכן נערכה בבני ברק הפגישה הראשונה בין השניים. קודם לפגישה פרסם כותב השורות כי במגעים המוקדמים בין נציגי הצדדים הציב ישי שלוש דרישות מרכזיות: כינוס מיידי של מועצת החכמים לאישור הרשימה לכנסת, עיגון בכתב של ההבטחות שנתנו לו ושריון מקומם של נאמניו ברשימה. הפרסום המוקדם גרם, כנראה, לכך שבפגישה עצמה לא הועלו דרישות כל שהן והשיחה עסקה בהטחת עלבונות הדדית. כמובן שההודעה הרשמית שיצאה לאחר מכן דיברה על התקדמות במגעים לפיוס בין הצדדים.

אם הדרישות האמורות היו באמת המכשול שצריך לדלג עליו, זה בסופו של דבר היה מה שקורה. כינוס של מועצת החכמים אולי לא היה מתבצע אבל התחייבות חתומה של מועצת החכמים הייתה מתקבלת. על זה לא הולכים מפוצלים לבחירות ומסתכנים באבדן מנדטים.

אבל כשהיעד של הקמת מפלגה עצמאית מסומן, הנושא הוא לא מה אלא איך. בפגישה האחרונה של ישי עם חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני הוא הציב רשימת דרישות שהן בבחינת על מנת שתעלה לרקיע: שריון של חצי מחברי הרשימה עבורו, הרחבת מועצת החכמים, חופש הצבעה בנושאים מדיניים, חלוקת ההנהגה במסמך חתום. מי שבא בדרישות כאלה התשובה היחידה שהוא מצפה לה היא: לא. גם דרעי מצידו לא התלהב לחזרתו של ישי לש"ס, והתנאים שהוא הציב כמו מכתב התפטרות חתום מראש ואיסור הראיונות ללא תיאום איתו, הבהירו שגם הוא ישמח מאוד להיפרד אם המחיר שיצטרך לשלם הוא יותר ממקום שני ושר בכיר ליו"ר לשעבר. יש קרוב לשבעה מיליון איש במדינה שהיו מוכנים לקבל התחייבות לשר בממשלה הבאה. מי שלא מסתפק בזה מאמין, כנראה, שהוא יכול לקבל הרבה יותר ברשימה עצמאית משלו.

אמור לי מי הם חבריך
בתכנית המקורית של ישי לקראת מסיבת העיתונאים ביום שני, מי שהיה צריך לעמוד לצידו על הבמה הוא שר הבינוי אורי אריאל. השניים שוחחו רבות בשבועות האחרונים והגיעו לסיכומים מותנים. כלומר: אם לא יקבלו את התנאים של ישי בש"ס ואם אריאל לא יסגור עם בנט על השריונים שהוא רוצה אזי ירוצו השניים ברשימה משותפת.

ישי מצידו קיבל את ההחלטה הסופית על רשימה עצמאית מיד לאחר כשלון הפגישה בין חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני וראש ישיבת כסא רחמים הגר"מ מאזוז. אבל לאריאל לא אצה הדרך להחליט. תחילה הוא חיכה לשובו של בנט ביום שישי לארץ, ישב איתו ביום ראשון בערב במשך שעתיים וקבע איתו פגישה נוספת ביום שלישי השבוע. מה בוער? כל יום שעובר מעלה את המניות שלו מול בנט בכמה נקודות נוספות. אריאל נחשב כגדול הסוחרים במערכת הפוליטית ועם קור הרוח שלו הוא מצליח תמיד להשיג את המקסימום מהצד שכנגד.

הלו"ז של ישי לא אפשר לו להמתין עד שאריאל יואיל בטובו להחליט. מהרגע בו נכשלה פגישת שני הרבנים, שעון החול לקראת הפרישה הרשמית החל לתקתק. כתחליף, אולי זמני, לאריאל (ביום שלישי בערב נועדו שוב ישי ואריאל, אך טרם הגיעו לסיכומים) סגר ישי עם פורש הבית היהודי יוני שטבון והשניים הופיעו ביחד בנאום ההכתרה העצמי של יו"ר התנועה החדשה. ברשם המפלגות היא מופיעה תחת השם יחד.

שטבון מביא איתו כנדוניה את תמיכתם של כמה מרבני הציונות הדתית הנחשבים, אך לא את כולם. היתר ממתינים עדיין לתוצאות המו"מ בין אריאל לבנט לפני שיחליטו. אין ספק שמדובר בפתיחה מצוינת של מערכת הבחירות אבל זה עדיין רחוק מהנדוניה של אריאל הכוללת את מה שבאמת חסר לישי: מימון מפלגות של כחמישה מיליון ש"ח בקירוב. לאריאל יש גם צבא פעילים גדול ומסודר שיכול להיות משקל נגד מסוים לצבא הפעילים הגדול של ש"ס. שהרי הכול יודעים שהמלחמה האמיתית תהיה מבית לבית בריכוזים הש"סיים.

אפרופו מלחמה: בנאום הפתיחה שלו הבטיח ישי שלא יתחרה בש"ס אלא יביא קולות מקהלים נוספים. הדברים נאמרו על רקע התמונה של מרן הגר"ע יוסף שניצבה מאחוריו. למחרת מסיבת העיתונאים התראיין ישי בערוץ השני ואמר כי לו מרן היה בחיים היום הוא בוודאי היה מצביע בשבילו. אין ספק שהתמונה והדברים האמורים כוונו לאוזני הציבור הד"לי בלבד. וד"ל.

אנחנו מחכים עדיין לאריאל, הבטיח ישי לנאמניו בנאום ההכתרה. גם אם בסופו של דבר יחזור אריאל לחיקו החמים והבטוח של נפתלי בנט עם שלושה שריונים במקומות ריאליים (אגב, לא ברור מדוע בנט מוכן לתת לו אפילו שניים. אם החרד"לים עוברים כצפוי למפלגה של ישי ושטבון ובמקביל מרזל ובן ארי גורפים את קולות הימניים הקיצוניים, את מי בדיוק מייצג אריאל?) עצם החיבור בין השניים אומר דרשני. מה לנציג ציבור חרדי אותנטי, וישי הוא באמת כזה, ולאיש שבשנה וחצי האחרונה המיט על הציבור החרדי, ישירות ובעקיפין, את כל הצרות והאסונות.

אריאל היה האיש שנשא על כתפיו את ברית האחים בין לפיד ובנט שעיקרה היה הדרת החרדים מהממשלה. את הברית כרתו השניים, אך מי שעבד שעות נוספות אצל רבני תקומה ובראשם הרב דב ליאור לאשר את הברית היה אורי אריאל, שהבין שלפניו שעת כושר בלתי חוזרת לכבוש את כל המעוזים החרדיים.

זכורני, בלילה שלפני ההכרזה הרשמית על הברית התקשר אלי אחד מבני ביתו של הרב ליאור, יהודי חם שאהבת התורה מפעמת בליבו כמו תלמיד ישיבת מאור התלמוד, אך עם צבע כיפה שונה. נמצא כאן כעת, סיפר, אחד המקורבים שבא בשליחותו של אריאל עם הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה על התחייבויות של לפיד שלא לפגוע בשלמות הארץ ולדאוג להמשך בניה ביו"ש. למחרת בבוקר הושגה התמיכה המבוקשת.

מאוחר יותר לא נזקק אריאל לתיווך של בנט כדי לעמוד בקשרים ישירים עם לפיד. גם אם הדברים הבאים לא נאמרו מפורשות על ידי השניים, התוצאות בשטח לימדו על מהות הקשר ביניהם. לפיד חתך באכזריות בתקציבי הישיבות ובמקביל הזרים סכומי עתק למתנחלים באמצעות החטיבה להתיישבות. באופן מפתיע יש כמעט קורלציה בין הסכומים. חצי מיליארד שקל נחתכו מתקציב הישיבות בשנה האחרונה. ובכמה זינק תקציב החטיבה להתיישבות? בכחצי מיליארד שקל. כלומר: לפיד לא העמיס שקל נוסף אחד מתקציב המדינה למתנחלים. הוא בסך הכול ניתב את הכסף מסעיף הישיבות לסעיף החטיבה.

הפעילות היותר חמורה נגד הציבור החרדי הייתה בפרשת חוק הגיוס. אריאל, וזאת ייאמר לזכותו, הצביע נגד החוק בממשלה. אבל לא יותר מזה ועוד גרוע מזה. היו בשעתו מרבני תקומה שדרשו מאריאל להטיל את הווטו שלו בתחום דת ומדינה ולאיים על בנט שאם החוק יעבור תפרוש תקומה מהממשלה. אריאל ואנשיו פעלו בדרכים משלהם כדי להרגיע את הרבנים הכועסים. תקומה לא פרשה. יו"ר הוועדה לשוויון בנטל איילת שקד פעלה לפי התכתיבים של עופר שלח מיש עתיד והחוק החליק על שמן עד האישור הסופי במליאה. בהצבעה הגורלית, היחיד שהצביע נגד היה יוני שטבון. אורי אריאל, השותף שישי רוצה לצרף, הרים את ידו בעד החוק המתועב.

על הדרך, בין חוק הגיוס והמגעים עם ישי, הספיק אריאל לעבוד קשה בועדת הכספים מול היו"ר ניסן סלומינסקי כדי לאשר במהירות את חוק מע"מ אפס שכל המהות שלו היא הדרת חרדים. אריאל הסביר שהוא עושה זאת כדי להעביר במקביל את המכרזים בשיטת מחיר המטרה שאינם מפלים חרדים. בראבו. אלא שעיון ברשימת הערים בהן יבוצעו המכרזים מגלה שמופיעות בה רק שתי ערים חרדיות: בית שמש וביתר עילית.

לגבי האחרונה מדובר בבדיחה. יש הקפאה מדינית עמוקה בעיר שבגינה לא מאושרים בכלל מכרזים. ממש במקרה, בתקופת אריאל נבנו בביתר פחות דירות מכל תקופה אחרת מאז יסודה. סיפתח לסיום: באחיסמך פעל אריאל לקדם את הבניה החרדית התקועה. יפה מאוד. מי שקרא את האותיות הקטנות הבחין בקופון שגזר שר הבינוי: שליש מהשטח שבמקור היה פרופר חרדי יועד במסגרת ההסכם לעמותות דתיות לאומיות. עם חברים כאלה, שעוד מוזמנים להיות חלק ממפלגה שבראשה עומד אדם חרדי, אנחנו באמת לא זקוקים לשונאים.

מחזירים עטרה ליושנה
בצהרי יום שישי שעבר נכנס ישי אל הקודש פנימה בבית אשר ברחוב חזון איש 5. הפגישה התקיימה תחת הרדאר של ח"כי דגל התורה, שידעו מכך רק לאחר שקיבלו טלפונים זועמים מיו"ר ש"ס אריה דרעי. מסתבר שבני הבית לא זקוקים לתיווך של הח"כים כדי לארגן בריתות פוליטיות חדשות. מצדו של ישי פעלו מקורבים אליו שיש להם קשרים ישירים שם בבית.

הפגישה נמשכה ארבעים דקות (!) ובסיומה נפוצו גרסאות שונות על מה שדובר שם. מקורבי ישי סיפרו כי הוא פרש בפני מרן הגראי"ל את הסיבות שהניעו אותו לפרוש מש"ס ועל מה שעובר עליו בעקבות כך. התגובה, לגרסה זו, הייתה ברכת הצלחה בהמשך הדרך לאיש ולמפלגתו החדשה. הגרסה הרשמית של דובר הבית בני רבינוביץ הייתה שלא היה כל הקשר פוליטי, רק עניינים אישיים וברכת הצלחה בהם בלבד. לדברי הדובר סוכם גם שלא ייצאו צילומים מהפגישה. איך שהוא, ובטח שזה לא היה מצד בני הבית, נפוצו התמונות בכל כלי התקשורת הכללית. בחרדית הם לא יימצאו עקב נוכחותה של הגב' ישי בפגישה.

לח"כ הרב יעקב אשר יש הסבר קצת שונה לפגישה. משהו בין הפרסום הבוטה של אנשי ישי וההכחשה הרשמית של הדובר. גם כשאריה דרעי היה אאוט סיידר בש"ס ומחוץ לתחום בתנועה שלו הוא נכנס למרן ראש הישיבה כדי לקבל ברכה. כל מי שרוצה יכול לבוא לברכה. אלא מאי, זה לא מוצא חן בעיני דרעי? אנחנו לא הקבלנים שיעשו לו את העבודה.

במרוצת השבוע שחלף מאז הפגישה הצטברו סימנים נוספים המאשרים את גרסת אנשי ישי. ביום שלאחר הכרזת העצמאות החדשה סקר עיתון הבית בהרחבה את המעמד ואף ציטט קטעים נבחרים מתוך הנאום, בעיקר את קטעי האחדות והשלום. עיתון המודיע לעומת זאת תקף את ההכרזה ועיתון המבשר בחר להתעלם לחלוטין. מאחר ומדובר בעיתונים מפלגתיים, אין שום דבר מקרי או לא מתוכנן בצורת ההתייחסות.

ממש במקרה, יום נוסף לאחר מכן פרסם יתד מאמר חריף נגד המגמה שחודרת למחננו בעד שילוב נשים בדרג הפוליטי. כדרכם של מאמרים מרומזים לא נאמר למי הכוונה אך הקוראים החריפים הבינו מיד שמדובר בתגובה להקמת מועצת הנשים של ש"ס בראשות הגב' בר שלום והגב' דרעי.

החותמת החצי רשמית לתמיכה ניתנה בראיון רדיו של פעיל התנועה ומנחה האירועים המוכשר אבא טורצקי. טורצקי ידוע בקשריו עם הצמרת של ח"כי דגל התורה ובשל כך הוא נשלח לפעמים לתגובות שאינן מחייבות רשמית את התנועה אך הן משקפות את הלך הרוח בתוכה. טורצקי יצא בהגנה נלהבת על זכותו של ישי להגדרה עצמית מאחר ויש לו תמיכה רבנית (הנימוק הזה, אגב, עלול לשמש את אנשי עץ הטוענים אותם דברים בדיוק באשר לזכות ההגדרה עצמית שלהם, י.ר.) וציין את הקשרים הטובים שהיו לישי עם מרנן ורבנן במהלך השנים.

מה מסתתר מאחורי התמיכה המפתיעה העלולה לעלות ליהדות התורה בכלל ולדגל התורה בפרט במחיר אלקטוראלי יקר ביותר? יש לאזכר בהקשר לכך שיש חוגים נכבדים בציבוריות החרדיות שמדי בחירות מתלבטים בתוכם בין הצד הימני שלהם ואהבת שלמות הארץ ובין הצד החרדי המכתיב את אורחות חייהם ביום יום. אם ניקח לדוגמא את תנועת חב"ד הגדולה ואת נתוני הקלפיות בכפר הנושא את שמה - בבחירות האחרונות קיבלה שם יהדות התורה כשבע מאות קולות, ועוד כאלף וחמש מאות קולות הלכו למפלגות הימין. זה האב טיפוס של ההתפלגות הפנים תנועתית בחב"ד בין אלה שבחרו בצד הימין ובין אלה שבחרו בצד התורני והחרדי יותר.

עוד לפני שהוצב הנציג החב"די הראשון ברשימה של ישי (ויתכן שיהיה אף יותר מנציג אחד) ברור שהוא מציב את האלטרנטיבה המושלמת לחב"דניקים. גם איש ימין למהדרין מן המהדרין וגם חרדי ללא פשרות. למה שמישהו יצביע שם כעת ליהדות התורה? מדובר בהפסד וודאי של אלפי קולות. יש ציבורים נוספים שאף הם התפצלו בין ימין לחרדיות כמו חסידות ברסלב וסביבותיה. בשבוע שעבר הועלו כאן ספקות באשר למנדט השביעי בגלל ההימנעות הצפויה של הפלג הירושלמי. אם יתווספו לכך עוד כמה אלפי קולות שייגרעו ממכסתה של יהדות התורה יתכן ויהיה צורך לשלוף מהבוידם ולשלוח לניקוי יבש את הסכמי הרוטציה של הבחירות שלפני הקודמות.

אבל יש מי שרואה את המחיר כמשתלם. אם נתמוך באלי ישי והוא יעבור את אחוז החסימה, יש לנו הבטחה ממנו שהוא יקבל את מרות ההנהגה הרוחנית כמו שש"ס קיבלה בעת הקמתה את המרות של מרן הגראמ"מ שך יחד עם הגר"ע יוסף, ואז היו לו שתי מפלגות בכנסת, אומר לנו בכיר בעל משקל והשפעה מאחורי הקלעים בדגל התורה שהיה מיוזמי המפגש ביום שישי. לדעתו, התמיכה לא תפגע ביהדות התורה בשל חישובים מחישובים שונים והמנדט השביעי, שהוא השלישי של דגל התורה, לא ייפגע.

ואם בכל זאת? שאלנו.

המחיר יהיה כדאי, השיב. ארבעת המנדטים החרדיים ברשימה החדשה ועוד שניים של דגל זה שלוש כפול שניים. לפעמים מקריבים חייל אחד כדי לזכות במערכה.

ואשרי המאמין.
ישי דרעי אגו שס פילוג

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 25 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד