מדבר סקר תרחק • ישי: "ארוץ בכל מקרה עד הסוף"

בלוע הבן-ארי
קפיצה קטנה לשמחת הברית לבנו של אחד מאנשי התקשורת המובילים במדיה החרדית, מאיר גל, היטיבה להמחיש ולתאר, טוב יותר מכל טור וכתבה, את הרוח החדשה שמנשבת בפוליטיקה הישראלית. בוז'י וציפי, ביבי וכחלון, הם רק המתאבנים. התבשיל החרדי שמוגש לנו 'על הגריל' במידת עשייה 'וול דאן', הוא המנה העיקרית.

בשעה שהמפלגות החילוניות מאבדות את עמוד השדרה הדמוקרטי והופכות למפלגה של איש אחד, דווקא בפוליטיקה החרדית מתרחש רנסנס שכמותו לא חווינו מאז בחירות תשמ"ט. בין האורחים והידידים שבאו לחגוג, עמד ידיד טוב של בעל השמחה, גדעון סער, בחיקו חבוק ילד מתוק, תכול-עיניים, שיודע לצעוד לבד, ממש כמו האב.

כעת חיה, במערכות הבחירות הקודמות, סער התרוצץ מאירוע לאירוע בלי אוויר לנשימה. התמודדות בבחירות הפנימיות של הליכוד, הופכת את המועמד לבן ערובה של בעלי-שמחה. מספרים על חמוצ"ים (חברי מרכז בשפה הפולישוקית) שמתזמנים חתונות ואפילו בריתות לזמנים מסוגלים של ערבי בחירות.

גדעון סער צלח ארבע פעמים התמודדות מיוזעת (בסיבוב הקודם זה היה, בין השאר, בעזרת אבי הבן). נחיריו מזהים היטב את ריח הנקניקיות שנדף בשעתו מדוכני המועמדים בביתן 8 בגני התערוכה. אלא שאפילו הוא, שראה ושמע הכל, הביט ברחש-בחש הפנים-חרדי בעיניים משתאות.

תגידו מה שתגידו על אלי ישי אך לפחות בדבר אחד שנזקף לזכותו אי אפשר לזלזל. לראשונה מזה שנים, חש הציבור החרדי כמי שנמסרה בידיו לא רק חובת הצבעה אלא גם זכות בחירה.

בכל אתר ואתר אליו מגיעים דרעי וישי, נשואות העיניים לזוג המגורש, שגם בחיי הנישואין לא היה מתואם כל-כך בלוח-הזמנים. כף רגלו של ישי דרכה בקרבת האולם, רק לאחר שווידא מעל לכל ספק סביר שדרעי עזב את גבולותיה המוניציפאליים של העיר בני ברק.

ישי מסתובב מאירוע לאירוע, מוקף במאבטח ובעדת חמושים (במצלמות ובסמארטפונים). בכל מקום שהוא מגיע מתעצם הזמזום סביבו כמו בכוורת דבורים. אומרים שבמועצה להימורים שוקלים 'לעשות קופה' ולמכור בריכוזים החרדיים טוטו-אלי מיוחד לתקופת הבחירות: יעבור/לא-יעבור את אחוז החסימה. המנצח לוקח הכל ותיקו במקרה הזה, אינו בא בחשבון.

אחד מבכירי הפוליטיקאים החרדים, ראש עיר שרוחש לאלי ישי חיבה יתירה ברמה האישית, ליווה את כניסתו לאולם בצער והפטיר: "בא הרוג ברגליו". ישי כבר הוכיח לא פעם שהוא יודע להתנער מעפר ולהתרומם כמו עוף החול, אבל אם את מערכת הבחירות הזאת הוא יצלח, כי אז לא יהיה מנוס מלהודות בכך שגם בפוליטיקה יש מושג של תחיית המתים.

האחרון שזיהה
במוצ"ש האחרון מצא עצמו אלי ישי במקום האחרון שהוא רצה להיות. מרכז תקומה כפה על אורי אריאל את המשך השותפות עם הבית היהודי – כפי ש'הגדוילים' כופים על שלוחי הציבור החרדים לשרת בכנסת המינים. זה לא 'כופים אותו עד שיאמר רוצה אני', אלא 'רוצה הוא שיאמרו כופים אותו'.

ישי שבנה על רבבות הקולות של תקומה, ולא פחות חשוב, על ארבע יחידות המימון של ח"כי המפלגה, מצא עצמו כשהריצ'רץ' שהוא דרש מול דרעי, בידיו. אין עוד מפלגה שהוא ייאלץ להרכיב עמה ביחד את הרשימה אחד-אחד, ולדידו זו לא ברכה אלא קללה.

בשבוע שעבר נכתב כאן כהערכה, כמעט כקביעה, כי סוחר הסוסים אורי אריאל רוכב על גבו של ישי וכי ברגע האמת יעדיף אריאל את שלושת המנדטים וזוג הנעליים (במקום הסנדלים שנעל עד למינויו כשר) שמציע לו בנט. אז בסיפור הזה, לא אריאל, אלא ישי, יצא נעל.

אלי ישי הוא אולי האחרון שזיהה והיחיד שהופתע. בפומבי הוא שומר על חזות מכבדת אך בסביבתו רותחים ומדברים על סיכומים ברורים שהופרו. מי שעוקב אחר אורחותיו ומכיר את תפריט ארוחותיו של אורי אריאל מזהה את כל שלבי הבישול. אריאל הוא תמיד שותף נאמן, מלא הבטחות כרימון רסס, ושפתיו נוטפות דבש - עד שמגיע העוקץ.

זה מה שעשה אורי אריאל לחרדים בתהליך הקמת הממשלה וכריתת הברית עם לפיד; בהעברת חוק הגיוס; באיפוס התקציבים לערים החרדיות; בהפליית החרדים בחוק המע"מ; בקיצוץ תקציבי הישיבות ותקציבי בני חו"ל והעברתם לישיבות הציוניות ולאולפנות; בהוצאת הערים החרדיות ממפת אזורי עדיפות לאומית. ועוד ועוד, ככל שהותיר לו הזמן הקצר של שנתיים במשרד הבינוי ובממשלה.

הגיבור הגדול אורי אריאל הבטיח, פעם אחר פעם, כי ייאבק עבורנו עד כלות. ברגע ההכרעה, התברר תמיד שהוא אכן נלחם עד טיפת הדם - טיפת דמנו האחרונה. ומה שיפה אצלו, שהוא אף פעם לא לוקח אחריות. הברית עם לפיד? חוק הגיוס? זה בכלל לא אריאל אחראי, אלא השד-יודע-מי. הוא הרי נלחם, נאבק, הגיר דם, אבל בסוף, נעבאך, הכריעה אותו יד נעלמה: פעם לפיד, פעם איווט, והפעם, מול ישי המסכן, היה זה מרכז תקומה. גוף שעד תמול-שלשום איש לא ידע על קיומו, קם לפתע כגולם על יוצרו וכפה את עמדתו על יו"ר הסיעה. מי היה מאמין?
(אנחנו לא).

אני לא פורש
אלי ישי מנופף כטובע נאחז בקש בתמיכת הרבנים הגאונים לבנון וליאור, חברי בד"צ תקומה שהעניקו בשעתו הכשר לברית הפיגולים עם לפיד. אבל גם אלי ישי יודע שבכך אין די. בלכתו, ציווה עליו אריאל את ההזדקקות לחסדי הימין הקיצוני. "יש בו ניצוץ של כהניזם", צוטטה כאן בשבוע שעבר אמרתו של אטיאס על אלי ישי. במצבו הנוכחי, אלי ישי חייב להפוך את הניצוץ הזה לשלהבת גדולה שלא תכבה גם בתום חג החנוכה.

אם בש"ס הוא חש עד לעזיבתו כמי שנתון בגוב האריות, הרי שכיום הוא מרגיש כמי שנתון בלוע הבן-ארי: מיכאל בן ארי, ברוך מרזל, ושאר החברים הטובים. לפיתתו של דרעי היא לחיצת יד ענוגה, לעומת האחיזה של החבר'ה האלה באזורים פוליטיים רגישים. תנסו פעם ללחוץ יד לברוך מרזל ולדרעי, ותחושו בהבדל.

כאשר אלי ישי ראה לנגד עיניו חבירה עם תקומה הוא חשב גם על יחידות המימון של ארבעת ח"כי המפלגה. "אז עכשיו", הוא אומר, "אקח הלוואות". בסביבתו מדברים על טייקונים שמקורבים לראשון-לציון לשעבר (ואל נא תשאלו לפשר מעשיו בהווה) אשר מעניקים את ברכתם ובעיקר את תמיכתם. עם חוקי מימון הבחירות המחמירים, זה עלול להיות מסוכן.

המימון הוא שיקול משמעותי אך לא קריטי. אם יש סיבה מרכזית שבגללה חפץ ישי בכל מאודו, בחבירה המשותפת ל'תקומה', זה כדי לא להיות במצב בו הוא נמצא עתה, נתון לחסדי הימין הקיצוני, נע ונד מעל ומתחת לאחוז החסימה.

ברוך מרזל מצידו שם את הקלפים על השולחן: "בהתבסס על תוצאות הבחירות הקודמות ובתוספת גידול טבעי והאכזבה מבנט, אנחנו יכולים לומר בבירור שלרשימת עוצמה לישראל, יש כיום שבעים-שמונים אלף קולות", הוא אומר,

"הצענו לאלי ישי שיכניס מועמד מטעמנו באחד מארבעה המקומות הראשונים. למרות שבכך אנחנו בעצם מוותרים על מחצית מכוחנו, אנו לא דורשים ממנו יותר ממנדט אחד. אם הוא לא ייענה לדרישה הזאת, אין לו שום סיכוי לעבור בלעדינו את אחוז החסימה".

שאלתי את אלי ישי השבוע, אחרי היוודע תוצאות ההצבעה בתקומה, כיצד הוא מתכוון להיחלץ מלפיתת החנק הזאת: "הם מחזרים אחרי", הוא אומר על מרזל ובן-ארי, "אבל נכון לעכשיו לא הבטחתי להם דבר".

אתה מודע לכך שאחרי הפניית העורף של אריאל, גם מי שחשב להצביע לך יחשוב פעמיים מחשש שלא תעבור את אחוז החסימה, שאלתי.

"אני לא חושש מכך ויש גם יתרון להישארות של אריאל וחבריו בבית היהודי", הוא השיב, "נביא מנדטים שבכל מקרה לא יצביעו לנו. כעת ברור שכל קול שיגיע אלינו הוא קול חרדי-חרד"לי שיבוא גם על חשבון הבית היהודי".

או קול שילך לאיבוד, אמרתי. ראינו השבוע את מכתבו של הגאון הרב מאיר מאזוז לרב חיים רבי המבקש ממנו להושיב אותך ואת דרעי סביב שולחן אחד ויש תחושה של ניסיון לרדת מהעץ. השאלה הגדולה היא מה תעשה אם תראה, לקראת הסוף, שהסקרים לא מאירים לך פנים. האם תפרוש?

"אף אחד לא יורד מהעץ ואני לא פורש", השתמש ישי בחיוך במטבע הלשון שטבע בשעתו דרעי, ואחר-כך הסביר, "אנחנו מצויים שלושה חודשים לפני הבחירות, הסקרים להערכתי עוד ילכו ויטפסו כלפי מעלה, אבל אני בכל מקרה מרגיש את האהדה מהשטח ומתכוון לרוץ עד הסוף.

"בוא נזכור שסקרים הם לא חזות הכל. קח לדוגמה את מפלגת הגמלאים לפני שתי מערכות בחירות. ערב הבחירות הסקרים ניבאו להם שני מנדטים ובסוף הם הפתיעו בגדול וקיבלו שבעה, ולכן, לכל מי שמתכוון להשתמש נגדי בנשק של סקרים מוזמנים או מתוזמנים כדי להוכיח שאני לא עובר את אחוז החסימה, אני אומר דבר אחד: בכל מקרה, גם אם הסקרים יהיו נגדי, ארוץ עד הסוף".

זו אמירה שיש בה עוצמה. אך כאשר השורה התחתונה עלולה להיות אובדן עשרות אלפי קולות ליהדות החרדית, האמירה הזאת עשויה להיגמר כמו פלופ 'עוצמה לישראל'.

הלו, זה ביבי?
נחזור לרגע לגדעון סער, הח"כ, השר והמועמד לשעבר וכנראה גם בעתיד, שבהווה מתפקד על תקן אבא ובעל במשרה מלאה. האיש שזכה פעמיים ברצף במקום הראשון בפריימריז של הליכוד, יכול להרשות לעצמו להביט כמשקיף מהצד על המהומה שמתחוללת בתוך מפלגתו ומחוצה לה. הבחירות שהוקדמו על-ידי נתניהו טרפו את הקלפים לא רק לאיווט אלא גם לסער, שעשוי למצוא את עצמו בפסק זמן ארוך מהמתוכנן.

אוהדי גדעון סער בחוגים החרדיים, וכאלה לא חסרים, אינם צריכים להיות יותר מדי מודאגים. חזקה על נתניהו שאם ייבחר ברביעית - ולפניו עוד דרך ארוכה - ידאג במו ידיו להחיש את החזרת יריביו לזירה. בקדנציה שחלפה, הפך נתניהו לאויב מספר אחת של עצמו - ובגיל שישים פלוס, אנשים לא משתנים. עם כנסת המורכבת מרסיסי מפלגות בינוניות, כפי שמסתמן בסקרים, ביבי עוד עשוי להתגעגע אפילו ליאיר לפיד.

כפרשן לרגע מסיק סער מקריאת המפה שנתניהו הצליח בשבוע-שבועיים האחרונים לבלום את מגמת הקריסה. סער מעדיף שלא לבוסס בביצה ומסרב להרחיב בדברים אך הניתוח ברור למדי: בין הזוג נתניהו לבין המשך השליטה בבית ברחוב בלפור ובעובדיו האומללים, מפרידים שני מכשולים מרכזיים. האחד, עצירת זליגת המנדטים מהליכוד לתנועות הלוויין הימניות. השני, הרכבה מחדש של הפאזל הקרוי גוש הימין שחלקיו התפרקו והתפזרו לכל עבר.

שני המכשולים הללו לא בהכרח מנותקים זה מזה. ככל שהליכוד בראשות נתניהו יזכה במספר מנדטים רב יותר מזה של העבודה בראשות הרצוג-לבני, כך יגדלו סיכויי נתניהו להתקבע בתודעה כראש-הממשלה הבא. שוויון במספר המנדטים יהיה הרה אסון. תוצאה הפוכה שתציב את הליכוד במקום השני, תהיה כבר רעידת אדמה, שריפה בכרמל, שיטפונות באיילון. תלוי במספרים.

נתניהו חווה סיטואציה מעין זו בבחירות 2009, עת נבחרה קדימה בראשות לבני לתנועה הגדולה בכנסת, ובכל זאת נותרה באופוזיציה. אלא שאז הייתה לנתניהו קואליציה סגורה עוד לפני הבחירות, עם גוש ששותפיו חילקו מראש את נתחי הנמר שנלכד בגבעתיים פינת רמת גן (מקום משכן משרדי קדימה בראשות לבני באותה תקופה). לאיווט שרצה לקפוץ מדרגה לליגה של הגדולים, הובטח תיק החוץ. לישי ולאטיאס תיקי הפנים והשיכון מלא-מלא, וליהדות התורה המאוחדת – ועדת הכספים. היו ימים.

נתניהו יכול רק להתרפק בערגה על מנעמי אותם הימים. בבחירות הקשות שעומדות לפניו, ראשות הממשלה בטוחה בידיו בערך כמו שתיק הפנים סגור בידיו של ישי. ש"ס ויהדות התורה מצהירות במפורש שהרצוג הוא אופציה בכלל לא רעה. ישי כבר עשה מהמלל הזה שימוש לרעה כדי למקם את דרעי על המדף של פרס וביילין. ה'ניחוח בשמים מפורסמים' הזה, מריח לימין הקשה של יושבי היציע המזרחי בטדי, כמו בואש. רק חסר שישי יתחיל לספר על אמו הערבייה של דרעי.

בשבוע האחרון הקפיד ישי להצהיר כי בכוונתו להמליץ על נתניהו כראש הממשלה הבא. האמירה הזאת נועדה לחדד הבדלים אמיתיים ומדומים בינו לבין ש"ס, והיא באה לעולם גם אחרי שיחה ממושכת בין ישי לנתניהו.

נתניהו החושש מאובדן עשרות אלפי קולות של מצביעי ימין, היה מוותר על התענוג ומעדיף לראות בית חרדי אחד גדול. אלי ישי מאשר שקיים בשבוע האחרון שיחה ארוכה עם נתניהו. בתגובה לפניית החתום מעלה, שומרים בלשכת ראש-הממשלה על זכות השתיקה. שם מבינים כנראה, שדליפת המידע לאוזני דרעי בדבר הקשר הישיר עם ישי, כמוה כצעד תימני: צעד קטן קדימה לישי, שני צעדים לאחור לביבי.

נסיבות מקלות
החרדים לא מונחים בכיסו של נתניהו, אך לביבי אפשר לומר: לא נורא חבר, ישנן צרות גדולות יותר. איווט וכחלון. שניהם יחד וכל אחד לחוד, הם סימן השאלה הגדול של מערכת הבחירות. אם מזג האוויר באגף השמאל-מרכז יאיר להם פנים יותר מאשר בימין, הם יערקו בלי למצמץ לצד השני.

יום אחרי הבחירות ימצא עצמו נתניהו בתוך מכונת כביסה על מצב סחיטה. מה שהעבירו אותו שותפיו בקדנציה האחרונה, עוד עשוי להתגלות לו כסחיטה ידנית עדינה. אבל לפני שיתאפשר לו התענוג להיסחט על ידי איווט וכחלון, הוא מחויב לצלוח את המשוכה הראשונה. להוכיח שהוא עדיין ממגנט מנדטים ומצליח לעמוד בראש הרשימה הגדולה ביותר בכנסת.

עד לפני שבועיים נדמה היה כי ביבי לא יעבור את המבחן הראשון. הליכוד בראשותו איבד מנדט וחצי לשבוע, ונראה היה שנתניהו עומד לראות בסקרים את המספר עשרים מלמטה. המגמה הזאת נבלמה ומי שתרם לכך במו ידיו זהו הזוג הטרי של הפוליטיקה הישראלית בוז'י-ציפי. הזוג הזה, אך בקושי נכנס לחופה וכבר הצליח להעמיד מישהו על הרגליים ולאפשר לו לצעוד לבד. למרבה תוגתם של השניים, את ה'יעמוד' הזה, חב להם לא אחר מאשר נתניהו.

הפיכת השיח הפוליטי לאו-או: או בוז'י-ציפי או ביבי, תורמת בראש ובראשונה לבנימין נתניהו שצריך רק להתפלל שהבון-טון של מערכת הבחירות יהיה ימני-שמאלני ולא חברתי-כלכלי.

בידיעות אחרונות שנראה כמו דף המסרים של הצמד מ'תנועת העבודה' כבר קלטו את המגמה ויצאו השבוע בכותרת ראשית שמשווה בין השפע בהתנחלויות לעוני המחפיר בתוככי הקו הירוק. איפה הם היו כל השנתיים האחרונות, כשהמזומנים זרמו לשטחים ללא פיקוח, כמו נפט מצינור מפוצץ של קצא"א בערבה?

המתנחלים שהיו שותפים מלאים להסתה האנטי-חרדית בקדנציה האחרונה, מוזמנים לשוב ולחוות את התחושה מהצד המותקף. צריך רק לקוות שהפוליטיקאים החרדים ישכילו לא לתחוב את אפם ויתנו למתנחלים לרחוץ בניקיון כפיהם ובניכיון הצ'קים שכתבו לעצמם. התייצבותו של אלי ישי לימין נתניהו, ללא תנאים מוקדמים, טורפת את הקלפים ומאלצת את הפוליטיקאים החרדים להשמיע טקסטים הרבה יותר ימניים מכפי שהתכוונו בתחילה.

אבל מכאן ועד התנדבות לשירות מילואים עבור המתנחלים, הדרך ארוכה. אחרי הבחירות נחיה ונראה האם תיגזר עלינו שותפות כפויה בעקבות התוצאות. עד אז, די והותר לנו בטקסטים האולטרה-ימניים שמשמיע אלי ישי. הרי לו, בניגוד לאחרים, יש נסיבות מקלות המכונות במקומותינו: אחוז החסימה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!