כ"א ניסן התשפ"ד
29.04.2024

עצה פוליטית: להתחיל את היום באהבת ישראל • טור

אם יש דבר שלמדנו מההיסטוריה העקובה מדם במלחמות היהודים, הרי שבסוף - אף צד אינו יוצא נשכר • הרב בן ציון נורדמן

עצה פוליטית: להתחיל את היום באהבת ישראל • טור

א.
האר"י הקדוש זצוק"ל פרסם בקרב תלמידיו, להגיד לפני כל תפילה "הריני מקבל על עצמי מצוות ואהבת לרעך כמוך". לכאורה, הכרזה חשובה, אך עדיין לא מובן מדוע היא צריכה להיאמר לפני כל תפילה? הסברים יש למכביר אך אתמקד בסבר אחד לאור האירועים המתרחשים סביבנו בשבועות האחרונים.

אין ספק כי המערכת הפוליטית שנכפתה עלינו, הביא בכנפיה משק מים עכור שטרם נראה כמותו מזה שנים. מפלגות נוגסות זה בזה, אנשים שצעדו זה עם זה, צועדים זה כנגד זה. הכל מסביב מבולבל ולא ברור, עד כי נדמה שהפערים הנפערים כעת בין מחנה אחד לשני, אינם ניתנים לגישור כלל וכלל.

אם יש דבר שלמדנו מההיסטוריה העקובה מדם במלחמות היהודים, הרי שבסופה של מערכה אף צד אינו יוצא נשכר. הלוחם מפסיד משני החזיתות. הוא עצמו הופך לעוין כלפי רבים, הרואים בו את המשמיצן התורן, ואילו כשירצה לחבור לצד המושמץ, יגלה הוא כי כבר אין להיכן לחזור... וכך העולם מתגלגל, מלחמות חוזרות ונשנות, ואנו לא לומדים את הלקח.

דבר אחד חייב להיות ברור. מהמלחמה הזו אף אחד לא יצא נשכר. כולם יפסידו "על בטוח". זוהי מלחמה שרבים רואים בה "מלחמת הישרדות", אך בתוכנה היא "מלחמת התאבדות".

וכשרואים כל זאת, הלב מתהפך. ממאן לקבל זאת כמובן מאליו. אין דבר המשמח יותר את אבינו שבשמים מלראות את בניו באחדות מלאה, שומרים איש על כבוד רעהו ומרבים אהבה ואחווה שלום ורעות. אין שמחה גדולה ושלימה בשמי מרום מלראות את עם ישראל צועדים יחדיו, זה לצד זה. אמר האר"י הקדוש, שטרם התפילה, עלינו לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים. אם אנו רוצים שישמע תפילתנו, בואו ונשמח אותו. "הרי מקבל על עצמי מצוות ואהבת לרעך כמוך".

את הרעיון הנפלא הזה שמעתי בהזדמנויות רבות מהגרי"ד גרוסמן שליט"א. והוא תמיד מחדד: "אנחנו מתחילים את היום. אנחנו רוצים סיוע משמים , הצלחה בכל מעשה ידנו. בואו ונעשה נחת רוח לאבינו שבשמיים. נקבל על עצמנו אהבת ישראל. ואהבת לרעך כמוך. נזכה למתת יד ה' ולשפע ממעל. אם רק מעט נתאמץ".

ב.
פרשת השבוע עוסקת בנושא זה ממש. אחדות האחים וקירוב הלבבות בין השבטים. פרשת "ויחי" היא סיומה של חומש בראשית. הפרשיות האחרונות עוסקות ביחסיהם של יוסף ואחיו, וכן ביחסים בתוך הבית פנימה. בפרשת השבוע מתגלית אחדות מדהימה בין האחים. גם לאחר פטירתו של יעקב אבינו, מגלה יוסף כוחות עילאיים למען האחדות, ולא מתכנן נקמה כנגד אחיו שמכרו אותו לישמעאלים כאחרון העבדים.

ליוסף היו את כל הסיבות לנקום. היו לו גם את כל הכלים לכך. אך הוא העדיף את השלום על פני המרי והמדון. ובכך הוא לימד אותנו כיצד צריכה להיות האחווה בין אחים. לא תמיד מסתדרים. יש חילוקי דעות. נוצרת טינה. אבל השלום חייב לשכון תמיד.

הוא אשר אמרנו, אין נחת יותר גדולה ליעקב אבינו, בראותו את האחים בשלום ובאחדות איש עם רעהו. אין נחת יותר גדולה לאב, מלראות את בניו חיים בשלום זה עם זה. ואין צער גדול יותר לאב מלראות את בניו שאינם מסוגלים להסתדר איש עם רעהו.

ג.
פרשת ויחי, הינה הסיום של חומש בראשית. אני נוהג לכתוב זאת פעמים רבות, שכל אדם מביט על סיום מזווית שונה. יש האחד שיראה בסיום תחושת החמצה, אכזבה, סוף עידן. והאחר יראה בסיום - התחלה חדשה ומרעננת. כל סיום, הינו גם התחלה חדשה. כאשר משהו מסתיים, טוב או רע, תמיד בא בעקבותיו התחלה חדשה.

חכמינו מאריכים רבות על כך שאל לאדם להתייאש כאשר מסתיים משהו, כי תמיד מעבר לדלת ישנה התחלה שפעמים רבות מזמינה בעקבותיו שפע של הזדמנויות חדשות. סיום נתפס אצל אנשים רבים במשמעות סופנית. חוסר המשכיות. אולם בפועל סיום הוא השלב המקדים וההכרחי של התחלה.

אך זאת עלינו לדעת - שינוי או התחלה חדשה לא יכולה להתקיים אם לא ניתקנו וסיימנו את הפרק הקודם. חייבים לסגור את הדלת על העבר (לסגור, לא לשכוח) ע"מ לפתוח דלת לדרך חדשה. תהליך ההתחלה והשינוי אינו קל, ורבים הם האנשים הכמהים לשינוי ושיפור אך ממשיכים בהתנהלותם ובדרכם הקודמת, למרות הידיעה שהדרך אינה מקדמת אותם ולעיתים אף גורמת להם לסגת לאחור.

אני אומר לתלמידים פעמים רבות, שעל מנת שתהליך השינוי יצליח חייבים להתקיים שני תנאים: האחד - להתנתק לחלוטין ממה שהיה בעבר, והשני - להתחיל מיידית התחלה חדשה בלי להתמהמה. כשתלמיד אומר לי: "שבוע הבא אני יתחיל להיות ילד טוב", אני יודע שאני (או הוא) בצרות...

במקורותינו, בסיום סדר משניות אומרים: "יהי רצון - כשם שעזרתני לסיים - כן תעזרני להתחיל ולסיים" - והמקורות ממליצים להתחיל מיד עם הסיום בלי להתמהמה ובלי להסס. כל זאת בכדי שלסיום ילווה אקורד חיובי.

ד.
לסיום, השבוע התרגשתי מאוד. בתוך החושך הגדול שכיסה את הארץ, ראיתי קרן אור שבקעה למרחקים. עסקנות מסוג אחר. תחושת אחריות של איש ציבור.

השבוע הגיע לביקור באחד המוסדות החינוכיים של "מגדל אור" הרב ישראל פרוש, ראש העיר אלעד מלווה בידידי איש האשכולות ר' מאיר גל ביקור של אנשי ציבור במוסדות "מגדל אור" הינם דבר שבשגרה. לא ציפיתי למשהו "דרמטי" במהלך הביקור.

אבל הופתעתי. ראש העיר הרב פרוש הגיע למוסד החינוכי כשבאמתחתו שקית אישית לכל תלמיד, עם ממתקים ופרסים מיוחדים. מתנה אישית ממנו - אליהם. הייתם צריכים לראות את התרגשות התלמידים מהיחס האישי. משימת הלב והאכפתיות. מה ששקית קטנה יכולה לעשות... (קולותיהם מובטחים לו...)

לפעמים אין צורך במעשה גדול וגרנדיוזי בכדי לעשות טוב למישהו אחר. לפעמים די במילה אחת, מעשה אחד טוב ואפילו כוונה טובה, בכדי לעשות טוב לשני.

יש אמרה שמלחמת העולם השלישית תפרוץ בעקבות סכסוך של שני מדינות קטנות ונידחות, שיגררו את כל העולם למלחמה כוללת. על משקל זה אני אומר, שהשלום האמיתי יפרוץ בעקבות התקרבות בין שני חברים, התיידדות של שני אחים. כל אהבה ואחווה שנרבה בעם ישראל, תשפיע בסופו של דבר על העולם כולו.



בברכת שבת שלום

הרב בן ציון (בנצי) נורדמן

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן", יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר חדרה
שלום התקרבות פרשה דרך חדשה פרוש

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד