י"ד סיון התשפ"ד
20.06.2024

לא דרכו האחרונה • טורו של יעקב ריבלין

מה היה תוכן הנאום אותו לא נשא דרעי • איך הגיבה המערכת הפוליטית החרדית לפרישה • וגם: סיור וירטואלי בבית מרן

לא דרכו האחרונה • טורו של יעקב ריבלין

אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה
לספר תולדות הימים של הציבוריות הישראלית נוסף השבוע מנהיג רביעי בסדרה של אישים שקמו ואמרו: קשה לי. אני לא יכול יותר. אריה דרעי, שעשה זאת במעמד הגשת מכתב ההתפטרות שלו מהכנסת, הצטרף לרשימה מכובדת הכוללת את דוד בן גוריון לאחר פרשת העסק הביש (תשאלו את סבא שלכם), את מנחם בגין לאחר השקיעה בבוץ הלבנוני ומספר ההרוגים שהוגש לשולחנו מדי בוקר ואת אהוד אולמרט, האיש הנחקר ביותר במדינה שערב אחד התייצב לפני המצלמות והודיע שעייף מלשתות את כוס התרעלה והוא פורש מראשות הממשלה.

לימים התברר שאצל הראשון והשלישי הייתה זו אמירה מן השפה ולחוץ. בן גוריון פרש כדי להרוס למפא"י ולחזור להתמודד לראשות הממשלה במפלגה החדשה שהקים (רפ"י), אולמרט לא התפטר מרצונו הטוב אלא בגלל האקדח הטעון שאהוד ברק וציפי לבני הניחו על שולחנו. הוא גם לא ויתר על רצונו לחזור לחיים הפוליטיים עד ששופט אחד לבוש שחורים מבית המשפט המחוזי בתל אביב חרץ את דינו לישיבה מאחורי הסורגים.

אליהם מצטרף כעת יו"ר ש"ס (עדיין. מועצת החכמים טרם קיבלה את התפטרותו) בהודעת הפרישה שלו. לבן גוריון ולאולמרט, או לבגין (בנושא הזה בלבד, כמובן). אנשים שראו וליוו אותו מאז פרסום הקלטת נשבעים בנקיטת חפץ שהשבר פנימי, שאין זה ספין או צעד פוליטי מחוכם. אלה אנשים שכעת פועלים שישוב בכל זאת, ולפיכך יש לקבל את דבריהם בעירבון מוגבל, אבל מי צריך עדויות כשכל ההתנהלות של דרעי בימים האחרונים משדרת חורבן פנימי עמוק. מאז פרסום הקלטת שומם מטה ש"ס שבהר חוצבים כמעט כמו אסיפת הבחירות של אלי ישי בשדרות ביום שלישי השבוע. כמה עסקנים, ובעיקר תקשורת. את הזמן שהתפנה מעביר דרעי בשיחות נפש עם ידידים ומקורבים ושופך את מרי לבו ושיחו באינטונציות שאי אפשר לזייף.

המסר המרכזי שעליו מדווחים כמה מהמשוחחים: הקלטת הייתה רק המכה בפטיש של הודעת ההתפטרות. אלמלא כל מה שעבר בשבועות שקדמו לה הוא היה סופג את המכה וממשיך הלאה. הקלטת לבדה אינה מהסוג שמחסל מערכת בחירות. יש לפחות שלושה הסברים שמקהים את עוקצה: היא מתוארכת לשנת 2008, ואחריה קיימות קלטות אחרות עם מילים אחרות; בני שיחו של הרב ניתבו אותו בשאלות מוכוונות מראש; ויש עוד עשרים איש מינימום שאודותיהם ניסח מרן אמירות קשות בשעתו וכעבור זמן מסוים נשמע באמירות שונות בעקבות נסיבות שהשתנו. על זה לא קמים והולכים הביתה.

וגם לא בגלל איומים על קופסאות שחורות מהסוג שהשמיע ישי. מערכת ההקלטות וההאזנות המשוכללת של הקבלן 45 (ועל כך בהמשך) קלטה גם דברים בגנותו של ישי לאחר שהודח מראשות התנועה בעקבות ממצאים חמורים שהגישו בני הבית בפני בעל הבית. כל כתב פוליטי מתחיל בקו נייעס כלשהו יודע איך התקבלו ההחלטות בבית. מי הדיח את דרעי והחזיר אותו. מי גידל את ישי ומי זרק אותו כלאחר יד. בכל הסיטואציות האמורות אלה אותם אנשים ואותן שיטות פעולה. מי ששולט בצינורות המידע של מקבלי ההחלטות קובע את תוכנן למעשה. והדברים אמורים לא רק בקבלן 45, אלא גם במספר כתובות מפורסמות אחרות.

את סיפור הקלטת יכול היה דרעי לסיים בהופעה אמיצה אחת בת עשר דקות מול המצלמות סמוך ותכוף למועד פרסומה. כל כותב נאומים בינוני ומטה (ומי שמדבר מתוך סערת לבו הוא הכותב הטוב ביותר) מסוגל להנפיק בשעת עבודה נאום רהוט והגיוני שהיה מעמיד את הקלטת בפרופורציות האמיתיות שלה. זה ממש לא מסובך:

הנאום שלא נישא
ברשות חברי מועצת החכמים שלא נמצאים כאן אך יושבים בביתם ולבם דואב על חילול ה' וזכרו של מרן הקדוש שנעשה הערב על ידי בני עוולה. כבוד חברי הכנסת של התנועה הקדושה וכל מי שצופה בנו כעת. רגע אחד, בצלאל. אם לא תשתיקו כאן את הרחש בחש אני לא ממשיך לדבר. זה כולל גם אותך, עמית סגל. שאפו על הסקופ שדחפו לך היום ליד, אבל אל תעמוד לי מול הפנים ותדבר בטלפון. קצת דרך ארץ לא תזיק לך, או שתצא בחוץ.

כמו כולכם ישבתי היום וצפיתי בהקלטה של מרן הקדוש בחדרי חדרים שלא נועדה לאוזניים זרות. אתם הופתעתם, אני ממש לא. כבר חודש מעדכנים אותי העוזרים שלי שמקורבי ישי מספרים לעיתונאים שיש בידם קלטת שתחסל אותי ביום שהם יחליטו. למעשה, כבר לפני כמה שנים ידעתי שקיימת קלטת כזאת ושמי שמחזיק בה מציע אותה לכל המרבה במחיר. ידעתי בערך מה יש בה, אבל אהיה כנה איתכם: היא פצעה לי את הלב כשראיתי אותה. זה כואב. זה כואב מאוד.

לפני שאתייחס לתוכן הדברים אני רוצה לספר לכם על שלושים שנה שבמהלכן מרן זכר צדיק וקדוש לברכה היה לי לאב ואני הייתי לו כבן. מאז שהחלתי ליצוק מים על ידיו, עוד כבחור ישיבה ואחר כך כאיש ציבור שעמד לשירותו, היו לנו עשורים מופלאים. זכיתי להקים עבורו את תנועת ש"ס הקדושה יחד עם מרן הרב שך זכר צדיק לברכה, ואחר כך להמשיך לפתח, בהנהגתו הישירה בלבד, את כל מוסדות התנועה הקדושה. את המפלגה. את רשת החינוך התורנית. את אל המעיין. והכי חשוב, הכבוד חזר לציבור הספרדי בישראל בזכות מרן. מי שהחליף אותי לא הקים כלום, וכעת אנחנו מבינים למה. הוא היה עסוק בהקלטות. אומרים שיש לו נוספות ושהוא מאיים לפרסם גם אותן. אני כבר לא במשחק הזה.

אודה ולא אבוש: היו לי שנים רעות. הוגליתי מעל שולחן אבי (אמר המגיה: יש עוד חצרות בישראל שבהן גלו בנים מעל שולחן האב, התפייסו וחזרו להנהגה. מישהו מטיל היום ספק בסמכותם?) והיה בינינו ריחוק שנגרם בעיקר על ידי האנשים שראיתם בקלטת. אני, מצדי, מתוודה על הטעויות שעשיתי בימים ההם. כמה פעמים הרב הציע לי לחזור לצדו של ישי, ואני סירבתי כי ידעתי במי מדובר. היום כבר כולם יודעים. ובכל זאת, הייתי צריך לבטל את רצוני מפני רצונו.

אבל גם בשנים האלה לא פסקתי לבוא אל ביתו כאשר התבקשתי לכך. ב-13 שנות הריחוק ישבתי מאות פעמים בביתו בסעודה שלישית, והייתי לצנינים בעיני חורשי רעתי מבני הבית. ידעתי שמסיתים אותו נגדי בכל הזדמנות אפשרית, ושבעידנא דריתחא שלו בעקבות כך נאמרו עליי מילים קשות. את חלקן ראיתם בקלטת שפורסמה היום.

אבל אף אחד לא הוציא החוצה הקלטות מ-13 השנים הראשונות של הקמת התנועה הקדושה, אלה שנאמרו בהן שבחים שגרמו לי לחשוש מעין הרע. אז לא מילאנו את הבית של מרן במכשירי הקלטה וחרשנו רעה מדברים שאמר על הרבה מאוד אנשים, כולל אלה שמאיימים עליי בהקלטות נוספות. עם ישראל לא ראה את ההופעות הפומביות של מרן, כשאמר עליי מה שאמר. מקים עולה של תורה והוא זכאי. גם בקלטת הבזויה לא חזר בו מהפסיקה של הוא זכאי. אמר שיהיה קשה להחזיר אותי כי ארבעים אחוז מהציבור חושבים שחטאתי ולא יבחרו בי. כשאחר כך חזרתי להנהגה זכיתי להוכיח שהציבור לא סבור כך. עלינו בעשרות אלפי קולות.

אף אחד גם לא יוציא קלטות מהשיחות שלנו בשנתיים האחרונות לחייו, כשצירף אותי להנהגה. בתחילה בשלישייה, ואחר כך בתפקיד היו"ר. את דברי האהבה והחיבה שהרעיף עליי לא ימכרו בני הבית לכל דורש, ובטח שלא יפרסמו את הדברים הקשים שאמר על זה שהדיח לאחר שהראו לו איך מכר את האינטרסים של התנועה בגלל חשבונות אישיים. תשאלו את אריאל אטיאס שיושב לצדי מה אמר הרב על מפיץ הקלטת אחרי שנודעו מעלליו בימי השלישייה. זאת הייתה דרכו של מרן. בשעת קירוב - דברי ריצוי. בשעת ריחוק - דברי גינוי.

אבל הכול הולך אחר החיתום. בשנתיים האחרונות לחייו הוא ביקש ממני לעמוד בראש התנועה הקדושה ולהילחם למען עולם התורה. אני שומע שהאיש שהצעתי לו להיות מספר שתיים ושר בכיר טוען שהדיחו אותו בגלל לחצים. אותי לא הדיחו לאחר לחצים? על מי מגדולי ישראל לא לוחצים? אבל אחרי הלחצים הם עומדים ומסבירים את החלטתם ועומדים מאחוריה בבחינת 'גם ברוך יהיה'.

כשהודחתי לאחר הכניסה לכלא, אחרי שחורשי רעתי עשו מה שעשו, עמד הרב בפני קהל עם ועדה והסביר שאי אפשר לנהל תנועה מהכלא. יומיים לאחר שההוא הודח נשא הרב דרשה בלוויין והסביר במשך שבע דקות מדוע החליט להחזיר לי את הפיקדון. אפשר להפעיל לחצים בתוך הבית, אבל בשידור לכל עם ישראל הרב מסביר למה קיבל את ההחלטה בשפה שכולם מבינים. מי שכופר בזה לא מאמין שצדיקים אין תקלה יוצאת מתחת ידם. ואחרי שלא מאמינים אפשר להרוס את אמונת החכמים של כל הציבור הספרדי בפרסום קלטות מהסוג שראיתם.

לפני שניגש לשאלות אומר רק דבר אחד: בימים הקרובים תשמעו דיבורים על עוד קלטות, ואני בטוח שכמה מהן גם יפורסמו. הן לא ירתיעו אותנו להמשיך הלאה בקיום צוואתו ומורשתו של מרן זכר צדיק וקדוש לברכה. עמית, בבקשה.

איש נטוש בצריח
אבל דרעי לא אמר מילה וחצי מילה חוץ מאשר קשה לי ואני לא יכול. במועד פרסום הקלטת ישב במחיצתו של אטיאס בתל אביב ודן איתו באסטרטגיה למסע הפרסום. כשסיים, שמע על המתרחש והתיישב לראות את הקלטת במשרדו הפרטי בשכונת קריית שמואל בירושלים. משהו נשבר אצלו. בבת אחת חזר למורשת בית אבא בקזבלנקה: תפילות ודמעות. הוא ביטל את כל סדר יומו והפגישות שנקבעו לו עד סוף השבוע. נסע לקברות צדיקים בצפון ולא חזר גם כשמועצת החכמים התעתדה לעלות לביתו לאחר הישיבה שקיימה בביתו של מרן.

אפרופו ישיבה. הבית לא עומד ריק. מתגורר בו אחד היורשים (לפי פרסומים זרים, תיק הירושה הועבר לניהול עיזבון מטעם בית המשפט. משפחה שכזאת). כדי לקבל את המפתח דרש היורש שדרעי יתקשר אליו ישירות כדי לשמוע את התנאים לקיום המעמד. רק כשהובהר לו שבכל מקרה, אם יפתח או לא, ינקשו חברי מועצת החכמים על פתח הבית - הוא נתן את הסכמתו ונסע להסתגר בלשכתו שבשכונה הסמוכה. מבחינה טכנית לא יהיה מופקע להניח שגם ממנה הוא יכול היה להאזין לדיון. כמובן שהוא לא עשה זאת, מחשש ביטול תורה וסיבות נוספות.

עדויות שנאספו בזירת האסון מלמדות שהצירוף של כל מה שעבר על דרעי בשבועות האחרונים פירק אותו. הוא, אומרים המקורבים, הרגיש שנותר בודד במערכה. שרק הוא משלם את המחיר האישי הכבד הכרוך בה. ובמבט לאחור, זרעי התחושה נזרעו הרבה קודם להכרזת המפלגה החדשה של ישי. כדי לבודד את הנ"ל ולמנוע ממנו לגנוב לו את ש"ס על שליש ויותר מחבריה נאלץ דרעי לבצע מספר צעדים קשים מאוד ולספוג בגינם. הוא הוכרח להפר את הבטחתו לידידו ורעו הגר"ד יוסף ולהעביר את תמיכת נציגי ש"ס בגוף הבוחר לגרש"מ עמאר, שללא בחירתו היה בוודאי עומד בראש המפלגה החדשה (מי יודע, אולי דווקא אז היא הייתה עושה פחות שטויות, כמו היצמדות לזרם הימני הכי קיצוני, וגם הקלטת לא הייתה מתפרסמת. אבל זו, כמובן, חוכמה שלאחר מעשה). הגר"ד כמעט ניתק איתו קשר. מנגד, רק יום לאחר ההתפטרות, ולאחר שהתברר שש"ס על מועצת חכמיה עלולה להפוך לנחלת ההיסטוריה, הוא יצא חלוץ בראש המערכה נגד ישי ובעד חזרתו (בפעם השנייה בתוך שנתיים) של דרעי לראשות התנועה.

דרעי לא קיבל גיבוי ממועצת החכמים בנושא קרדינלי נוסף. בשלב מסוים הוא ניהל מערכה נגד גוף תקשורתי שלא ניתן לנקוב כאן בשמו מטעמים אתיים. הוא הפסיד במערכה לאחר שאחד מחברי המועצה בלם את המהלך בלי שהושגה התחייבות לאף אחת מדרישותיו של יו"ר ש"ס.

תשמעו סיפור. לפני כחודש ראיין כותב השורות חבר מועצת החכמים במסגרת תכנית בכלי תקשורת חרדי. התנאי הראשון של המרואיין היה שלא יפנו אליו בתואר 'חבר מועצת החכמים' אלא כרב פלוני. התחושה הייתה שלא היה זה מטעמי ענווה בלבד, אלא מרצון לא להיכנס למחלוקת עם הגר"מ מאזוז, שכבר אז היה ברור שבכוונתו להקים מפלגה חדשה. ואם בארזים נפלה שלהבת וכו'.

דרעי גם לא נתמך מצד חברי הכנסת שלו, שישבו על הטריבונה ופיצחו גרעינים בימים שניהל את קרב המאסף נגד המפלגה החדשה. לאחר שמקומם ברשימה הובטח (חלקם בעקבות החשש שיעברו לישי) הם לא ראו לנכון לטבול ידיים בבוץ ולצאת למלחמה. באמת, למה שיילחמו אם מישהו אחר עושה את העבודה עבורם. רק לאחר הודעת הפרישה, וכשהבינו שאת הקדנציה הבאה בכנסת הם יראו רק דרך כלי התקשורת, כולם הסתערו על המיקרופונים.

אבל את המכה הקשה ביותר הוא קיבל מהבית ברחוב חזון איש 5. הביקור של ישי, ולא משנה מה בדיוק נאמר בו: דברי ברכה בלבד או מעבר לכך, נתן לאחרון את האפשרות לטעון שקיבל לגיטימציה לברית האחים החדשה שלו עם פורשי הבית היהודי, שבימי הגר"ע יוסף זצ"ל הוגדרה כבית של גויים. הפגישה התקיימה ללא ידיעתם, ובהתנגדותם לאחר מעשה, של ח"כי דגל התורה, אך באישורו של המקביל לבני הבית בקבלן 45.

דרעי שמע והתפוצץ. אני מנהל מלחמה עם מפלגה חדשה שחצי מהחברים שלה (יוני שטבון ואורי אריאל, שלבסוף לא הצטרף, י.ר.) אחראים לזה שלאברכים אין מה לאכול ושבישיבות לא משלמים משכורות כבר מספר חודשים, ואותו (ישי, י.ר.) מכניסים לבית של גדול ישראל ומעניקים לו הכשר? שאל את מי ששאל. האנשים האלה (בני הבית, י.ר.) לא מבינים שבכנסת הבאה יהיו חמישים אחוז פחות ח"כים חרדים בגללו?

ובעודו מתבוסס בתחושת הנטישה במערכה הוטלה פצצת הקלטת. במכלול המצטבר הזה הוא כבר לא יכול היה לעמוד.

כנסת בלי ש"ס?
הודעת ההתפטרות של דרעי החרידה את המערכת הפוליטית של יהדות התורה כמעט כמו את זו של ש"ס. משה גפני ויעקב ליצמן היו הראשונים לזהות את הסכנה. הם הבינו שדרעי רציני. שהפעם בכוונתו לנטוש את עמדת הקברניט בספינה הש"סית המיטלטלת ואת ההשלכות הישירות: לש"ס אין דמות אחרת שיכולה להעביר אותה אל מעבר לאחוז החסימה. עם כל הכבוד לח"כים שנותרו, אף אחד מהם לא יכול לצלוח בבטחה בחירות לראשות המנהלת המקומית השכונתית. דומה שהם עצמם יודעים זאת.

גפני וליצמן מכירים היטב במשמעות של כנסת עם מפלגה חרדית אחת בעלת שישה או שבעה או אפילו שמונה ח"כים. צלילה מ-18 הח"כים דהיום למספר חד ספרתי היא ירידת ערך של שמונים אחוז גם ליהדות התורה. אם, כפי שמסתמן בהתאם לסקרים, עומדת לקום ממשלת אחדות, מספר של פחות מ-12 ח"כים חרדים לא יוצר מאסה שמחייבת את מקימי הממשלה החדשה להתחשב בה. ובמידה שכן, תיק התיירות או איכות הסביבה יהיו התמורה היחידה.

השניים גם לא רואים במפלגתו החדשה של ישי, אם בכלל תעבור את אחוז החסימה, מפלגה שהאינטרס הראשון שלה הוא עולם התורה והציבור החרדי. קודם כול, בגלל הרכב הרשימה, שמאוכלסת בחרד"לים ובאנשי ימין ששלמות הארץ על לשונם לפני כל דבר אחר. איך אמר בשעתו אורי אריאל? אם לא ניכנס לקואליציה הזאת בברית עם יאיר לפיד עוד יפנו לנו את עופרה ובית אל. אריאל לא נכנס לרשימה, אבל חבריו כן והם מדברים בסגנון זהה. מי מהם יעדיף את עולם התורה על פני כמה מיליוני שקלים להיאחזויות המבודדות של יהודה ושומרון?

ישי עצמו מוגדר רשמית כחרדי ואף מתנהג כך בפועל (לפחות עד פרסום הקלטת שמיוחסת לו ולאנשיו), אבל כבר מתרוצץ ברחבי הארץ עם הסלוגן הד"לי הידוע של עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. מאחוריו תמונת דיוקנו של מרן על רקע דגל כחול-לבן. השבוע הוא הצהיר שהמפלגה החדשה הוקמה כדי למנוע את הסכם אוסלו ג'. את עולם התורה, משום מה, שכח להזכיר. אולי בשל אופי הנוכחים בכינוס, שלא כלל דמות חרדית אחת.

וממש לא צריך לנחש מה יחליט ישי כשייאלץ לבחור בין האינטרס הלאומי ימני והחרדי. היה לכך תקדים בעבר. בשנת תשס"ח הוא הודיע על פרישה מקואליציית אולמרט רק כי ראש הממשלה הודיע שבכוונתו לנהל שיחות עם הפלסטינים בנוגע לחלוקת ירושלים. ההודעה יצאה בבוקר. בצהרים הוא נקרא אל הקודש פנימה והובהר לו שש"ס הוקמה ראשית בשביל רשת החינוך ומוסדותיה ובשביל עולם התורה ורק אחר כך, אם בכלל, עבור נושאים אחרים. מעניין יהיה לבדוק אם במערכת ההקלטות של הקבלן 45 נרשמה גם השיחה הזאת. עם הזמירות החדשות של ישי על שלמות הארץ, ועם הסבירות הגבוהה מאוד שתוקם ממשלת אחדות שלא תכיל בתוכה מפלגת ימין קיצוני, מה תהיה התועלת שלו לעולם התורה והציבור החרדי?

משחדרה ההכרה הזאת לראשם של אנשי יהדות התורה הם חברו יחד לאנשי ש"ס העומדים מול שוקת שבורה. פתאום גם הח"כים צריכים לעשות משהו. פתאום כל הדרג הרוחני מתגייס להחזרתו של דרעי. כולם מבינים שבלי ש"ס בכנסת הבאה מצב הציבור החרדי ועולם התורה יהיה חמור עוד יותר מאשר בממשלת לפיד-בנט היוצאת. ומי מדבר על רשת החינוך התורנית ומוסדותיה, שייוותרו ללא משען ומשענה פוליטית על כל המשתמע.

בשעה ששורות אלו נכתבות עושים פעילי ש"ס וראשיה מאמצים רבים לגייס תמיכה של גדולי ישראל מכל החוגים והעדות בקיומה של ש"ס בראשותו של העומד הנוכחי בראשה. בכמה בתים כבר הושגה הסכמה. המעכב היחיד, נכון לעכשיו, הוא נכד מסוים שיצא לנופש בארצות הברית ויחזור, כנראה, בשבוע הבא, לאחר סיום הסיילים הגדולים בחנויות האופנה.

האולפן ברחוב הקבלן
מול הבית הידוע בהר נוף עומד מגרש ריק שנמצא בהליך הקצאה בעיריית ירושלים. היעד: הקמת מוזיאון למורשת מרן זצ"ל ומרכז מבקרים. לנוכח מה שמתרחש כעת כלל לא ברור האם יוקם המרכז ומי יקים אותו. ייתכן שלנוכח המצב יוחלט בשלב הזה להסתפק בבית עצמו ורק אחר כך לעבור למבנה חיצוני.

במרכזי מבקרים יש, בדרך כלל, מדריך צמוד המסביר למבקרים את אשר הם רואים. ויש הרבה מאוד מה להראות בביתו של מרן זצ"ל. את חדר הלימוד, את הסלון שאירח את השיחות חורצות הגורלות עם ראשי ממשלות ומנהיגים מהעולם, את הספרייה הגדולה שכל אחד מספריה היה חקוק בראשו הקדוש. אבל האם המדריכים יציגו גם את מערך ההקלטות וההאזנות? סביר להניח שזה לא יקרה, ולכן ננסה להשלים את החסר בשורות אלה:

בקומה הראשונה אנחנו רואים את בית הכנסת שבתוכו התקיימו התפילות וקבלת הקהל. אותו אתם כבר מכירים, אז בוא נעלה ישר לקומה השנייה. הנה, בפינה, מיד לאחר המדרגות, השולחן שעליו ישב מחשב רב עוצמה וסנכרן את המצלמות והמיקרופונים בבית. בסלון, ליד פינת ההסבה, הייתה מצלמה וגם מיקרופון. גם בחדר השינה, וכמובן בחדר הלימוד. תציצו רגע למטבח. מסך גדול חולק למסכים קטנים ששיקפו את כל הנעשה בבית. בכל החדרים. הקלטת שכולכם שמעתם נלקחה מהמחשב שבפינה. בעבר היו בו עשרות אלפי שעות של צילומים והקלטות, וכעת כולם שמורים במקומות אחרים. איפה? אנחנו באמת לא יודעים, אבל מפעם לפעם מתפרסמים מתוכם דברים מעניינים.

עד כאן התיאור הווירטואלי. במציאות, קיומן של המצלמות היה שקוף לעין כול והוסבר בטעמי ביטחון ובטיחות אישית. על המיקרופונים יודעים לספר רק אנשים שקיימו שיחות עם הרב ולאחר מכן נדרשו להשיב על פרטי פרטים שנאמרו בהן. בידינו עדות של רב בישראל ששוחח לפני מספר שנים עם מרן זצ"ל. בתחילה דיברתי איתו רגיל, כך הרב, והבחנתי שהוא לא מגיב לי. פתאום נכנס אחד מבני הבית והעיר לי שבגלל הגיל הרב לא שומע טוב באוזן אחת וצריך להתקרב לאוזן השנייה. כך עשיתי. אחרי יומיים קיבלתי טלפון וגערו בי על משהו שאמרתי לרב בדקות שדיברתי והוא לא שמע. מאז הבנתי שכל מעשיך בספר נכתבים וכל דבריך באולפן מוקלטים.

נציגים נגד ח"כים
להגדיר את מודיעין עילית, העיר הליטאית אכולת החומצה הפנימית, כאי של שפיות שווה להענקת פרס נובל לשלום לישי. אבל מה שקרה בה בשבוע שעבר מלמד שלעתים המציאות יכולה לעלות על כל דמיון. אם חמישה חברי סניף דגל התורה בעיר מסוגלים לומר לא קולני להנהגת התנועה שבאה לעיר למטרה מסוימת ולקבל החלטה מנוגדת להיגיון - כנראה שמתחת לפני השטח של הציבוריות החרדית העכורה יש זרמים חיוביים שרק מחכים לשעת הכושר כדי להתפרץ.

הרקע לאירוע הוא מלחמת העולם שהכריזה הנהגת התנועה, ובמיוחד גפני, נגד ראש העיר המכהן יעקב גוטרמן בסוף הקדנציה המוניציפלית הקודמת קו נטוי הקדנציה הנוכחית. המאבק סוקר כאן בשעתו בהרחבה. עיקרי הדברים: גוטרמן ניהל עצמאית את המשא ומתן להקמת הרשימה המשותפת. הוא הבטיח סגנים לציבור הספרדי והחסידי ובנה לעצמו קואליציה עתידית מקיר לקיר כמעט. למעט, כמובן, אנשי נצח, הנחשבים מוקצה אפילו ביום חול. ההבטחה לייצוג לשלושת הזרמים העיקריים בציבוריות החרדית לא הייתה חדשנית במהותה. כך נהוג במרבית הריכוזים החרדים ואין פוצה פה ומצפצף. ולמה שיצפצפו.

אלא שבמודיעין עילית היחס האריתמטי בין שלושת הזרמים עומד לטובת הליטאים ביחס של למעלה משישים אחוז. זה בא לידי ביטוי בהרכב הרשימה, הכולל תשעה חברי מועצה מתוך 17. אבל מה עושים ואיך מחלקים את הג'ובים המצומצמים? זהו מעשה מרכבה שמחייב מישהו לוותר. בהתאם לתקנות משרד הפנים, בעיר עם מניין אוכלוסין כמו מודיעין עילית ניתן למנות רק שני סגנים בשכר בלבד. אחד משוריין לציבור הספרדי הגדול יחסית, ושאלת מיליון הדולר היא מי יזכה בשני: הציבור הליטאי הגדול שמבחינה מתמטית לא אמור להסתפק בראש עיר בלבד, או החסידים למען השלום.

גוטרמן בחר באופציה השנייה. גפני, שיחסיו עם גוטרמן היו עכורים עוד קודם, הצליח למנוע את קיום ההבטחה לאחר הבחירות והנושא תלוי ועומד בבית הדין העירוני. מאז שורר נתק מוחלט בין השניים ומופר מפעם לפעם בהצהרות של גפני בסגנון: גוטרמן כבר לא חלק מיהדות התורה, ובהתעלמות חצי אדישה של האחרון היושב על כס ראש העיר ונהנה מתמיכתו הישירה של מרן הגר"ח קנייבסקי.

עת השילומים של גפני הגיעה לראשונה בשבוע שלפני פיזור הכנסת. על שולחנה של ועדת הכספים הוגשה בקשה של האוצר להעברת 42 מיליון שקלים לתקציב החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. בדרך כלל העברות כאלה הן חלק מהתשלום הפוליטי של הממשלה ליישובי יהודה ושומרון ולהיאחזויות החוקיות והבלתי חוקיות, אבל הפעם נועד התקציב ברובו לערים הגדולות של יו"ש, ובתוכן ביתר ומודיעין עילית.

וכאן אירע דבר מוזר. בעוד שליצמן הצביע בעד התקציב, וגם חבר הוועדה ח"כ יצחק כהן, הסמן השמאלי של המפלגות החרדיות, שוכנע לתמוך, החל גפני להשמיע קולות נגד. לטענתו, אין צורך לעזור לאנשי הבית היהודי שהקימו את הממשלה הרעה הזאת. הכול ידעו להיכן מיועד הכסף, אבל גפני, שראה מול עיניו רק את גוטרמן, הפך עולמות במטרה לטרפד את ההעברה.

מי שעמד בפרץ היה ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין, שהוזעק לוועדה וזירז את ח"כי אגודת ישראל. גוטרמן עורר את מערכת הלוביסטים שלו, והחבר'ה מש"ס הפעילו את כהן. בתום ההצבעה, ולאחר שהתקציב האמור עבר ברוב, ניסה גפני להפעיל את נשק הרביזיה. סלומינסקי ביצע לאלתר הצבעה חוזרת, והמשחק נגמר.

מי שמכיר את ספרי החשבונות של שתי הערים החרדיות העניות האלה (בין שבעים לתשעים אחוז מבקשי הנחות בארנונה) יודע שבלי ההעברות הישירות והלא ישירות האלה אפשר לסגור את השערים, או ללכת בעקבותיו של דרעי ולהגיש מכתבי התפטרות. אבל גפני הוא לא האיש שיתייאש כל כך מהר. אם אי אפשר לטרפד תקציב בכנסת עוברים למישור המוניציפלי. יו"ר ועדת הכספים במודיעין, אורי יפה, שלדברי גורמים מקומיים נחשב לנאמנו, הערים קשיים על אישור התקציב בוועדה. גוטרמן העריך שידו של ידידו בעניין והשיג חוות דעת של היועץ המשפטי לעירייה (לא חוכמה גדולה. היועץ הוא איש שלו), שקבע שעל פי החוק הירדני הנוהג ביהודה ושומרון ועדת הכספים היא רק גוף ממליץ והסמכות הקובעת היחידה שייכת למליאת העירייה.

שלב ג' במשחק השחמט הגיע ביום שלישי שעבר. בלילה לא בהיר אחד נחתו שלושת ח"כי דגל התורה בעיר וביקשו להיפגש עם תשעת נציגי דגל התורה בעירייה. בהתאם לנוהג של המפגשים עם איילת שקד (בפרשת חוק הגיוס) התקיימה הפגישה בעזרת נשים של אחד מבתי הכנסת בעיר. המטרה של גפני (אורי מקלב ויעקב אשר, במיוחד האחרון, לא נראו נלהבים מהמהלך) הייתה ברורה: להשיג רוב במליאה נגד התקציב ולהביא להדחתו של ראש העיר על ידי משרד הפנים. ואחר כך עוד מדברים על הוצאת כביסה מלוכלכת החוצה.

מה אמורים לעשות נציגים מקומיים זוטרים מול שלושת מטוסי הקרב של התנועה הקדושה? לעבור לדום ולבצע את הצווים. באופן שלא ברור עד לרגע זה הפעילו ארבעה נציגים מתוך התשעה שכל ישר ונעדרו מהישיבה המאולתרת. אם אין תקציב לעיר, אומר לנו אחד מהם (לאחר אלף השבעות שלא לנקוב בשמו), אז לא רק ראש העיר הולך הביתה בעוד חצי שנה, אלא כל השירותים המוניציפליים, כולל תקציבי החינוך, משותקים לחלוטין. כשמדובר בעיר שרוב מתפרנסיה מגיעים מהמגזר הנתמך על ידי המדינה והעירייה יש לזה משמעות גדולה הרבה יותר מאשר כמה חודשים בלי תקציב מאושר ברעננה או גדרה.

בלי ארבעת המורדים היה ברור שתרגיל הפוטש הפך לפונטש בננה. עם הנציגים הספרדים והחסידים היה רוב לתקציב גם בלי חמשת הנאמנים בכל ביתם של ח"כי התנועה שהסכימו להצביע נגד תקציב העירייה. החבר'ה ידעו להכיר בתבוסה, וביום ההצבעה הורמו כל האצבעות, למעט של אנשי נצח, בעד.

הניצחון בשלושת הסבבים מול גפני שחרר לגוטרמן את חרצובות הלשון הנעולה בדרך כלל (את המלחמות שלו הוא מנהל מאחורי הקלעים. לפעמים מנצח, לפעמים מפסיד). יום למחרת הוא השתתף בחנוכת מעון של 'בית חם' (מפעל קודש לפגועי נפש במגזר החרדי). המיקום, האורחים וכנראה גם המטופלים היוו מבחינתו רקע נאות לסגירת חשבונות. יש אנשים אצלנו שמשחקים בנדמה לי במקום לעסוק בבעיות האמיתיות, כך גוטרמן. אני חושב שהם זקוקים לאשפוז.

סוף הסיפור? כנראה שלא. כמו שהספקנו להכיר את גיבור מלחמת מע"מ אפס, הוא אף פעם לא מרים ידיים. גם כשהשמים נופלים עליו.


טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
בקהילה דרעי ישי שס טור

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 33 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד