י"ד סיון התשפ"ד
20.06.2024

הדרך לכנסת עוברת בפריז • טור ריבלין

בצל מאורעות פריז נעלם שובו של דרעי מעין התקשורת • מאז קין והבל הדם והפוליטיקה מעורבים יחד • טורו של יעקב ריבלין

הדרך לכנסת עוברת בפריז • טור ריבלין

דרעי פרש?
ואולי לא היו הדברים מעולם. לא פורסמה קלטת שזעזעה את אמות הסיפים. לא באה בעקבותיה התפטרות דרמטית שהשאירה מפלגה גדולה כצאן אשר אין לו רועה ורואה, לא הייתה עליה לרגל של מועצת חכמים ולא היה מאהל גדול בו זעקו אלפים שמישהו יחזור הביתה. סתם חלום רע כזה שכמה דקות אחרי היקיצה זוכרים ממנו משהו מעומעם וממשיכים הלאה בסדר היום המתוכנן מראש.

סיור קצרצר במטה הבחירות החדש של ש"ס בהר חוצבים (רשמו את הכתובת החדשה: בית אמות, רחוב קרית מדע 7, קומה מינוס אחד. מבקרים לא יתקבלו בשלב זה לפחות, בברכה), מלמד שיש ש"ם. לא מעט אנשים שרוצים להרגיש כאילו באמת הכול היה חלום רע ותו לא. מבחינתם בשבועיים האלה הדבר היחיד שעמד בפניהם היה להמשיך להתארגן לבחירות הקרבות ובאות ב-17 במרץ.

את פרק הזמן הזה הם ניצלו להתארגנות במשרדים החדשים: הזמינו ציוד, סגרו חוזים עם ספקים והמשיכו לעבוד על קמפיין ההסברה החברתי שתכף יעלה לאוויר. הכול כבאומנם איתו כל הימים. חוץ מההיעדרות של בעל הבית מהמשרדים במשך ט"ו יום ולילה, שהסתיימה בקול דממה דקה ביום שני השבוע.

אבל מאחר ולעיני ציבור הבוחרים ושאינם בוחרים הרבה מאוד דברים קרו והרבה מאוד שאלות נשארו תלויות בחלל האוויר - ההנחיה שיצאה לעובדים ביום שני הייתה להוריד פרופיל ולהתכונן לעשרים וארבע שעות תקשורתיות קשות. אחר כך יעברו לנושאים אחרים - תידרך מי שתידרך - והנושא המביך של חזרה כל כך מהירה עם הסבר כל כך מעורפל ירד מעל סדר היום.

נכון למועד כתיבת השורות זה אכן מה שקורה. סביר להניח שבטורים הפוליטיים של סוף השבוע, החזרה של דרעי תזכה לביקורת קטלנית ביותר אך היא תהיה אקורד הסיום של הפרשה, אלא אם כן תצא מהבוידם קלטת שחורה אחרת.

אין ספק כי העיתוי של פרסום הודעת החזרה תרם רבות לנטרול אפקט הנזק התקשורתי הצפוי מהחזרה המהירה. יום לאחר מצעד המיליונים בפריז נגד הטרור - בהשתתפותו של הפציפיסט הידוע מר אבו מאזן - ויום לפני הלווית ארבעת חללי הטבח בהיפר הכשר של עיר האורות - האייטם על חזרתו של דרעי נדחק לשולי מהדורות החדשות.

לפרשנים המסקרים את מערכת הבחירות נתנו בערך שבע דקות להסביר את משמעות הטבח בפריז על מערכת הבחירות בישראל. חמש דקות הם בזבזו על חוסר שביעות הרצון של ארמון האליזה מנוכחותו של ראש הממשלה הישראלי שבא לדעתם לצרכי בחירות בלבד. שתי דקות מינוס הם הקדישו לחזרתו הצפויה של דרעי. עם החיוך היודע הכול וה'אמרנו לכם'. אמרנו לכם שהכול הצגה. אז הנה הוא חזר. ואיך חזר. ולמה חזר. תודה רבה לך כתבינו לענייני מפלגות וכעת לתחזית מזג האוויר המוגשת בחסות מחסני בטון. אליך החזאי דני רופ, מה מצפה לנו הלילה.

בחסות העיתוי וגם בזכות העייפות הציבורית מכל הסיפור הזה, נחסכו מדרעי ואנשיו כמה וכמה שאלות קשות. אם המפתח לחזרה היה באמת מכתבו של נשיא מועצת החכמים, מדוע הוא לא חזר כאשר אותו נשיא מחל על כבודו ועלה אליו הביתה מיד לאחר הודעת ההתפטרות. מה קרה באותם שבועיים שחלפו בין אותו ביקור למכתב של 'עלי קללתך בני' שהיה הסולם לרדת מהעץ. האם באמת הייתה ציפייה למכתב תמיכה של גדולי ישראל מכל החוגים והעדות ומדוע הוא אכן לא הגיע לבסוף. מה היה פשר הביקור של הנגיד שלמה רכניץ בבני ברק ומדוע הושבו פניו ריקם. ושאלת השאלות: האם באמת הפרישה מראשות התנועה הייתה אמיתית, או שהכול היה מתוכנן מראש.

למתן תשובות די פושרות בנושא זה נשלחו ח"כ יצחק כהן והרכש החדש והמבטיח ח"כ יעקב מרגי, איש מחנה ישי לשעבר וכיום ציר מרכזי במערכת הבחירות של ש"ס. הם ענו מה שענו אבל הרבה יותר אפקטיבי היה אם גיבור הפרשה היה מופיע בעצמו ונותן את התשובות.

ובכל זאת, לפחות לשאלת השאלות האמורה לעיל יש כנראה תשובה ברורה אחת. אחד מחברי הכנסת שבאו למטה ביום שני לשמוע את הודעת החזרה הגדיר זאת, לטעמינו לפחות, בצורה מדויקת וקולעת. דרעי, כך הח"כ, פרש מהבטן וחזר מהראש. פירוש: הודעת ההתפטרות באה מתוך סערת רגשות פנימית ומתחושה קשה של נטישה. מספר ימים לאחר מכן, כאשר התברר שהמהלך נושא ערך אלקטוראלי ופנים תנועתי, החלו המהלכים המחושבים והמתוכננים לקראת החזרה. המהלכים כללו את מכתבם של עשרות נציגי ש"ס בארץ שהודיעו שלא ימשיכו בתפקידם אם דרעי לא חוזר. המשך במכתב עשרות הרבנים הספרדיים התומכים, עבור למאהל המחאה מול הבית שהוקם ופוזר בהתאם להנחיות, ועד ההופעה בתוכנית 'עובדה' וכל מה שבא לאחריה. מערכת שלימה של מהלכים מחושבים שכל אחת השלימה את רעותיה. יהיו שיקראו לזה ציניות. יהיו שיקראו לזה פוליטיקה במיטבה. ואלו ואלו מודים שמרבית המטרות הושגו במלואן.

הנה הבולטת שבהן שניצניה נראו כבר בשבוע שעבר ותוארו כאן בקצרה. כעת התמונה ברורה עוד יותר. עד לפרשת הקלטת הציגו הסקרים חפיפה כמעט מלאה בין מספר המנדטים של ש"ס בראשות דרעי ושל הרשימה הדתית לאומית בראשות ישי. באחד הסקרים הנחשבים קיבל ישי מנדט אחד יותר. שלושה ימים לאחר פרשת הקלטת המגמה התהפכה. אין סקר אחד - והתפרסמו לפחות חמישה עשר מאז - בו ישי מתקרב לאחוז החסימה. בסקר היחיד בו נרשמה קירבה לאחוז המיוחל טרח הסוקר להדגיש כי שילב בין הנתונים שקיבלה רשימת ישי לנתוני תנועת עוצמה לישראל של בן ארי וברוך מרזל מתוך הנחה שלבסוף תרוצנה שתי התנועות גם יחד. ללא ריצה משותפת ישי קרוב לאחוז החסימה בערך כמו שדרעי קרוב לראשות הממשלה הבאה.

אפרופו מרזל ובן ארי. ביום שלישי השבוע נועדו השניים עם ראש ישיבת כסא רחמים הגר"מ מאזוז בביתו בבני ברק. השניים טענו כי השיחה לא עסקה חלילה בפוליטיקה. לפי מקורות זרים היא עסקה גם עסקה. נציגי העוצמה ביקשו להשתלב ברשימה ולקבל את המקום הרביעי עבור הח"כ לשעבר מיכאל בן ארי. הגר"מ מאזוז, כך דווח, נטה לתמוך בבקשה אך מי שמתנגד הוא ראש הרשימה אלי ישי שחושש מהדבקת תווית כהניסטית לרשימה.

חושש אך לא סוגר את הדלת, בבחינת אוי לי מיוצרי ואוי לי מיוצרי. חבירה למרזל ושות' עלולה לסגור בפני ישי את הדלת לקואליציה הבאה (גם אם יוכרז שמדובר בבלוק טכני שיתפרק אחרי הבחירות. הכלל הוא: אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה). מאידך גיסא לישי אין באנקר מוצק ומוגדר של שניים-שלושה מנדטים ידועים שהוא יכול לבנות עליו שיביא לו את המנדט החסר לאחוז החסימה באמצעות עבודת שטח. ליהדות התורה יש באנקר שאפשר לסמן אותו על מפה גיאוגרפית. לחלק החרדי של ש"ס יש באנקר בריכוזים החרדיים והיא נאבקת על המסורתיים והחילונים. לישי יש רק בסיס אחד באזור ישיבת כסא רחמים ותומכיה ועם זה לא ממלאים את היציע הדרומי של יד אליהו. מאגר הקולות הפוטנציאליים שלו הוא חולות נודדים ושאי אפשר לכמת אותו אפילו בסקרים.

לעומת זאת, למרזל את בן ארי יש בסיס מוצק ומוכח של שישים עד שבעים אלף קול שהופגן בבחירות האחרונות. מדובר בחוגי הימין הקיצוני בהתנחלויות ובשולי החברה החרדית. אפשר לבוז להם, אפשר לגנות אותם, אבל אי אפשר להתעלם מהם. במובן זה יש להם את מה שאין לאלי ישי, שנכון לעכשיו בעצמו לא יודע אם יש לו מנדט אחד או ארבעה. ככל שיתקרב מועד הגשת הרשימות לכנסת (בדיוק בעוד שבועיים, ב-30 לינואר) והסקרים ימשיכו להראות לישי את הדרך הביתה, הוא ייאלץ לחשב מסלול מחדש ולהעדיף את הקולות הבטוחים של הימין הקיצוני על פני התרסקות בטוחה עוד יותר בקלפי.

המבחן האמיתי של דרעי יהיה בשבועות הקרובים האם המומנטום שהחל להיווצר עם חזרתו והעלאת הקמפיין לאוויר יבוא לידי ביטוי בסקרים שבשבועות הקרובים. מנגד, גם ישי יבדוק האם להופעות התקשורתיות שלו במהלך הצעדה בפריז ובהלוויית הנספים בצרפת היה ערך אלקטוראלי, או שהם שכנעו את המשוכנעים בלבד.

אם זה לא מה שיקרה הוא יתחיל לסבול מאפקט כדור השלג המוכר לכל מי שרץ פעם במערכת בחירות ולא עבר את אחוז החסימה. זה מתחיל בסקרים על גבול האחוז. רבים מהמצביעים חוששים מזריקת הקול לפח ובורחים. הסקרים הבאים משקפים את הנטישה וחוזר חלילה. אם ישי לא יעצור את המגמה הזאת בתוך שבועיים הוא עלול להגיע למצב שגם חבירה לבאנקר של מרזל ובן ארי תהיה ברכה לבטלה.

הכול פוליטי
מאז החיסול של הבל זצ"ל בידי קין, הדם והפוליטיקה תמיד הולכים ביחד. פעמים שהפוליטיקה היא הגורמת לדם אך בדרך כלל היא רק רוקדת עליו. תמיד יש מישהו או כמה מישהואים שירימו את הבגדים הספוגים בדם וינפנפו בהם, בעיקר בערבי בחירות. והכול כמובן תוך הבעת צער עמוק והבעת פנים כאובה ומיוסרת. רחמנות.

הראשון שזיהה את הפוטנציאל היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעצם קדמו לו שלושה אישים עם מחשבה מהירה יותר אך מהרגע שבו תפס את העניין הוא מינף אותו הרבה יותר טוב מכולם. בסדר הכרונולוגי של מהירות התפיסה והפעולה יו"ר העם איתנו נמצא במקום הראשון. אביגדור ליברמן בשני ונפתלי בנט בשלישי. למרבה צערם, היכולות התקשורתיות הפנטסטיות של ביבי האפילו עליהם ברמה כזאת שלו ידעו על כך מראש היו מן הסתם מעדיפים להישאר בבית.

ואכן, נתניהו נתן את הופעת חייו. אז נכון שתרגיל ההידחקות שלו לשורה הראשונה במצעד היה הישראלי המכוער במיטבו והוא חטף עליו ביקורת נוקבת ומוצדקת, אבל בשורה התחתונה הוא השיג את מה שהוא רצה: תמונה שתיכנס לספרי ההיסטוריה של המאה העשרים והאחת. כל מנהיגי אירופה וחצי מהמזרח התיכון משלבים ידיים בצעדה נגד הטרור. רק שלושים מבין מאות החשובים נמצאים בשורה הראשונה הצופה אל פני המצלמות. בנימין נתניהו לא רק שנמצא שם אלא תופס את הפוקוס הכי צמוד שצמוד יכול להיות לנשיא המדינה שעל אדמתה התקיים המצעד. מהתמונה כזאת לא יכלו להתעלם גם כלי תקשורת דוגמת 'ידיעות' המתעבים את נתניהו בכל נפשם ומאודם.

אחר כך הגיעה ההופעה בבית הכנסת המרכזי בפריז עם הקריאה המרומזת ליהודי צרפת לעלות ארצה כדי לשמור על ביטחונם (ואנחנו ממליצים במיוחד על רחוב אגסי בהר נוף, כל ההיפרים שם כשרים והעיקר: יש שם בית כנסת אחד שיזכיר להם ממה בדיוק ברחו) ותשואות הכפיים של הקהל הגדול. המופע האחרון היה בהיפר הכשר בו בוצע הטבח. האיפור של ביבי שרד יפה את הרוחות העזות שנשבו במקום וכל הופעתו אמרה עזוז וגבורה של מנהיג ישראלי ויהודי עולמי. הטרור לא ינצח. בטח לא אותו.

נתניהו קיבל את ההחלטה לנסוע לאחר שנודע לו על נסיעתם של ליברמן ובנט. שר חוץ לא זקוק לאישור כדי לצאת להיכן שהוא חפץ, ולבנט אין בעיה של מימון. מי שנזקק לכגון דא היה ח"כ ישי שמאז שנודע דבר הטבח הנורא לא נח לרגע, משל היה יו"ר התאחדות יוצאי צרפת בישראל או הנציג הרשמי שלהם במוסדות הקונגרס היהודי העולמי. עוד לפני כניסת השבת היה בידו מכתב של מספר קהילות שהזמינו אותו לבוא ולנחם אותןם ועימו הוא פנה ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בבקשה להיות נציג הכנסת באירועי האבל בפריז. המכתב הזה כשלעצמו יתכן שלא היה נותן לו את הכרטיס הנכסף. בכל זאת הוא יו"ר סיעת יחיד בכנסת ויש ראשי סיעות גדולות יותר שגם מדברים צרפתית שוטפת בצרפתית. מה שכנראה הכריע את הכף היה רמז דק עבה כשק מלשכת ראש הממשלה בנושא זה. מקורבי אדלשטין אומרים בתגובה שלא היו דברים מעולם.

כך או אחרת. לאחר שהשיג את הכרטיס והטייטל של נציג הכנסת הסתער ישי על היעד הבא. נסיעה בצוותא עם ראש הממשלה במטוס הפרטי שנשכר במיוחד לשם כך. לא מטעמי מימון. בכל מקרה הכנסת נושאת בכל העלויות, אלא מטעמי יוקרה ופרסום. ראש ממשלה לוקח עימו רק מקורבים, ונסיעה איתו היא סמל לקרבה (לפני ארבעה עשרה שנה נסע ישי עם אריאל שרון לבית הלבן בזמן שהיחסים ביניהם היו מצוינים. בעיתוי אחר הוא לא נכנס אליו ללשכה). בנוסף לכך כל הזרקורים ועדשות המצלמה שמופנים לראש הממשלה מאירים מטבע הדברים גם את העומדים לצידו.

על מה שקרה מכאן ואילך חלוקות הגרסאות. מה שמוסכם זה רק העובדה שנתניהו המריא לבד וישי נאלץ לחפש טיסה אזרחית רגילה והגיע ממש ברגע האחרון שלפני המצעד. למה לא נסע עם ביבי? בהודעת הדוברות הרשמית נאמר כי הטיסה עם ראש הממשלה הייתה גורמת לישי לאבד את תפילת הוותיקין עליה הוא מקפיד בכל ימות השנה. גירסה אחרת, המגובה בגורמים בתוך לשכת ראש הממשלה, מספרת כי נתניהו דחה את בקשתו של ישי כדי שלא לגרום להחרפת היחסים עם ש"ס. ציפור קטנה נוספת המקננת בגינת הבית שברחוב בלפור יודעת לספר על שיחת טלפון מגורם בכיר בש"ס שהבהיר לנתניהו כי מוטב שייסע לבדו ואל יתערב בעניינים לא לו.

ישי נסע בגפו לפריז, השתתף בכל הטקסים והאירועים אך הנוכחות הבין לאומית המרשימה והופעתו של נתניהו הסיטו ממנו את אור הזרקורים. אבל הוא בהחלט לא בזבז שם זמנו לריק. מהרגע שנחת במקום הוא יצר קשר עם בני המשפחות כדי לטפל בסידורי ההלוויה. ממשלת ישראל הודיעה אמנם כי ההלוויות יתקיימו בטקס ממלכתי מלא בירושלים אך לישי היו תוכניות נוספות. הוא סבר שיש צורך גם באופי תורני יותר להלוויות וביקש מהמשפחות להסכים לתחנת ביניים בין נתב"ג להר המנוחות שתתקיים בישיבת כסא רחמים בראשותו של המנהיג הרוחני של העם איתנו הגר"מ מאזוז. שלוש משפחות סירבו (והן כנראה ידעו למה), משפחתו של הקדוש יואב חטאב, בן למשפחת רבנים מטוניס, הסכימה. העובדה כי רק ארון אחד יצא מבני ברק לא הפריעה למארגנים להוציא מודעה ממנה משתמע כי כל הארונות יצאו משם.

וזה עוד מילא. שיא הציניות והניצול הפוליטי היה בפרסום המוקדם של שמות המספידים בהלוויה. מי שזוכר מודעת הלוויה כל שהיא בה מתפרסמים מראש שמות המספידים מתבקש לשלוח אותה לארכיון המודעות של הספרייה הלאומית בירושלים. היא תיחשב שם כפריט נדיר ותוצג מאחורי מסגרת זכוכית מוגנת. המטרה בפרסום הייתה ברורה ומפני הכבוד מוטב שלא לעסוק בה יתר על המידה. יש לציין רק בהקשר לכך, ולמי שלא ראה את מודעת הענק, כי אחד המספידים היה יו"ר תנועת העם איתנו ח"כ אלי ישי. ומי רואה אותו מספיד ואינו בא.

עד למועד ההספדים בישיבה פעל ישי במישור נוסף. הוא ביקש להעניק למעמד ההספד בישיבה סטטוס של טקס ממלכתי, כמו המעמד בהר המנוחות. לטקס ממלכתי יש יתרונות רבים, קודם כל המימון, אחר כך החסות הממלכתית ועוד הרבה דברים טובים שאין בטקסים פרטיים. במשרד התרבות דחו את הבקשה. לא על הסף אמנם. היו לחצים מכאן ומכאן, אך לבסוף הגיעה ההכרעה ממשרד ראש הממשלה. טקס ממלכתי יהיה רק אחד והוא יתקיים בהר המנוחות בירושלים.

הדילמה של נתניהו
עוד קודם לטבח בפריז וכל המתלווה אליו היה רחש בחש בלתי פוסק מאחורי הקלעים של המערכת הפוליטית סביב השאלה האם נתניהו ואנשיו מעניקים בחשאי גיבוי לרשימתו של ישי. שמועות זדוניות וחסרות בסיס כנראה אף ידעו לספר על מעורובות של מקורבי נתניהו בפרסום הקלטת. מה שנשקף לעין כל היה התמיכה הגלויה של עיתון הבית של נתניהו ברשימה החדשה. כמו בעיתונות המפלגתית החרדית, לכל מילה בעיתון הזה יש משמעות וכל כותרת העוסקת בנושאים פוליטיים עוברת אישור של הדרגים הגבוהים ביותר.

אולי כדי להזים את השמועות ולהרגיע את ש"ס, הקדיש נתניהו חצי שעה מזמנו היקר לביקור תנחומים בבית בו ישב נשיא מועצת החכמים הגר"ש כהן שבעה על מות אחותו. הביקור המנוחם זכה לכיסוי תקשורתי יוצא דופן אותו יודעים אנשי ראש הממשלה להעניק לאירועים מיוחדים בלבד.
במוצא שבת שלאחר מכן נקט נתניהו בשני מהלכים הפוכים. מצד אחד הוא דאג לכך שישי יקבל את הייצוג של הכנסת בצרפת. מצד שני הוא סירב בתוקף לבקשה להצטרף אליו למטוס הפרטי. עוד יומיים חלפו ובהשראת לשכת נתניהו נדחתה הבקשה לטקס ממלכתי בישיבה בראשות פטרונו הרוחני של אלי ישי. זיג וזג. זג וזיג.

ההתנהלות המוזרה, לכאורה, מלמדת על הלבטים של נתניהו ביחס לרשימת ישי. ישי הוא ראש הרשימה הראשון והיחיד שהודיע מפורשות שיתמוך אך ורק בנתניהו לראשות הממשלה. אפילו בנט נזהר שלא להתחייב על כך באופן רשמי. לישי יש יתרון נוסף על פני בנט בעיניו של נתניהו. הוא לא גונב לו קולות ממאסת בוחרי הליכוד אלא מביא לו, כסוג של מפלגת לוויין דתית, שלושה או ארבעה מנדטים מקהלים שתיבש ידם לפני שיצביעו ישירות לנתניהו.

הצצה אל הסקרים המתפרסמים חדשים לבקרים מלמדת כי אם ישי לא עובר את אחוז החסימה הוא שורף לגוש הימין התומך בנתניהו מנדטים שיכריעו מי יהיה ראש הממשלה הבאה. יחסי הכוחות בין הגושים שקולים והפסד של שלושה מנדטים יטה את הכף במידה מסוימת לצד שכנגד. האינטרס של נתניהו לעזור לישי הוא אפוא ברור מאליו.

אבל למטבע יש כמעט תמיד צד נוסף. אם למרות הסיוע ישי לא יעבור את אחוז החסימה נתניהו יאבד לא רק את המנדטים שלו אלא גם את של ש"ס, שתתייצב מיידית לימינו של הרצוג ותמליץ לנשיא להטיל עליו את הרכבת הממשלה. ש"ס לא תסלח לנתניהו על התמיכה במתחרה המר ביותר שלה, והיא תסגור איתו חשבון עשר דקות לאחר פרסום תוצאות האמת הראשונות של הבחירות.

נתניהו נדרש אפוא להמר. או על הסיכויים של ישי לעבור את אחוז החסימה, או על אלה שלא יעבור ואז יפסיד בוודאות את ראשות הממשלה בגלל הנקמה של ש"ס. נתניהו ידוע כמי שהימורים וסיכונים זה לא הצד החזק שלו. הוא תמיד מנסה ללכת בין הטיפות ולמשוך זמן עד רגע ההכרעה. וזה בדיוק מה שהוא עושה כעת. קצת עוזר לישי, קצת דוחה אותו, קצת מתחנף לש"ס, קצת עוקץ אותה קלות. את הנדנדה הזאת הוא יפסיק רק כאשר הסקרים הקרובים יותר למועד הבחירות יראו לו כי ישי אינו עובר את אחוז החסימה, ומשליך קולות של הימין לפח הזבל הלאומי.

בת ים כמשל
בזמן שישי עסק בניחום משפחות האבלים והפוליטיקה שמסביב עסקו כמה ממקורביו בניהול מערכת הבחירות המקומיות בבת ים. תקציר האירועים עד עתה: ראש העיר הקודם שלומי לחיאני הודח מתפקידו לאחר שהורשע במספר עבירות שחיתות שיש עמבהן קלון. משרד הפנים קבע את תאריך הבחירות לשלושה עשר בינואר והציבור הדתי חרדי בעיר, כדרכם של קהלים אחרים בערים אחרות, התפצל בין המועמדים השונים. כמה קהילות תמכו ביוסי בכר, ממשיך דרכו ושליחו האישי של ראש העיר המודח. קהילות אחרות תמכו בנציג האופוזיציה הנצחי ומי שחשף את פרשיות לחיאני - אלי יריב. בין התומכים בבכר הרב בניהו שמואלי בניהו ואיש התקשורת עמי מיימון. שנים מתומכיו הבולטים של אלי ישי.

מה הניע את ראשי דגל וש"ס הארצית לבחוש בקלחת העירונית הרדודה הזאת? בשתי המפלגות טוענים שלחיאני היה אויב מר של הציבור הדתי בעיר והפלה אותו בכל מקום אפשרי, כמו המקבילה שלו בירושלים ניר ברקת. גם את העובדה שכמה קהילות חרדיות בכל זאת תומכות בשליחו של לחיאני הסבירו בשתי המפלגות בתקדים הירושלמי. "לא משנה מה ראש העיר יעשה. תמיד יהיו קהילות חרדיות שהוא יצליח לקנות אותןם בהבטחות שונות ומשונות", אומר לנו בכיר בדגל התורה.

ואם ירושלים אז עד הסוף. גם כאן זכה המועמד שרץ נגד מרבית החרדים בעיר וההנהגה הרשמית שלהם בניצחון במאבק. לדגל התורה ולש"ס לא נותר אלא לבכות על התבוסה ולהאשים את המנצח ותומכיו החרדים בדילים שונים ומשונים. זה לא מרכך בכלום את גודל התבוסה.

האם הסיבוב המקומי בבת ים הוא קדימון ומורה דרך לקראת הבחירות הכלליות בעוד חודשיים?. במחנה ישי מצביעים על נוכחותם של שני בכירי המחנה בצד המנצח וקובעים בביטחון שהדבר מלמד שהשטח הש"סי נמצא איתם. בש"ס טוענים מנגד כי ההתעניינות שלהם בביצה המקומית הייתה מוגבלת וכי ההכרעה בקרב הייתה בכלל במגרש הרוסי שתמך בלחיאני וממשיך דרכו. כך או כך, מדובר בזריקת מורל לאנשי ישי ונחמה פורתא מול הסקרים הבלתי מחמיאים.

חבל על דאבדין
בשעה ששורות אלו יורדות אל הדפוס עוטה אבל כבד את קהל חסידי חב"ד בארץ הקודש, ומחוצה לה, על הסתלקותו של אחד מדמויות ההוד של החסידות, רבו של כפר חב"ד הגאון החסיד רבי מרדכי שמואל אשכנזי זצ"ל. על דמותו ומעמדו ראו בעמודים הפנימיים של העיתון.

כמו כל קהל עדת ישראל, גם ביהדות התורה קיבלו בצער ובתדהמה את הידיעה המרה שנחתה עליהם בצהרי יום רביעי,. וכרגיל אצל פוליטיקאים החלו במקביל לערוך חישובים נוספים. הרב אשכנזי היה מגדל אור ומורה דרך לאלפי חסידים בקהילת חב"ד במובנים רבים ובכללם גם הסוגיה הפוליטית. כמנהג חב"ד במשך עשרות שנים נמנע הרב אשכנזי מהתערבות ישירה בחיים הפוליטיים וכמעט אף פעם לא הורה או ביקש מנאמניו כיצד להצביע.

שני חריגים בלבד נרשמו. בשנת תשמ"ט, כאשר כל חב"ד הישראלית והעולמית נרתמהו לתמוך באגודת ישראל בהוראת כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל. החריג השני היה בבחירות האחרונות. לנוכח הסכנה מהתחזקותו של יאיר לפיד וסוגיית הגיוס שעמדה על הפרק הורה הרב אשכנזי לשומעי לקחו להצביע אך ורק לרשימת יהדות התורה. קולות רבים במחנה החב"די, הרגיל בהצבעות למפלגות ימין קטנות שלא עוברות את אחוז החסימה, נדדו ליהדות התורה בעקבות הוראתו.

הסתלקותו במפתיע מותירה אפוא חלל ריק אותו יכולותים לנצל רשימות ימין שונות ובראשן רשימתו של ישי, שבאופן מוצהר פונה ישירות לקהל חסידי חב"ד ומקווה לגרוף שם קולות רבים. יהדות התורה שעוד קודם לידיעה המדאיבה חששה מאוד מהרשימה הימנית- חרדית- חרד"לית של ישי, עלולה לגלות ביום הפקודה של פתיחת הקלפיות כמה האבידה במישור הפוליטי הייתה גדולה.


טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
בקהילה פריז ריבלין טור ישי

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 21 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד