1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. העצמה נשית

מושלמת, מושלמת, מושלמת • טור אימהי

מיומנה של אמא עסוקה: מכירות את האימהות המושלמות, אלה שמספיקות הכול? זהו שגם אני לא
שרה פכטרז' שבט תשע"ה 27/01/2015 13:23

suterstock suterstock

"אמא יקרה! את מוזמנת למסיבה שתתקיים בגננו ביום שלישי הקרוב בשעה תשע בבוקר".

הפכתי את ההזמנה המעוצבת וקראתי את השורות הספורות בפתק המעוך שנלווה להזמנה. "אמא של רותי, האם תוכלי לתרום מכישורי האפייה שלך ולדאוג לעוגה למסיבה?"

מיד רצו לי בראש דמויותיהן העמלתניות של כל האמהות ה"מושלמות", שתמיד מכינות את העוגה הביתית למסיבה והן תמיד חלק מוועד הורים הרשמי או הבלתי רשמי, מושאי ההערצה שלי, שתמיד תקראו עליהן בטורי אמהות אחרות.

אני יכולה לצטט בעל פה את המשפטים הקבועים על השכנה המושלמת, הגיסה המושלמת, החברה המושלמת וכמובן, גולת הכותרת: "האמא המושלמת". קבלו אותה אפופה בניחוחות מטבח, זאת שהכל מתוקתק אצלה, הילדים תמיד נראים כאילו יצאו מהז'ורנל של הקולקציה האחרונה, בבוקר יושבים אצלם לארוחת בוקר על מפה כחול-לבן משובצת, עם מיטב הירקות והגבינות ואילו ארוחות הצהרים והערב המכילות דרך קבע מנת פתיחה, מנה מרכזית עם מספר תוספות ולסיום קינוח, מוגשות על שולחן עליו פרושה מפה אדומה.

זו האמא ההיא, שיוצאת לעבודה בשמונה בבוקר, אבל מתייצבת בחזרה באחת לקבל את פני הילדים.
זו שתמיד תופיע למסיבת הגן עם העוגה הביתית המושקעת ביותר, מעשה ידיה להתפאר.

חשבתי על אותה אם מושלמת, מושא קנאתן של רבות וטובות מאתנו, בזמן שסיימתי לספר סיפור לאושי (היא בטח היתה עושה את זה עם סימולציה), הורדתי את שושי בחוג למחול (היא היתה נשארת לצפות) ומיהרתי לחנות המאפים הקרובה לקנות עוגת שיש פשוטה.

"היא לא הייתה נוהגת ככה, אותה אם", התחלתי לסנוט בדמות הידועה לשמצה.

בבית, הקצפתי יחד עם הבנות המאושרות את השמנת המתוקה, חתכתי את העוגה לרוחבה ובתוך דקות ספורות עמדה על השיש עוגה מרהיבה, קצפת באמצע, פודיניג בטעם שוקו אותו הכנו בקערה השנייה, עם שבבי קוקוס ושוקולד זרויים מעליה, זילופי קצפת מתוקה מעל והעוגה יצאה לתפארת.
אבל לא, לא הייתי שקטה, כי בעוד הבנות מלקקות את שאריות השמנת המתוקה ושאר החומרים,

חשבתי על אותה גברת שברגעים אלו ממש מפרידה ביצים לקצף, מערבבת בשתי קערות נפרדות את תערובת השיש ועושה את כל התהליך בעצמה. למה אני לא כזאת מושלמת?

לאחר לילה טרוט שינה עם נועם, הגיע יום המסיבה. רק בחמש לפנות בוקר שכבתי לישון ואבוי, התעוררנו כולנו כשהמחוגים הראו על רבע לשמונה!

"מהר, מהר, היום המסיבה בגן! איפה החולצה הלבנה שהכנו אמש? איפה היא?" מרפי בא לביקור והעלים את החולצה הלבנה עם הכפתורים המוכספים שהכנתי אמש. שלפתי חולצה לבנה מערימת הכבסים (הנקיים...) שטרם הגעתי לקפל, מיהרתי לגהץ אותה בעוד כולם חגים סביבי ומתארגנים.

מהר! מהר! סירוק, קוקייה מיוחדת, סרט לשיער. כמובן שלא היה לי זמן לבצע את התסרוקת המפוצצת שתכננתי לראשה של בתי המתוקה ובשמונה וחמישה, עם כוס מים ביד, מיהרתי להביא את הילדה לגן. מתנשמת ומתנשפת רצתי בחזרה הביתה כדי לסיים להוציא את שאר הילדים.

הגעתי למסיבה בתשע וחמישה (את האמהות הזמינו לתשע), איחור בהחלט נסבל, רק שלא הספקתי לשתות או לאכול ארוחת בוקר, מרחתי את האיפור בדרך לגן ונכנסתי עם חיוך רחב על השפתיים.
"אצלה, אצל האמא המושלמת, זה לא היה קורה", חשבתי בזמן שהנחתי את עוגת השיש הזדונית מהמאפייה על השולחן. הקרם והמילוי שהכנתי קרצו לי. הרגשתי צבועה. אני עובדת על כולן.

"את מדהימה!" החמיאה לי שירה, זו שארוחות הבוקר שלה מתחרות במזנוני בתי מלון מובילים. היא הוציאה מתיקה עוגיית בוקר, כי עד עתה טרם הספיקה לטעום דבר.

"אמא מיוחדת!" הוסיפה תמר. עד לאותו הרגע , האמא המושלמת של הגן, זו שילדיה תמיד מטופחים ומושקעים. "איך את מספיקה הכל? אני כל היום במירוץ אחרי העבודה ואחרי עצמי".

ואז נפל לי האסימון.

האימהות המושלמות האלה, הן לא באמת קיימות, סתם המצאנו אותן בשביל להרגיש טוב יותר עם עצמינו (יש משהו מתוק ברחמים עצמיים, תודו)

כי במבט מהצד, כולן הסתכלו עלי, כעל אימא מושלמת ולא הסכימו לקבל את הסיפורים שלי. הגננת הציבה על הבר את העוגה ש"הכנתי", עם קרם וניל ופודינג שוקולד.

"וואו, גם זמן לעוגות יש לך, מלי!" התלהבה רחלי, שהחזיקה ביד מגש בלינצ'סים ממולאים בגבינה ואוכמניות וצליל של קנאה התגנב לקולה.

אולי גם היא קנתה את הבלינצ'ס ורק הכינה קצפת אוכמניות?

והבת שלי, שלמרות שלא לבשה את החולצה עם הכפתורים המוכספים והתסרוקת לא הייתה ההיא שתכננתי, ישבה שם זוהרת ונקייה בחולצה לבנה מכובדת ונראתה מיליון דולר.

המסתכל מהצד יחשוב בהתפעלות: "וואו! גם הספיקה לאפות עוגה, גם להלביש כמו בז'ורנל את הבת שלה, אחת מתוך אחד עשר, וכן, גם להגיע בזמן (חמש דקות איחור לא נחשבות, אמרנו כבר?).

ואני כאן כדי לשתף את כולם בהארה שהייתה לי; אין דבר כזה ה"אמא המושלמת".

כל אמא היא מושלמת בפני עצמה

את שקנית עוגה וידעת לחתוך אותה וטרחת לשמח את הילדים שלך.

את שמקפידה לומר מילים טובות לילדים ולספר להם סיפורים, גם אם זה לפעמים תוך כדי עבודה ולא תוך כדי ישיבה עם ספרון.

ואת, האמא שמראש החלטת שאת לא בוועד הורים כי אין לך זמן ואת מעדיפה זמן איכות עם הילדים ולא עם הורים, את גם אמא מושלמת.

ואת שכן נמצאת בוועד ההורים ויודעת איך לתמרן את הזמן שלך כדי לגלות מעורבות חיובית בקהילה, את אמא מושלמת ללא ספק.

כי כל אחת מושלמת וכל אחת לא מושלמת.

וזאת השלמות האמיתית.




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מה עם מתכון טוב לעוגת הגבינה שבכותרת???  (ל”ת)


  2. שרה פכטר כותבת כדרכה אנושי חזק סופגת מעולה!!!  

    רינה

  3. וואו!!! אם כך אני באמת מושלמת!  (ל”ת)

    רחלי

  4. צודקת לגמרי  

    אמא טובה

  5. מהממת שששששששששששרהההה  (ל”ת)

    מימי

;