י"א סיון התשפ"ד
17.06.2024

באיזו מפלגה יכול יו"ר מטה הבחירות להיות בחו"ל?

יש כסף ויש אחדות אבל את יהדות התורה טרם רואים על לוחות המודעות • יעקב ריבלין על השקט והרפש במפלגה החרדית-אשכנזית

באיזו מפלגה יכול יו"ר מטה הבחירות להיות בחו"ל?

שקט מסוכן
יש משהו מטעה בשקט הסמיך האופף את יהדות התורה. כל כך סמיך שניתן לחשוב שמדובר בטקטיקה מכוונת. זר לא יבין זאת. באיזו מפלגה יכול יו"ר מטה הבחירות להרשות לעצמו לצאת מהארץ לעניינים שאינם כרוכים כלל ועיקר במערכת הבחירות בשבוע הכי לוהט של הגשת הרשימות והיערכות למרוץ שמתחיל מיד לאחר מכן? באיזו מפלגה אין עדיין שם של משרד פרסום שיוביל את המערכה, וצוות ההסברה התכנס רק פעם אחת? אפילו החלטה על הקמת מטה מרכזי או שאינו מרכזי לא התקבלה. במפלגות אחרות הכול רותח, אבל יהדות התורה משדרת את המסר שהיא לוקחת בשקט את הזמן שלה.

אז נכון שגם במערכות בחירות קודמות ההתארגנות המעשית הייתה שלושים יום קודם הבחירות, ולפני כן רק פטפטו. אבל אז לפחות היה ידוע למה. היו מחלוקות קשות בין אגו"י ודגל על סדר המקומות והרוטציות ברשימה המאוחדת. המחלוקות לוו באיומי סרק על פילוג והליכה נפרדת, ורק תחת לחץ מחוגי השעון של הגשת הרשימות הצליחו לחתום על הסכם (מלא טלאים וסעיפים הניתנים לפרשנות כפולה) על הרכב הרשימה וחלוקת השלל שתבוא לאחריה בהסכם הקואליציוני. מכאן ועד ההתארגנות לבחירות עברו עוד שבועיים, מה שהותיר לנלבבים חודש אחד בלבד לשכירת מטות ויציאה לשטח.

השנתיים של הישיבה באופוזיציה והלוחמה כתף אל כתף מול הקואליציה הסוררת היו תור הזהב במערכת היחסים הפנימית ביהדות התורה. גם העלייה למנדט השביעי שאפשרה חלוקה צודקת יותר בין שתי הסיעות תרמה רבות להרמוניה הפנימית. מבט אל ההיסטוריה של יהדות התורה המאוחדת יגלה כי מאז האיחוד מחדש בשנת תשנ"ב לא היו שנים רגועות ופוריות כל כך בתולדותיה של התנועה הקדושה. מי היה מאמין לפני כמה שנים שיום יבוא וגפני את ליצמן יעמדו מעל במה אחת ויפרכסו זה את זה כאילו גדלו יחד באותו שטיבל ומשרתים מנהיג משותף. ללמדך כמה חשוב, אחת לכמה קדנציות, לשבת באופוזיציה ולהתנקות מסיאוב הג'ובים והתפקידים בקואליציה הגורם למחלוקת ופירודים.

לאור האחדות הנפלאה ניתן היה לצפות, למצער, שמה שעושות מפלגות שפויות אחרות כבר חודש וחצי תתחיל יהדות התורה לעשות כבר עכשיו. אם יש כסף (ויש. הגזברים החסכנים של שתי הסיעות שמרו יפה על הקופה בשנתיים האחרונות) ויש אחדות - למה לא רואים אותה על לוחות המודעות? אם ש"ס מריצה כבר את הקמפיין השני שלה - ואפילו מפלגת סף אחוז החסימה של אלי ישי הציפה כבר את האוטובוסים - מדוע ביהדות התורה המאוחדת עדיין מחכים שיו"ר מטה הבחירות יחזור מעבר לים כדי להחליט סוף סוף היכן לשכן את מטה הבחירות?

אחת הסיבות לכך, אם לא המרכזית שבהן, היא שהשקט הוא בתחום היחסים שבין שתי הסיעות. בתוככי הסיעות עצמן התסיסה הפנימית היא בעוצמה של בקבוק קולה שניערו אותו חצי שעה ברציפות. באחת הסיעות מישהו כבר פתח את הפקק והשפריץ יצא החוצה והרטיב את כל הסובבים. וכשעסוקים בניגוב פנים וידיים אז נושאים שוליים כמו פתיחת מערכת בחירות מסודרת יכולים לסבול דיחוי של עוד כמה ימים. חיכו חודש אחרי כולם. יחכו עוד שבוע. וואס ברענט?

הסיפור הלוהט שמעסיק בימים אלו את אגודת ישראל נוגע בלב ליבה של המערכת האגודאית. אלמלא שהגשת הרשימות היא בשעת ערב של יום חמישי זה, אין ספק שהוא עוד היה גוזל שם משאבים ואנרגיות עוד זמן רב. הראשונים שהריחו את העשן מהבעירה שמאחורי הקלעים היו חברי מרכז אגודת ישראל שהתכנסו ביום חמישי שעבר באולמי נאות ירושלים. על סדר היום של המרכז המתכנס אחת לארבע שנים בלבד (וחבל. זה המוסד הדמוקרטי האחרון שנותר לפליטה במפלגות החרדיות) עמד נושא אחד: אישורו הרכב הרשימה לכנסת. מאחר וסדר הסיעות נקבע מראש מתוקף הבחירות הפנימיות שנערכו בשנת תשל"ז מתכנס המרכז הנ"ל מידי ערב בחירות כדי להצביע ולאשר את שמות החברים כפי שהוצגו על ידי ראשי הסיעות.

והנה הפתעה. לקראת ההצבעה עלה יו"ר הסיעה המרכזית ח"כ הרב יעקב ליצמן והודיע כי בניגוד לעבר, ההצבעה לא תהיה שמית. כלומר, המרכז יצביע רק על סדר המקומות לפי הסיעות. ראשונה - הסיעה המרכזית. אחריה - שלומי אמונים. במקום השלישי (חמישי ברשימה עם דגל התורה) הסיעה המאוחדת של ויז'ניץ. במקום הרביעי נציג בעלזא, וכן הלאה לפי סדר זה אחרי המקומות השביעי והשמיני השמורים לדגל התורה.

זריזי המחשבה שבין חברי המרכז הבינו מיד מדוע. לפי התקנון האגודאי, ברגע שהמרכז מצביע על הרשימה לכנסת לא ניתן לערוך בה שינויים עד להגשת הרשימות. כלומר: אם היו מצביעים על שמות החברים, רק כינוס מיוחד של מועצת גדולי התורה יכול היה לשנות את ההחלטה. מאחר ולא כך הצביעו, ניתן עוד פסק זמן של שבוע להחלפת אחד הח"כים שלא מצא חן, כנראה, בעיניו של מציע ההצעה.

וזה כמעט מה שקרה. מיד בתום הישיבה ניגש גורם אגודאי בכיר לח"כ הרב מנחם אליעזר מוזס ושאל אותו בעדינות אם משהו קורה אצלו בבית הפוליטי. האם מישהו חותר נגדו והאם ידוע לו על תוכניות להחליף אותו במישהו אחר. מוזס השיב שאין לו מושג וחזר לביתו כאילו כלום לא קרה. רק מאוחר יותר הוא הבין שהקרקע בוערת מתחת לרגליו.

בסוף השבוע שעבר נכנס מוזס אל הקודש פנימה ותינה את צערו. ככל הנראה הוא קיבל הבטחה מפורשת שמה שהיה הוא שיהיה. ובמילים אחרות, מי שייצג את הסיעה המאוחדת במקום החמישי ביהדות התורה ימשיך לעשות זאת גם בקדנציה החדשה העומדת בפתח. לדברי גורמים אחרים בחצר, ההבטחה לא הייתה מפורשת, מה שאפשר להם להמשיך בסדרת המגעים והלחצים המתקיימת גם בעת כתיבת השורות, עשרים וארבע שעות לפני המועד האחרון של הגשת הרשימות.

הקבוצה שמנהלת את הקרב נגד מוזס כוללת כמעט את כל חברי הדרג הפוליטי של החצר. הדומיננטיים שבקבוצה הם פעילים מרכזיים המקורבים מאוד לסיעה המרכזית שחלקם מועסקים בעיתון הבית של התנועה ברחוב יהודה המכבי בירושלים. חברי הקבוצה מבקשים לחזור לימי הברית ארוכת הימים בין הסיעה המרכזית והמאוחדת שלטענתם נקטעה עם כניסתו של מוזס לכס הנציג בכנסת.

שורשיה של הברית נעוצים בימי מלחמת הסיעות הפנימיות בתוככי אגודת ישראל החל מהפריימריז של שנת תשל"ז והמשכן עשרות שנים לאחר מכן. היא החלה עוד בימיו של הח"כ לשעבר הרב שלמה יעקב גרוס ז"ל והגיעה לשיאה בימיו של יבדל"א הרב שמואל הלפרט. במסגרת הברית הפכה המאוחדת לסיעת לוויין נגררת של המרכזית והצביעה איתה בכל נושא העומד על הפרק.

הגוש הזה אפשר למרכזית לבצר את מעמדה מול שלומי אמונים ולשלוט במנגנון הפנימי של התנועה ללא עוררין. בתמורה קיבלה המאוחדת הגנה בנושא החשוב לה מכול: הבטחת מעמדה כמספר שלוש בתנועה מול הנציגות הבעלזאית שטענה כי המקום שייך לה בשל כוחה המספרי העדיף פי כמה, לטענתה כמובן. הקשר עם המרכזית לא אפשר כל שינויים בסדר הרשימה לכנסת, מה שאילץ את הבעלזאים לשלם מחיר רוטציות מול דגל התורה ואף להישאר פעם אחת בחוץ, רח"ל.

כניסתו של מוזס לכנסת שינתה את המשוואה. המאוחדת המשיכה רשמית בשיתוף הפעולה אך כשמוזס החליט להפגין עצמאות הוא עשה זאת בלי לשאול את 'הוועדה המדינית' - הדרג הפוליטי של ויז'ניץ - ובמיוחד לא את חברי קבוצת יהודה המכבי 5, שאחד מאנשיה היה אמור, לפי התוכנית המתרקמת, להחליף את מוזס בכנסת. העימות הראשון היה בשנת תשס"ט בהצבעה הידועה על ראשות ועדת הכספים. פרוש חבר אז לדגל התורה וזו השיגה את הרוב הדרוש לה בסיעה. מוזס לא הצביע, בטענה שממילא אין טעם מול הרוב שיצר החיבור בין פרוש לדגל התורה. ליצמן הזועם יצא מחדר הישיבות בטריקת דלת. מוזס שרץ אחריו להחזיר אותו קיבל ממנו שטיפה שהדהדה בכל קומת הסיעות בכנסת.

מאוחר יותר באותו יום גורלי היה גורם בכיר בסיעה המרכזית שדרש לשבור את האיחוד בכנסת בין דגל התורה ואגודת ישראל. אם מוזס היה מצטרף להצעה היה לה רוב של שניים מול אחד (ליצמן ומוזס מול פרוש), מי שהתנגד ושבר את הרוב היה ח"כ מוזס, לטענתו בהוראה ישירה מרחוב תורת חיים. אבל יש אומרים אחרת. כך או כך, מאז השניים צהובים זה לזה ומשתפים פעולה במסגרת הרשימה בכנסת רק כשאין להם ברירה. אם כפי שמסתמן כעת הפוטש נגד מוזס נכשל, ייאלץ הצמד להעביר עוד קדנציה של שיתוף פעולה מאולץ שכזה.

המכה של ליברמן
גורם נוסף המעכב את הגשת הרשימות הוא הוויכוח סביב המקום התשיעי ברשימה לכנסת. בעבר היה מדובר במקום זניח בערך כמו המקום המאה ועשרים של הרשימות הגדולות המציבות בו דמויות ייצוגיות (במקום המאה ועשרים של המחנה הציוני נמצא הנשיא לשעבר יצחק נבון. הידעתם שהוא עדיין חי?). אבל לפתע מגיעים סקרים הנותנים סיכוי למנדט השמיני, וגם המקום התשיעי יכול להפוך לריאלי בידי שמיים. על מקום שכזה שווה בהחלט להיאבק. בעבר הוצב בו איש הסיעה המרכזית שגם כותב השורות לא מצליח להיזכר בשמו. כיום ישנה דרישה מצד החצר בנתניה להציב בו מישהו מטעמה. למה שלמרכזית יהיו שני נציגים בכנסת, ולהם אף לא אחד? במועד כתיבת השורות הדיונים נמשכים ויימשכו. כפי שמסתמן כעת, הגלים ימשיכו להשתבר על חוף הים מול מלון גלי צאנז כפי שהם עושים מאז ששת ימי בראשית.

מדובר כמובן בוויכוח סרק. כפי שנכתב כאן לפני מספר שבועות, השמיני הוא חלום באספמיה וגם השביעי רחוק מלהיות מובטח. לנתונים שפורסמו בשעתו - העובדה שיהדות התורה קיבלה את השביעי רק בזכות הסכם עודפים מול ש"ס שיכול להניב תוצאה הפוכה - יש לצרף נתון מדאיג נוסף שהסקרים המאירים פנים טרם שקללו אותו.

מדובר באחוז ההצבעה במגזר הערבי שעומד לעלות פלאים הודות לחוק המשילות של אביגדור ליברמן. הסקרים הצופים עליה של שני מנדטים לגוש הערבי משקללים בעיקר את הקולות שאבדו בעבר לגוש הערבי בגלל רשימות שלא עברו את אחוז החסימה. הם מביאים בחשבון גם סך מסוים של קולות נוספים שיגיעו לקלפיות בעקבות האיחוד.

מה שהסקרים לא משקללים זה את הקולות שלא באים להצביע אך בפועל ייספרו בליל פתיחת הקלפיות. כל מי שהיה פעם בקלפי בישובים הומוגניים המורכבים מאוכלוסיה אחת יודע איך העסק עובד: כשהקלפי נסגרת ואין רואה מתחלקות כל הסיעות ביתרת המצביעים שלא פקדו את הקלפי. לשם כך יש צורך בהומוגניות וביחסים טובים מאוד בין הסיעות. לנוכח היריבות המרה בין הסיעות הערביות (קחו את היחסים בין ש"ס ליחד והכפילו פי חמש) זה לא קרה. לכן אחוז ההצבעה במגזר הערבי היה עוד נמוך יותר מאשר במגזר היהודי. בבחירות האחרונות הוא עמד על חמישים ושבעה אחוז מול שישים ושבעה (במספרים מעוגלים) בסך הכללי.

האיחוד בין כל הרשימות הערביות, הודות לחוק המשילות של ליברמן שהעלה את אחוז החסימה כדי לפגוע בהם, יוביל לכך שאחוז ההצבעה במגזר הערבי עוד יהיה גבוה יותר מאשר במגזר היהודי. מי ילך לטורעאן כדי לבדוק שבזמן ספירת הקולות לא מסמנים שם גם את כל אלה שלא באו ומעבירים את כולם לרשימה המאוחדת? למפלגות היהודיות יש מספיק עבודה במגזר שלהן וכמעט אף פעם אין להן נציגים באלף וחמש מאות הקלפיות הערביות.

להעלאת אחוז ההצבעה במגזר הערבי צפויה השלכה מרחיקת לכת על תוצאות הבחירות., מעבר להגדלת כוחן של הסיעות הערביות המסוגלות להקים בלוק חוסם נגד נתניהו הרי שהגידול החד הצפוי במספר המצביעים מעלה אוטומטית הן את המדד למנדט והן את אחוז החסימה. לנתון האחרון יכולה להיות משמעות מכרעת לרשימה של ישי, אך גם ש"ס ויהדות התורה עלולות לשלם את המחיר. במיוחד האחרונה, שקיבלה, כאמור, את המנדט השביעי שלה, למרות שלא היה לה את סך הקולות הנדרש הודות להסכם עודפים.

בשפת המספרים זה נראה עגום עוד יותר. אם יישמר אחוז ההצבעה כפי שהיה בבחירות הקודמות יידרשו כעשרים ותשעה אלף קול כדי לזכות בוודאות במנדט (בחישוב הסופי מפלגות גדולות נדרשות לפחות בעקבות חוק באדר עופר שהוסבר במדור זה ח"י פעמים לפחות). כל עליה של אחוז במספר הקולות במגזר הערבי היא תוספת של חמישית האחוז למספר הקולות למנדט. (המגזר הערבי הוא עשרים אחוז מכלל האוכלוסייה, והייצוג הנמוך שלו בכנסת הוא פועל יוצא של מלחמות פנימיות ואדישות). לאמור: די בכך שמספר הקולות במגזר הערבי יעלה בעשרה אחוז כדי להוסיף שני אחוז לסך הנדרש למנדט.

בהתאם לכך עשוי מספר הקולות הנדרש לעבור את אחוז החסימה להגיע עד לכמאה וארבעים אלף קולות בקירוב. מבחינת יהדות התורה זה אומר עוד כשלושת אלפים קולות שמצטרפים לחיסרון הגדול שיוצרת ההימנעות הצפויה של הגרעין הקשה של עץ והקולות החב"דים והימניים שלוקחת הרשימה של ישי. עורו ישנים מתרדמתכם, עורו לפני שיהיה כבר מאוחר.

המסע שהצליח
בשבוע שעבר נכתב כאן על המכרז של הפלג הירושלמי המעמיד את קולותיו לכל המרבה במחיר. מוביל המכרז, כך נכתב כאן, הוא הרב יהושע פולק, איש שלומי אמונים לשעבר וכיום חבר בדרג הפוליטי של עץ.

אז זהו שלא. בשעות הערב של יום חמישי שעבר נכנס אחד הגורמים הבכירים ביותר בעץ, אל חדרו של מרן הגר"ש אויערבך והציג בפניו את הסתירה שהוצגה במדור זה. מצד אחד שופינג פוליטי אצל ש"ס ורשימת ישי, מצד שני התקפות חריפות בביטאון התנועה נגד אריה דרעי ונגד חב"ד. התשובה הייתה: הרב פולק הוא יהודי יקר אך אין הוא מייצג אותנו. מאוחר יותר התקשר אלינו הגורם הבכיר וביקש לפרסם את הדברים בהקדם האפשרי. מאחר ומדור זה יוצא לאור רק ביום חמישי והפרסום היה דחוף, הוא נעשה באמצעים חלופיים.

בכל מקרה, ההערכה שנכתבה כאן ולפיה לא ימצאו אנשי הפלג הירושלמי אכסניה פוליטית לקראת הבחירות - הופכת למציאות. ההרכב החרד"לי-כהניסטי של רשימת ישי לא יאפשר לאף גורם חרדי שפוי לקרוא להצבעה עבורה. עם ש"ס של דרעי אין אפילו דיבורים. בסוף השבוע שעבר היו מספר מגעים לא רשמים שהופסקו לאחר שזה הבהיר כי לא יעשה דבר וחצי דבר העלול לפגוע במרקם היחסים המצויין שבין ש"ס ויהדות התורה, כולל דגל התורה.

מרקם יחסים כזה לא היה מאז הקמת ש"ס בשנת תשד"מ והקמת דגל התורה בשנת תשמ"ט. בארבע השנים האלה פסעו שתי הרשימות ביחד כמו אחיות תאומות. זו למגזר האשכנזי וזו למגזר הספרדי. הקרע של שנת תשנ"ב (הצטרפות ש"ס לממשלת השמד) שברה את האידיליה, וההתנהלות הפכה להיות מסויגת ופעמים שאף עוינת, במיוחד בממשלות בהן אחת המפלגות הייתה בקואליציה ורעותה באופוזיציה.

גם הפעם דומה היה שזה מה שיקרה. במיוחד לאחר הפגישה בחזו"א 5 עם ראש הרשימה הפורשת אלי ישי והסירוב לפרסם מכתב תמיכה רשמי בראש ש"ס. אבל מאז זרמו מים רבים באיילון ומערכת היחסים השתפרה פלאים. ביקור התנחומים המפורסם של מרן הגראי"ל שטיינמן אצל מרן הגר"ש כהן תרם רבות לשיפור האווירה. במקביל החל הדרג הפוליטי של דגל התורה להבין כי לשתי המפלגות יריב משותף. כל קול שישי לוקח מהצד הימני החרדי יכול לגרום לכך שהנציג השביעי יישב בבית. שיתוף הפעולה החל להתהדק והוכח לעיני כל ישראל בכינוס מנהלי הת"תי"ם בכינר, בו השתתף גם יו"ר ש"ס אריה דרעי לצידם של ליצמן וגפני.

וזה המקום להזכיר את מי שפעל בשעתו לישוב ההדורים בין הסיעות ופעולתו לא זכתה אז להערכה מספקת. מדובר בנגיד הרב שלמה רכניץ שהגיע ארצה במיוחד למטרה זו. למי שלא זוכר, היה זה במהלך ימי הפרישה של דרעי מראשות ש"ס. רכניץ, שהבין כי דרעי לא ממש הלך, והוא זקוק בעיקר לגיבוי ותמיכה של גדולי ישראל, עשה כאן שבוע שלם בניסיונות תיווך שונים. במרכז שליחותו עמדה הפגישה עם מרן הגראי"ל שטיינמן בה ביקש האורח מחו"ל מכתב תמיכה מיוחד בדרעי.

הבקשה כידוע לא התמלאה ורכניץ חזר הביתה, לכאורה, כפי שבא. אולם, בשבועות שחלפו מאז התברר כי לפגישה ולניסיונות התיווך היה אפקט מצטבר שבא לידי ביטוי בהתחממות היחסים שבא לאחר מכן. יש זרעים שנובטים מיד, יש כאלה שלוקח להם קצת זמן. השליחות של הרב רכניץ הייתה כנראה מהסוג השני.

מי שאומר זאת כיום מפורשות הוא הפורש שחזר כעבור שבועיים. "היו לי מספר ימים של התלבטות קשה מאוד אם לחזור אם לאו", אומר לנו השבוע יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי. "אחד האנשים שגרמו לי לחזור היה הרב שלמה רכניץ. כשיהודי חם שכזה שמחזיק תורה, צדקה וחסד בהיקף אדיר של מיליוני דולרים לחודש עוזב את כל עסקיו בארה"ב ובא לכאן כדי לעשות שלום בציבור החרדי, זה השפיע עליי מאוד. במבט לאחור אני יכול היום לומר מפורשות שלרב רכניץ היה משקל מכריע בהחלטה שלי לחזור ואני מוקיר לו טובה גדולה על כך".


טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון בקהילה
טור רכניץ דרעי ויזניץ מוזס

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד