"ראיתי שני מחבלים עם קלצ'ניקוב, אמרתי שאני ילד ושלא יירו בי"

ליאם אור בן ה-18 שנחטף ב-7 באוקטובר מרעים - ושוחרר אחרי 54 ימים בשבי, שיחזר בריאיון ל"ווינט" חצי שנה לאחר החטיפה את רגעי האימה. 

"אני מתעורר רק בשבע וחצי לאזעקה, ואבא שלי מתקשר ואומר לי: 'יש חשש לחדירת מחבלים, תנעל את הדלת, לך לממ"ד. אני אומר לו אין בעיה, ואז כשאני מתחיל לסגור את דלת של הממד אני פתאום שומע יריות ופיצוצים ואני מתחיל להילחץ כי זה לא דבר ששמעתי לפני זה כל כך קרוב".  

בהמשך הוסיף: "תוך חמש שניות אני רואה שני חבר'ה עם קלצ'ניקוב מכוונים עליי, מתחילים לצעוק עליי בערבית. אני עונה להם בערבית, שאני ילד ושלא יירו בי. השיחה עם הטלפון נשארת על המיטה, לוקחים אותי החוצה, מובילים אותי מול השער של הקיבוץ ובדרך יורים לי בבטן בלי איזו סיבה מיוחדת".

"מהר מאוד מעלים אותי על אוטו ומתחילים לנסוע. בנסיעה אני מבין קצת מה קורה כי כשאני מסתכל ימינה, ראיתי כמה גופות מחוץ לקיבוץ, אבל לא תיארתי לעצמי שזה כזה גדול", אמר. 

על ימי השבי סיפר: "רוב הזמן היה משעמם, אם לומר את האמת. אין לך יום ולילה. היה תמיד אור פלורסנט לבן שדולק מאה אחוז מהזמן וכזה ניילון פרוס על הרצפה. התאילנדים ישבו שם ואני ועומר פשוט יושבים ומדברים על הכול. על כלום, מספרים בדיחות, מעלים זיכרונות, מנסים בהתחלה למצוא מכרים משותפים. פשוט מעבירים את הזמן ומדברים. המחבלים נכנסו פעמיים ביום והביאו לנו מים ובערב חצי פיתה". 

על יום השחרור מהשבי סיפר: "נכנס בחור והביא לכל אחד מאיתנו פחית פול שזה היה הרבה אוכל ואומר לי תאכל מהר, היום אתה יוצא ל'פרידום'. הוא הלך, סגר את הדלת ואני מסתכל על עומר, הוא מסתכל עליי, אני אומר לו, יכול להיות שהם מפרידים בינינו? זו הייתה פעם ראשונה שהתחבקנו. הוא ביקש ממני לא ללכת לים כי אמרנו שנלך לים פעם ראשונה ביחד. אני בינתיים עומד בזה מצוין. כמה שצריך. זה בסך הכול ים. אבל מדברים קצת על המשפחה שלו, על החברים, מה להגיד להם, מה לא להגיד ואז אני קם, שמים לי שק על הראש, קושרים לי את הידיים קדימה ופשוט אני מתחיל לצעוד". 

"הלכתי שם שעות עד שאני מגיע לנקודה ואומרים לי תשב. אני יושב, מוריד את הכיסוי, ואומרים לי אוקיי, תחכה פה. המכוניות של האיסוף מגיעות עוד שלוש שעות, ייקחו אותך ל'פרידום' אני הייתי בטוח שאני מקבל עכשיו כדור. באיזשהו שלב באמצע, הפסיקו את הקשירה של הידיים, ואמרו לי, לך לבד. מביאים חלווה ותמרים קצת לאכול ואני ממשיך ללכת, מגיע לנקודה של המכוניות ואז המחבל אומר לי ביי, אני הולך, יושב שם באוטו מאחורה, רועד מפחד ויושבים שני חבר'ה ואומרים לי, תוריד את הכיסוי עיניים", סיפר. 

על החזרה לישראל סיפר: "כשירדנו מהאוטובוס בחצרים ראיתי את אבא שלי והיינו הראשונים להתחבק ואחרונים לעזוב שם".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!