מחדשים את המסורת: עליה לציון הצדיק רבי יעקב נחמיאש במרוקו

המסורת העתיקה מתחדשת: גם השנה יעלו בל"ג בעומר יהודי מרוקו לציונו של הצדיק המופלא רבי יעקב נחמיאש המכונה "מול אנמאי" זלה"ה, והוא מזרע המלוכה צאצא של נחמיה הנביא. ציונו ידוע כמקום תפילה ורבים הבאים להשתטח על קברו רואים ישועות מעל הטבע, מכונה בפי כל "מול אנמאי בעל המים, שכן אצלו הישועות גולשות כמו כלי מים מלא שפע וברכה בכל, זיע"א.

הצדיק היה שד"ר שבא מא"י למרוקו (בשליחות הרבנים כדי לאסוף כספים לעניי א"י). מסופר עליו כי בעת שליחותו של הרב במרוקו הגיע לכפר הנקרא "סידי רחאל", שם הציל את היהודים מידיו של מכשף רשע שהתנכל אליהם ומאז קבע שם את מושבו. 

 ציונו היה ידוע כמקום המסוגל לישועות, ומאחר ולא ידוע תאריך פטירתו של "מול אנמאי" לכן נהגו  לערוך את ההילולא ביום הקדוש ל"ג בעומר. זאת שמשום שביום זה עולים רבים מבני המקום להשתטח על קברות הצדיקים ולשמוח בשמחת רשב"י וחבריו. מנהג זה השתמר עד היום. 

בקונטרס "מעשה ניסים" שחיבר כמוהר"ר שלמה נחמיאש זצוק"ל בנו חביבו של רבי שאול נחמיאש זלה"ה כותב מעשה נס שארע עם אביו בהילולת התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, בכפר "אמצמיז" במרוקו וזל"ה:

פעם הזדמן רבי שלמה ע"ה לכפר "אמצמיז", ושהגיע לשם קיבלו אותו הקהל בכבוד גדול, ושם סיפרו לו אנשי הכפר מעשה שאירע אם אביו הקדוש ביום ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א.

רבי שלמה נחמיאש צילום: ארכיון

כמוהר"ר הרה"ק רבי שאול נחמיאש זלה"ה, הזדמן והגיע אצלם ביום ההילולא דרבי שמעון בר יוחאי זיע"א, ושאל את אנשי הקהל האם יש להם מספיק עראק להילולא, אמרו לו: "אדונינו, יש לנו רק בקבוק אחד".

אמר להם הרב: "הביאו אלי את הבקבוק", לקח הרב את הבקבוק והכניסו תחת השולחן, ושפך את העראק לתוך קערה של נחושת, והקערה הייתה מוסתרת  מעיני הבריות [שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין], וממנה מזג לכל האורחים שבאו להשתתף בהילולא, וכולם שתו ונתבשמו והייתה שמחה גדולה בהילולת הרשב"י זיע"א, וכל זאת הקערה נשארה מלאה כאילו לא מזגו ממנה.

בסוף ההילולא קרא הרב לאחד מאנשי הקהל, ונתן לו את הקערה עם העראק, ואמר לו שיקח אותה לביתו, אותו אדם הוריק את העראק לתוך חבית  שבביתו, ומאותו יום שהוריק את העראק שקיבל מהרה"ק רבי שאול זלה"ה לתוך החבית שבביתו לא התרוקנה החבית, וזאת כפי שהורה לו הרב.

שסיים רבי שלמה לכתוב את המעשה הנ"ל חתם בלשון נדירה  שבאף מעשה שכתב לא חתם בדרך זו, וזל"ה: "ויעידו עלי בשמים שכך שמעתי לא פחות ולא יותר, דברים כהווייתן"

אגב, כחודש ימים לפני הסתלקותו העניק מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל את הסכמתו האחרונה עלי אדמות לספרים המהודרים היוצאים בפאר והדר על ידי צאצאיו, ואף הוסיף בקדשו כי זכות למחבר שמהדירים מחדש את ספריו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!