למרות הפוטנציאל להצלחה, המשטרה שוב הציגה כישלון במירון

למשטרת ישראל היה את מלוא הפוטנציאל לעבור בהצלחה את ההילולה השנתית במירון. בצל המלחמה, נוצר קונצנזוס בציבור החרדי שעלייה המונית להר כרוכה השנה בסיכון משמעותי של ירי מצד חיזבאללה או ארגוני טרור אחרים בלבנון - אך בכל זאת המשטרה בעטה בדלי, ולא בפעם הראשונה.

הציבור החרדי, שבשנים האחרונות נבצר ממנו לחגוג את ההילולה המסורתית באופן מלא, הפנים את המצב המיוחד וקיבל עליו את המתווה המצומצם מאוד. המשטרה נדרשה למלא את תפקידה: להעריך את המצב אסטרטגית, להבין מהיכן יכולות לצוץ בעיות, להיערך אליהן ולגבש תוכנית פעולה מול תרחישים ראליים שיכולים לצוץ. אך מסתבר שפעולה סדורה מארגון כמו משטרת ישראל היא דרישה גדולה מדי.

אין כאן כדי לנקות את אלו שלמרות ההוראות הברורות, הצווים והאזהרות, החליטו על דעת עצמם לעלות מירונה חרף הסכנה. יחד עם זאת, מארגון כמו המשטרה מצופה להיות מוכן מראש לתסריט כזה ולהיערך בהתאם. ולא - הפעלת אלימות כמו שראינו אמש בתיעודים המזעזעים אינה דרך פעולה, אלא אובדן עשתונות.

האלימות הקשה ששיאה הטחת קשיש לעבר הקרקע, הכאת נשים, וירי לאוויר, כפי שמשתקף מן התיעודים הרבים, היא התרת רסן של המשטרה גם בשל העובדה שהציבור החרדי נחשב בציבוריות הישראלית ל"סוג ב'". הרי אם התקשורת מפמפמת מבוקר עד ערב שהציבור הזה נצלן ולא משרת, אז מה כבר יקרה אם קשיש או אישה יחטפו קצת במירון.

הכישלון אמש במירון הוא רק פרק נוסף בסדרה של כישלונות שמציגה לנו משטרת ישראל, שמוכיחה פעם אחר פעם עד כמה מדובר בארגון שנמצא בחוסר תפקוד משמעותי. אסון מירון תשפ"א, הכישלון להגן על הערים המעורבות ב"שומר חומות", ההתמודדות הלקויה מול הפגנות החרדים וחוסר טיפול באלימות משטרתית קשה שמתועדת שם ולזה אפשר להוסיף את החידלון המשטרתי באיתור גורלו של הנער החרדי מוישי קליינרמן שמזמן נשכח מהכותרות, כל אלה ואירועים נוספים הובילו לחוסר אמון בולט של המגזר החרדי במשטרה.

אם כן, אפשר להבין מדוע היו מי שסברו (שלא בצדק) שאולי מניעיה של המשטרה אינם ענייניים והעדיפו בכל זאת לעשות את דרכם לציון רשב"י, לפחות שם יוכלו לשפוך את לבם ולמצוא מזור למצוקתם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!