קמפיין בחירות - מורמים מעם, ומרמים את העם
רונן גרוס ליווה למנוחות את הזקן שנותר אחרון מבני דורו, ונזכר בראש הממשלה שנותר אחרון לדורו • טור שבועי
השבוע השתתפתי בהלוויה לקרוב משפחה שנפטר בשיבה טובה. המנוח הגיע לגיל 93, כל חייו הבוגרים ביקש למות "מות נשיקה" - ללא ייסורים וללא צורך להיות סיעודי, וכך אכן קרה, ממש תוך מספר דקות הוא נפטר, כשהוא צלול ובריא יחסית לגילו.
חייו לא היו פשוטים, הוא איבד את כל משפחתו בשואה, עלה לארץ, התפרנס מעבודות פיזיות לא קלות, הקים משפחה לתפארת שהולכת בדרך התורה וזכה לראות ילדים, נכדים וגם נינים.
כשחזרתי מההלוויה ושיחזרתי אותה בראשי, הבנתי מה היה לי חסר, לא היה שם אף יהודי זקן בן גילו, כולם היו בגילאי ילדיו - סביב ה-60 ומטה, בני גילו לא נצפו בלוויה, ואז הבנתי, הוא פשוט "ניצח" את כל מכריו וחבריו, הוא האחרון ששרד והגיע לגיל מופלג זה, ואז באמת נשאלת השאלה כיצד נראים החיים ממרום גילך, כשמסביבך כל חבריך לאט לאט עוברים לעולם שכולו טוב ואתה נשאר בודד, איזו תחושה יש לשורד כזה? האם הוא יום יום חושב על המוות, ומתי יגיע? או שמא הוא נאחז במשפחה הקרובה, באירועים השונים שפוקדים אותו יום יום, ברגעים של נחת ושמחה, ומסיר מחשבות כאלו מראשו.
כשאנחנו מאחלים אריכות ימים ובריאות אחד לשני, האם זוהי באמת ברכה ראויה? אולי צריך גם להוסיף אריכות ימים, בריאות ושלעולם לא תהיה ולא תרגיש בודד? שלא תבינו לא נכון, אני לא מכיר מישהו שחלילה רוצה למות בגיל צעיר, כולם כולל כולם, רוצים להגיע לשיבה טובה, ואם אפשר לזכות לכך שהמשיח יגיע ואז בכלל שהמוות יעלם מן העולם, אבל אריכות ימים מול בדידות? אפילו בדידות מחשבתית, הן מי יבין הלך רוח של קשיש בן 93 עם סיפור חיים כה מרתק? הוא היה בעולם כשעוד רכבו על סוסים, כשטלפון היה משהו מוזר, כשהסתפקו בבישול בעששית וכו', דור אחר לחלוטין, שצעירי הצאן ואף בוגריו, לא מבינים ולצערי גם לא מתעניינים רבות, כך שלא יעזור, יום אחד אתה מרגיש לפתע שזה רק אתה ובורא עולם ואם זכית וזוגתך גם היא זכתה לאריכות ימים, הרי שגם היא איתך.
אצל ראש הממשלה נתניהו, לדעתי קורה תהליך דומה, כשהוא מסתכל ימין ושמאל, הוא מגלה שהוא בין אחרוני השורדים, רבין ושרון ז"ל אינם, מרידור, דוד לוי {לאורך ימים}, כל הכנסת שקיבלה את פניו - נעלמה, מסביבו -רגבים ודנונים, חוטובלים, שפירים, מיכאלים, לפידים ועוד, אז אולי באמת {להבדיל מאותו קרוב שהלך לעולמו} הוא השורד האחרון, אבל הוא בודד, בודד, רק הרצון הטבעי כנראה להמשיך ולשמור על הכח, להמשיך ולשמור על הכבוד בוער בו, כמו אותם זקנים, שנשארו לבד בעולם, אין להם כבר אף אחד שיבין את שפתם והלך מחשבתם, אבל הרצון להכניס עוד נשימה לגוף, ואם הוא אדם חרדי\דתי עוד מצווה להספיק, הם המניעים את חייהם.
זו אולי הסיבה שגם הקמפיין הנוכחי של נתניהו ממוחזר, הסלוגנים מבחירות קודמות כגון: השמאל יחלק את ירושלים, ויחזיר את ירושלים, איראן וחיזבאללה וכו', אולי יש לו תחושה שהקהל השתנה, אז אפשר לחזור על אותם טיעונים מדוע לו ודווקא לו מגיע כתר המלוכה.
זה נשמע כבר כמו זמרים שאין להן לחן חדש וחסר להם תקציב אז הולכים על גירסת קאוור {ביצוע חדש לשיר ישן} לשיר שהיה אהוב פעם ונחל הצלחה.
אני עוקב בסקרנות אחרי המפלגות השונות עם הקמפיינים, כל מפלגה עם סדר יומה, כל מפלגה עם הבטחותיה, שהלוואי ורק 5% יתממשו, זה גם יהיה בגדר נס, אבל מילא, זה מעין סידור קבוע בין הבוחרים, לאלו שרוצים להיבחר: אנחנו נשקר אתכם, נבטיח לכם הרים וגבעות - יציאה מעוני, שלום אזורי, מעצמה כלכלית ובטחונית, בניה בשטחים, ישיבות וכויללים, יציאה מעוני, עולם פורח ומדינה חזקה, וכשניבחר, נספר לכם שהחיים למעלה אפעס, לא מה שחשבנו, וישנם אילוצים, "ודברים שרואים משם לא רואים מכאן", ואם רק הייתם נותנים לנו עוד כמה מנדטים כל התמונה היתה שונה.
זהו ריטואל קבוע, ניחא מי שמאמין להבטחות אשריו, אני כבר ממזמן לא שם, אבל לפלא הדבר בעיני כשהם מתחילים להשמיץ אחד את השני, לפגוע אחד בשני ולרמוס אחד את השני, ואחר כך אין להם בעיה לשבת יחדיו בקואליציה, להחליף חיוכים ואפילו להתחבק, ממה הם עשויים? עד כדי כך הם חזקים? או שגם ההשמצות, הן בגדר משחק על ציבור הבוחרים? ואם זה כך, מה זה אומר על היושר שלהם ועלינו שאנחנו בוחרים בהם?.זה הרי ההיפך מהערבה של ארבעת המינים, הרי עם הערבה של ארבעת המינים, אנחנו מברכים יום יום איתה בסוכות, ומחבקים אותה יחד עם שאר המינים, ורק ביום האחרון חובטים בה, כאן החביטה היא עוד לפני האיגוד, לפני השלב של "והיו כולם אגודה אחת".
כנראה שבאמת מדובר בזן נדיר של אנשים, שאנשים רגילים לא מסוגלים להבין, הם מורמים מעם, ומרמים את העם.
בברכת אריכות ימים מתוך בריאות ונחת יהודי ובשורות טובות לכלל עם ישראל.
חייו לא היו פשוטים, הוא איבד את כל משפחתו בשואה, עלה לארץ, התפרנס מעבודות פיזיות לא קלות, הקים משפחה לתפארת שהולכת בדרך התורה וזכה לראות ילדים, נכדים וגם נינים.
כשחזרתי מההלוויה ושיחזרתי אותה בראשי, הבנתי מה היה לי חסר, לא היה שם אף יהודי זקן בן גילו, כולם היו בגילאי ילדיו - סביב ה-60 ומטה, בני גילו לא נצפו בלוויה, ואז הבנתי, הוא פשוט "ניצח" את כל מכריו וחבריו, הוא האחרון ששרד והגיע לגיל מופלג זה, ואז באמת נשאלת השאלה כיצד נראים החיים ממרום גילך, כשמסביבך כל חבריך לאט לאט עוברים לעולם שכולו טוב ואתה נשאר בודד, איזו תחושה יש לשורד כזה? האם הוא יום יום חושב על המוות, ומתי יגיע? או שמא הוא נאחז במשפחה הקרובה, באירועים השונים שפוקדים אותו יום יום, ברגעים של נחת ושמחה, ומסיר מחשבות כאלו מראשו.
כשאנחנו מאחלים אריכות ימים ובריאות אחד לשני, האם זוהי באמת ברכה ראויה? אולי צריך גם להוסיף אריכות ימים, בריאות ושלעולם לא תהיה ולא תרגיש בודד? שלא תבינו לא נכון, אני לא מכיר מישהו שחלילה רוצה למות בגיל צעיר, כולם כולל כולם, רוצים להגיע לשיבה טובה, ואם אפשר לזכות לכך שהמשיח יגיע ואז בכלל שהמוות יעלם מן העולם, אבל אריכות ימים מול בדידות? אפילו בדידות מחשבתית, הן מי יבין הלך רוח של קשיש בן 93 עם סיפור חיים כה מרתק? הוא היה בעולם כשעוד רכבו על סוסים, כשטלפון היה משהו מוזר, כשהסתפקו בבישול בעששית וכו', דור אחר לחלוטין, שצעירי הצאן ואף בוגריו, לא מבינים ולצערי גם לא מתעניינים רבות, כך שלא יעזור, יום אחד אתה מרגיש לפתע שזה רק אתה ובורא עולם ואם זכית וזוגתך גם היא זכתה לאריכות ימים, הרי שגם היא איתך.
אצל ראש הממשלה נתניהו, לדעתי קורה תהליך דומה, כשהוא מסתכל ימין ושמאל, הוא מגלה שהוא בין אחרוני השורדים, רבין ושרון ז"ל אינם, מרידור, דוד לוי {לאורך ימים}, כל הכנסת שקיבלה את פניו - נעלמה, מסביבו -רגבים ודנונים, חוטובלים, שפירים, מיכאלים, לפידים ועוד, אז אולי באמת {להבדיל מאותו קרוב שהלך לעולמו} הוא השורד האחרון, אבל הוא בודד, בודד, רק הרצון הטבעי כנראה להמשיך ולשמור על הכח, להמשיך ולשמור על הכבוד בוער בו, כמו אותם זקנים, שנשארו לבד בעולם, אין להם כבר אף אחד שיבין את שפתם והלך מחשבתם, אבל הרצון להכניס עוד נשימה לגוף, ואם הוא אדם חרדי\דתי עוד מצווה להספיק, הם המניעים את חייהם.
זו אולי הסיבה שגם הקמפיין הנוכחי של נתניהו ממוחזר, הסלוגנים מבחירות קודמות כגון: השמאל יחלק את ירושלים, ויחזיר את ירושלים, איראן וחיזבאללה וכו', אולי יש לו תחושה שהקהל השתנה, אז אפשר לחזור על אותם טיעונים מדוע לו ודווקא לו מגיע כתר המלוכה.
זה נשמע כבר כמו זמרים שאין להן לחן חדש וחסר להם תקציב אז הולכים על גירסת קאוור {ביצוע חדש לשיר ישן} לשיר שהיה אהוב פעם ונחל הצלחה.
אני עוקב בסקרנות אחרי המפלגות השונות עם הקמפיינים, כל מפלגה עם סדר יומה, כל מפלגה עם הבטחותיה, שהלוואי ורק 5% יתממשו, זה גם יהיה בגדר נס, אבל מילא, זה מעין סידור קבוע בין הבוחרים, לאלו שרוצים להיבחר: אנחנו נשקר אתכם, נבטיח לכם הרים וגבעות - יציאה מעוני, שלום אזורי, מעצמה כלכלית ובטחונית, בניה בשטחים, ישיבות וכויללים, יציאה מעוני, עולם פורח ומדינה חזקה, וכשניבחר, נספר לכם שהחיים למעלה אפעס, לא מה שחשבנו, וישנם אילוצים, "ודברים שרואים משם לא רואים מכאן", ואם רק הייתם נותנים לנו עוד כמה מנדטים כל התמונה היתה שונה.
זהו ריטואל קבוע, ניחא מי שמאמין להבטחות אשריו, אני כבר ממזמן לא שם, אבל לפלא הדבר בעיני כשהם מתחילים להשמיץ אחד את השני, לפגוע אחד בשני ולרמוס אחד את השני, ואחר כך אין להם בעיה לשבת יחדיו בקואליציה, להחליף חיוכים ואפילו להתחבק, ממה הם עשויים? עד כדי כך הם חזקים? או שגם ההשמצות, הן בגדר משחק על ציבור הבוחרים? ואם זה כך, מה זה אומר על היושר שלהם ועלינו שאנחנו בוחרים בהם?.זה הרי ההיפך מהערבה של ארבעת המינים, הרי עם הערבה של ארבעת המינים, אנחנו מברכים יום יום איתה בסוכות, ומחבקים אותה יחד עם שאר המינים, ורק ביום האחרון חובטים בה, כאן החביטה היא עוד לפני האיגוד, לפני השלב של "והיו כולם אגודה אחת".
כנראה שבאמת מדובר בזן נדיר של אנשים, שאנשים רגילים לא מסוגלים להבין, הם מורמים מעם, ומרמים את העם.
בברכת אריכות ימים מתוך בריאות ונחת יהודי ובשורות טובות לכלל עם ישראל.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות