י"ט אייר התשפ"ד
27.05.2024

הזורעים בדמעה • ללמוד את כל התורה על רגל אחת

תשובתו המפורסמת של הלל "מה ששנאוי עליך אל תעשה לחבריך", היא הרבה יותר מפתגם יפה שאמר לגר • טור שבועי

הזורעים בדמעה • ללמוד את כל התורה על רגל אחת

א.
שוחחתי לאחרונה עם אחד מגדולי המרצים מעולם התשובה, שממלא מדי ערב אולמות בכל רחבי הארץ. המונים מגיעים לשמוע את אמרותיו המחכימות והוא ידוע כמי שפיו מפיק מרגליות. שאלתי אותו האם לאחר עשרות שנים ב"תחום" יש לו תובנה מרכזית וממוקדת מה הדבר שמעניין את האנשים שבאים לשמוע את הרצאותיו.

הוא סיפר לי שהזמינו אותו פעם להרצאה ברמת גן לפני כמאה אקדמאים צעירים, צוערים לשירות המדינה, בוגרי תואר שני במדיניות ציבורית. הנושא פשוט, ישר ולעניין - "יהדות". הזהירו אותו שלהם "אי אפשר למכור סיפורים" והם מגיעים "טעונים בשאלות". כשהוא הגיע למקום הוא פתח ואמר: "אני יודע שהגעתם עם מצבור של שאלות ועם עודף סבלנות... ואני רוצה לעשות אתכם עסקה. אם אצליח להיכנס למוחכם, לשאול את השאלה שלכולכם מנקרת כעת בראש ולענות עליה תשובה בשש מילים, האם תתנו לי לדבר בלא הפרעה???"

שקט היה באולם. החברה היו בהלם מדברי הפתיחה, והחליטו פה אחד לקבל את ה"דיל". ואז הוא אמר להם: "יש לכם הרבה שאלות למה ככה ולמה ככה... העיקרון של אי ההבנה הזו היא מהסיבה הפשוטה שאינכם מבינים מה התורה רוצה ממכם..." לא???

הס הושלך בקהל. מבטים הופנו אחד כלפי השני. "וכעת להמשך הדיל... התשובה לשאלה הזו בשש מילים: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך".

האמת שאני לא בטוח שהיה שם הרבה שקט אחרי תשובה כזו... אך שאלה ותשובה זו מופיעים בדברי חז"ל. הגמרא מספרת על נכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. שמאי לא הסכים. בא הגוי לפני הלל, גייר אותו ואמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד (מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך) זו היא כל התורה כולה על רגל אחת ומזה תלמד את כל התורה.

גוי מבקש להתגייר והוא מופיע בפני החכם הגדול שמאי. הדרישה שלו אמנם קצת מוזרה "למד אותי את התורה כולה על רגל אחת", אך מעניין שפעמים רבות גם אנו מנסים להבין הכל על רגל אחת. להבין מערכות מורכבות בלא להיכנס לפרטים. להבין את התורה שנכתבה אלפי שנים קודם בריאת העולם במשקפיים הקטנות שלנו. מילא את התגובה של שמאי שלא הסכים ללמדו ניתן להבין, אך מה הייתה תשובתו של הלל לשאלה זו? האם הלל דורש מהגר רק קיום מצוות שבין אדם לחברו [מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך], ומתעלם ממצוות שבין אדם למקום?

התשובה מרתקת, הגר הופיע לפני הלל הזקן ובקש ממנו "למדני כל התורה כולה כשאני על רגל אחת", כפי שאומרים היום בסלנג: "רגל פה ורגל שם". אני רוצה להבין את התורה, אבל בד בבד אני רוצה להישאר ולהתעסק בהבלי העולם. להיות שקוע בחומריות, אך להתחבר לרוחניות. שמאי לא אהב את הגישה הזו. אין חצי חצי. בכדי להבין ולהתחבר צריך להתנתק לחלוטין מהצד החומרי. אך הלל לעומת זאת האמין בכוחו של היופי שביהדות. הוא סבר כי אם רק יגע אדם באדם אחר, ירגיש רגש לחבריו, יוותר במקצת על האנכיות שלו, ובקיצור "יתחבר לטוב" אז ממילא ימשך לטוב עד שישאב עמוק אל עולם התוכן והווי הרוחני...

ב.
פרשת משפטים, אותה נקרא השבת בבתי הכנסת, עוסקת במצוות המכונות "מצוות שבין אדם לחברו". למעשה ניתן לחלק את תרי"ג המצוות לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה הינם חוקים המתייחסים לקשר שבין אדם לבוראו – "בין אדם למקום"; ובקבוצה השנייה חוקים הקובעים את ההתנהגות הנאותה בין אדם לזולתו – "בין אדם לחברו".

לא לחינם פתחה התורה מיד לאחר מתן תורה במצוות שבין אדם לחברו. כי הדרך להתחבר לתורה ולהבין את התורה היא בראש ובראשונה להיות "בן אדם". כידוע "דרך ארץ קדמה לתורה". בכדי לשמור על התורה ולקיימה צריכים בני האדם להיות ישרים והגונים האחד כלפי השני, אם זה במצוות כמו "השבת אבידה", "עזוב תעזוב עמו", "מדבר שקר תרחק", "אלמנה ויתום לא תענון" ועוד ועוד. הערבות לקיום העולם הוא רק בקיום חברה הומנית, מתחשבת וסובלנית. לאחר שזה יתקיים, ההמשך בוא יבוא...

ג.
ט"ו בשבט שחל בשבוע שעבר, הוא יום המסמל על התחדשות ופריחה. יש סוגים רבים של התחדשות, אחת הם חוויתי כאן בעיר חדרה. ט"ו בשבט כידוע הוא יום ההולדת של העיר חדרה. אגב יש על כל חילוקי דעות וישנם הסבורים כי העיר נוסדה בראש חודש שבט, אך בין כך ובין כך אנו נמצאים בחודש ההולדת.

ישנם מספר דרכים להתייחס לציון יום הולדת מעין זה. הדרך הטובה ביותר לשמר את העבר, הוא על ידי שנזכור את חזון המייסדים ואת רוח העשייה שנשבה באותם ימים.

במשך שנים שימשתי כיו"ר ועדת השמות של העיר, והיה מרתק לראות כיצד מתייחסים לנושא ההנצחה. בעיר חדרה ישנם שמות של רחובות מעניינים, שכל אחד מהם מנציח סיפור וזיכרון היסטורי. אגב בתקופתי ניתנו שמות בעיקר לתושבי העיר שעשו טוב לעיר חדרה, וישנם רבים כאלו.

לכבוד "יום ההולדת" יצאו חברי הנהלת העיר לסיור מיוחד במוזיאון החאן של חדרה. הסתבר אגב, שהרבה מהחברים שטיילו במקומות רבים בארץ ובעולם, עוד לא זכו לבקר במוזיאון הנפלא הזה, כאן מתחת לבית... במהלך הסיור אתה מבין כמה מסירות נפש הייתה למייסדים. אתה מתפעל מרוח העשייה והחזון שלא פסקו גם במחלת הקדחת שהתפשטה, בביצות שאיימו להטביע את מפעל חייהם, פרעות הערבים ומקרי מוות. המטרה הייתה מול עיניהם והם התקרבו אליה צעד אחר צעד עד לכיבוש היעד.

כשביקשו ממני לדבר אמרתי שאם מתבוננים על התמונה בצורה שטחית, ניתן לחשוב שבהקמת העיר היה מוות, ואילו היום יש חיים. אבל התבוננות יותר מעמיקה מביאה למסקנא שהחיים שישנם היום, הם בעקבות המוות. אילולי המסירות נפש של המייסדים, לא בטוח אילו חיים היו כאן בעיר.
משל למה הדבר דומה? לעולה חדש אשר הגיע מן הקוטב הצפוני. רגיל היה רק לערבות קרח, ומימיו לא ראה ולא ידע מה הן חרישה זריעה וקצירה. לאחר התאקלמותו במושב אליו נשלח, יצא עם ותיקי המושב ללמוד ולסייע בעבודות המקום.

והנה להפתעתו רואה הוא אותם חורשים באדמה. הוא אינו מבין: מה הם עושים? לשם מה זה?? לאחר מספר ימים, לכשנשלמה חרישת כל השדה, החלו מעמיסים שקי חיטה ויוצאים אל השדה. הוא מתענין: מה הם גרעינים אלו? והם משיבים: את הלחם המזין והמשביע מייצרים מגרעינים אלו לאחר טחינתם.
כל הדרך הוא מתבונן בשקי החיטה בעינים מתפעלות ומעריצות, הוא זוכר כמה קשה היה בעת הארוחות בחו"ל לחוש שובע בלעדיהם. ומה רבה היתה תדהמתו כאשר ראה שמפזרים וקוברים את הגרעינים היקרים באדמה... הפעם הוא כבר לא התאפק ונזף בהם: מה פשר שטות זו?!

והם השיבו בחיוך סלחני: עוד יבוא יום ואתה תראה, מכל גרעין חיטה קבור יצמח גבעול ירוק יפה תואר, ובראשו גרעיני חיטה רבים הדומים בדיוק לגרעינים אלו. הוא מתרתח ומבקש בנחרצות להפסיק ללעוג לו. והם מחייכים ומשתדלים להרגיעו ולפייסו. לאחר מספר שבועות של השקיה, יוצא הוא לבדו נבוך ומהורהר אל השדה. הוא חופר מעט ומוציא זרע אחד, ועיניו זולגות דמעות, הזרע רקוב וסרוח.

מדוע הם עוללו לו כה? מדוע הם מקלקלים בידים?! חלפה תקופה והוא יוצא אל השדה עם הקוצרים. הוא עומד כהלום רעם. במקום השדה החרבה, שיבולים זקופים מלוא העין נצבים לפניו. והקמה מתכופפת ברוח כמו מחייכת לעומתו ולוחשת לו: אכן, הם צדקו....

אנשי חזון מצליחים לראות כבר בשלב נטיעת הזרעים את העתיד לצמוח. הם לא ראו מול עיניהם אדמת טרשים מלאה בביצות באיזור שטוף קדחת וחררה, אלא עיר פורחת ומשגשגת עם מאות אלפי תושבים שחיים בה.

וכך גם בכל תחום בחיים. בשביל הצלחה צריך לזרוע. רק מי שיודע לזרוע נכון, ולהשקיע מאמץ בנטיעת האילן, יזכה בסופו של דבר למאמר חז"ל שנחרט על גבי סמלה המיתולוגי של העיר חדרה: "הזורעים בדמעה – ברינה יקצרו"

בברכת שבת שלום

הרב בן ציון (בנצי) נורדמן

הכותב משמש כמנכ"ל מפעלות הרב גרוסמן, יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר
גוי הלל דמעה פרשה לקח

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 12 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד