1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

חוקי התעמולה הלא אפקטיביים של ישראל • טור

עו"ד מנחם מושקוביץ עומד על ההבדל בין התקשורת האמריקנית לישראלית, ועל הפתטיות שבחוקי תעמולת הבחירות הנוכחיים
עו''ד מנחם מושקוביץ, כ"ד שבט תשע"ה 13/02/2015 12:52

דעות בשישי (2)

כל מי שיוצא לו להיחשף לכלי התקשורת בארצות הברית, מבחין מיד בהבדל החד בין אותם כלי תקשורת לאלה שכאן בארץ. ברור, לא התכוונתי להבדלי הדיווחים הבטחוניים, אני מתכוון להבדלי הגישה, העמדה האישית של המגישים והכותבים באותם כלי תקשורת.

בעוד בארצות הברית יודע כל מבקש מידע כי כל גוף תקשורת מזוהה עם עמדה פוליטית כזו או אחרת, כאן בישראל אנחנו עדים למלחמה עקובה מדם על זהות פוליטית של עיתון אחד, בעוד האחרים מתכסים במעין "אתיקה עיתונאית" שמאפשרת להם מצד אחד להסתיר את עמדותיהם הפוליטיות, אך מאידך לתקוף ככל שירצו צד זה או אחר במפת הפוליטיקה הישראלית. בעקביות ובהתמדה.

כי כזו היא ישראל, וכזו היא ההסתגלות האיטית שלה להתקדמות התקשורת בעולם.

קחו למשל את חוק הבחירות. חוק ארכאי ומסורבל, שנכתב לפני עשרות שנים, ומאז לא שונה כמעט. החוק שאוסר על כלי התקשורת לפרסם תעמולת בחירות - מעבר לדקות המדודות הניתנות במשורה למפלגות על ידי התקשורת הציבורית כמובן – שישים ימים לפני הבחירות.

והרי הדבר מגוחך להפליא. בעידן התקשורת המידית, הרשתות החברתיות כמו פייסבוק וטוויטר, במסגרתם מתנהלת תעמולת בחירות אגרסיבית של המפלגות והמועמדים, החוק הזה לא רק שהוא מיותר לחלוטין, הוא גם חסר אפקטיביות מינימלית.

כך סרטוני התעמולה של כל המפלגות, כולל של ראש הממשלה בעצמו, שמופצים היום ברשתות החברתיות ומתפשטים כאש בשדה קוצים. האם יש להם חשיפה פחותה מזו שהיתה להם לו הם היו מתפרסמים בכלי התקשורת הרשמיים? להיפך!

ניתן לשער כי האפקטיביות של אותה תעמולה רשתית, גבוהה בהרבה משל זו שמפורסמת באופן רשמי בתקשורת. בעוד את הפרסומות "הרשמיות" ניתן לשמוע או לראות רק כשכלי התקשורת בוחר לעשות זאת, את הפרסום המידי, בוחר כל תושב בעצמו מתי לעשות זאת. בתור לפקיד הבנק, בהמתינו לאוטובוס או בכל זמן אחר.

אז איפה הבעיה, אתם בוודאי שואלים. ובכן, מאחורי חוק הבחירות, גם אם הוא לא מתאים כיום, יש היגיון ברור. חוק השיוויון. כי הרי ברור שאפשרות התעמולה צריכה להיות שווה לכולם. אבל תוצר הכלאיים שנוצר כיום, מעוות את השיוויון, בעצם מוחק אותו לחלוטין. אין היום שום גבול על התעמולה, שום כלל לא חל עליה. וזה מצב שחייב להפסק.

אתם יודעים מי מפסיד הכי הרבה מכך? החרדים. אנחנו שבהוראת רבותינו בחרנו להימנע מחשיפה למרבית אמצעי המדיה המידיים, הרשתות החברתיות ודומיהן, אנחנו לא נמצאים במשוואה הזו. וזו עוולה כלפי ציבור שלם שכלל לא נספר בסיפור הזה, ולכן גם לא מקבל את נתח החשיפה והתעצולה ביחס לכלל האוכלוסייה.

אז מה, תגידו, לך תדע מי פרסם וכמה, ואיך בכלל שייך לאכוף את העולם הבלתי נגמר הזה. ובכן, בוודאי שניתן לאכוף את התעמולה האגרסיבית של המפלגות והמתמודדים ברשתות החברתיות כמו פייסבוק וטוייטר, בעניין סרטוני הוויראליים, זה הרבה יותר קשה לאכוף ולפקח, לומרות שמדינת ישראל היא מהמתקדמות בעולם בתחום הטכנולוגי ובניטור מידע, מאמין שגם לכך ניתן למצוא תשובות.

נראה לי כי יש לנו מספיק משאבים כדי לדעת להתמודד עם ההתקדמות הזו. לא לעצור אותה חלילה, אבל לפחות לדעת לשנות את החוק ולהתאים אותו לדור הטכנולוגי של היום.




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. יפה אמרת  

    איל

  2. חזק  (ל”ת)

    יונתן

;