ט"ז אייר התשפ"ד
24.05.2024

התקווה החרדית: קולות הערבים ובעלי התשובה

בעוד יהדות התורה מנסה לגייס את המתקרבים לדת, בש"ס תולים תקוות בסכסוכי החמולות במגזר הערבי • טור שבועי

התקווה החרדית: קולות הערבים ובעלי התשובה

הקץ למלחמות
לראשונה מאז שהחל לנהל מערכות בחירות לפני כשלושים שנה ויותר, נאלץ ח"כ הרב משה גפני להקדיש ימבה של זמן להסברים שבדיעבד על דברים שאמר או לא אמר. שבוע וחצי לקח לו לתקן את האמירה על הליכה לכאורה עם הרצוג לאחר הבחירות. איך שזה נגמר- והנה נחתה על ראשו כרעם ביום חשוך הקלטת שכמעט חיסלה את היחסים עם המפלגה החרדית השכנה. אמרנו כמעט - נקווה שלא לחלוטין.

עם האמירה הראשונה, זו של הרצוג, הוא התמודד בהסברים מנומקים. תחילה קבע שמעולם יהדות התורה לא הקימה בקולותיה ממשלת שמאל (דווקא יו"ר התנועה החדשה שכנראה תקבל את קולות שוחרי א"י עשה זאת פעמיים. בממשלת ברק וממשלת אולמרט. י.ר) וסיפר בפעם מי יודע כמה מה אמר לו מרן הגרא"מ שך זצ"ל כאשר הוחלט לטרפד את התרגיל הידוע בשנת תש"ן 'העם זה הימין ולכן צריך ללכת איתו'. בשלב המעמיק יותר של ההסברים הוא ניתח מעשה אמן את נתוני הסקרים והסביר כי אם ביבי ישיג מספר מסוים של מנדטים אין אפשרות שלא ללכת איתו. השורה התחתונה הייתה שרק אם ביבי ינחל מפלה כבדה, והברירה תהיה בין להקים ממשלה עם הרצוג או להתייבש איתו באופוזיציה - גדולי התורה הם שיחליטו מה לעשות.

את נזקיה של הקלטת שפורסמה השבוע קשה עדיין לאמוד. מכל מקום ברור כי רבים הם, שאלמלי כן לא היתה מגיעה התנצלות כל כך מהירה. גם כאן יאמר לזכותו של גפני שהוא לא היסס להקריב את הכבוד האישי שלו ולעשות מה שצריך לעשות למען טובת התנועה. לגפני יש רקורד מוכח בתחום זה. לפני כתשע שנים, לקראת בחירות תשס"ו, תיעד כותב השורות את ביקורו ההרואי של גפני במעונו הבני ברקי של אחד מגדולי האדמו"רים בדורינו. הביקור התבקש לאחר שאחד מחכ"י אגו"י טען שגפני פגע באיזה נאום שלו בכבוד האדמו"ר. הח"כ אף איים לפלג את יהדות התורה על רקע זה. גפני מחל על כבודו ולאחר שחשב שאף אחד לא ידע מהביקור עלה להביע התנצלות. התיעוד המצולם היה בלתי צפוי ועורר את חמתו של גפני אך הוא לא חזר בו והקרע ביהדות התורה נמנע. אשרי הציבור שזה נבחרו.

הקלטת השבועית הוקלטה בחוג בית של חרדים עובדים אולטרא מודרניים ברחובות. גפני דיבר על הא ועל דא ועל חובתנו בימים קשים אלו. אחד הנוכחים משך בקשת לתומו וביקש לדעת במה עדיפה יהדות התורה על פני המהפכה שחוללה ש"ס. לא ברור למה. אולי העייפות ההורסת של התרוצצות מבית לבית ומחוג לחוג, אבל משהו קפץ לגפני באותו רגע ושחרר אצלו טראומות חבויות מעמקי ההיסטוריה. איזה מהפכה בכלל חוללה ש"ס, כך גפני הנסער בפני חברי חוג הבית. אולי באיזה בית כלא.

למחרת כמובן יצאה הקלטת. היא פורסמה בערוץ בו פורסמה הקלטת המפורסמת של מרן הגר"ע יוסף על דרעי, וגרמה לאחרון להגיב הפעם בעוצמה. בנאום בחירות אי שם בצפון תקף דרעי את גפני וישי גם יחד. נכון אמנם, כך דרעי, "שבשנים האחרונות נעצרנו במימוש המהפכה אבל גפני יודע גם בדיוק את הסיבה למה, לא לחינם הם שמרו עליו (על ישי. י.ר). הם שומרים על אותו יו"ר. היה להם נוח שיהיה בן אדם חלש. הם לא רוצים אותנו חזקים, הם חוששים מאיתנו חזקים". לסיום ירד דרעי לפן האישי והזכיר ש"גפני היה פעם העוזר שלי באיזור הדרום (בבחירות תשמ"ד כאשר מרן הגרא"מ שך ומרן הגר"ע יוסף הקימו את ש"ס. י.ר) ותראו מה יצא ממנו".

אם מתעלמים מהירידה המיותרת לפסים אישיים, לא קשה להבין את תגובתו הנזעמת של דרעי, לומר על ש"ס שבשלושים שנות קיומה חוללה מהפכה בבתי הכלא זה אובר קילינג. כאילו שלא הוקמה רשת חינוך של שבעים אלף תלמידים שלא היו נקלטים בבית הספר של החינוך העצמאי (שלא פתח בית ספר חדש אחד בפריפריה מאז שנת תש"מ. ארבע שנים לפני יסוד ש"ס). כאילו שלא הוקמה רשת אל המעיין וכאילו לא הוכפל ושולש הכח החרדי בכנסת כשש"ס לקחה מאות אלפי קולות של מסורתיים ודתיים למחצה מהמפד"ל ההסטורית ומהליכוד והפכה אותם למנדטים חרדים. איפוא היתה יהדות התורה היום עם ארבעה עד שבעת המנדטים שלה בעשורים האחרונים, בלי המאסה של עשר עד שנים עשר המנדטים של ש"ס שלחמה איתה כתף אל כתף במערכות החרדיות? בערך איפוא שמר"צ נמצאת היום. מפלגת שוליים דחויה ומרירה.

תגובתו של גפני לפרסום היתה שהדברים נאמרו בבדיחותא במקום סגור. הוא גם האשים במרומז שאנשי ש"ס הוציאו את הקלטת כדי לחמם את הרחוב שלהם (מה שאכן קרה). את הדברים האלה ראוי למחוק מהפרוטוקול. מה שראוי שישאר שם זו ההתנצלות הכנה שבאה לאחר מכן והאמירה כי אין לנו זמן לחפש אוייבים מבחוץ. באמת שאין.

ההתנצלות של גפני היתה בעיתה ובזמנה (ושוב: שאפו) אבל לבינתיים היא סיפקה לדרעי ואנשיו את הניצוץ שהיה חסר להם להדליק את השטח לפני הכינוס הגדול ביד אליהו. גם בן עדות המזרח שלא ממש סגור על עצמו שהוא מצביע ש"ס ומתלבט האם להצביע למפלגה אחרת לא אוהב שמזכירים את ימי הפטרונות האשכנזית של פעם. ככה, אומר לעצמו בוזגלו משכונת הבוכרים, הם רוצים שנחזור לנשק להם את הרגליים ונחכה שיקבלו את הילדים שלנו לבתי הספר שלהם- שיחכו לנו בסיבוב. לא ניתן להרוס את המורשת.

מדממים מנדטים
מאמירה אחת לא הסכים גפני לחזור, והוא אף מצא תנא דמסייע אצל חבריו לסיעה. מדובר בהצהרה ולפיה נשבר המונופול של ש"ס בפריפריה ויהדות התורה תפעל בכל מקום שתהיה לה דריסת רגל. בין היתר התכוון גפני לכוכב הרכש החדש הרב אליעזר סורוצקין יו"ר ארגון לב לאחים. סורוצקין הוצב במקום השמיני המכובד, אמנם לא הריאלי, בעיקר בזכות הנדוניה שהבטיח להביא. במשרד לב לאחים עשרות - אם לא מאות - אלפי מספרי טלפונים של כל הקשת הישראלית מהמרכז וימינה. בעיקר של מסורתיים ודתיים למחצה שנקלטו בראדאר של פעילי הארגון והוזמנו לשיחות חיזוק, שיעורים וסמינרים ביהדות.

בין הפרויקטים היותר מוצלחים בתחום זה: פרוייקט השמחות. פעילי הארגון צדים בכביש המוביל לכותל את בעלי הכיפות מקרטון וחוגגי בר מצוות שאין להם בעולמם אלא את הטכס עם התוף והדרבוקות (צריך להיות שם כדי להבין) ופונים אליהם בהצעה לעזרה רוחנית בשלב מאוחר יותר. בהערכה גסה מפרוייקט זה בלבד נקלטו עשרות אלפי טלפונים בשנה האחרונה בלבד.

מטבע הדברים הרוב המוחלט של הציבור אליו פונה הארגון הם מסורתיים בני עדות המזרח. חלקם נשארו היכן שהיו. חלקם התחזקו עד כדי התחרדות ואגב כך הפכו להיות מצביעים של ש"ס. בשעתו העיר לנו פעם במרירות גפני הנ"ל כי הציבור הליטאי הוא ספק הפעילות הרוחנית הגדול ביותר בקרב בני עדות המזרח אך את הפירות קוצרת ש"ס. הוא התנחם בכך שבכל זאת מדובר במפלגה חרדית התורמת רבות לאינטרס החרדי.

כעת נאלצים גפני וחבריו לוותר על הנחמה האמורה ולצאת לעימות חזיתי עם ש"ס על קולות המתחזקים הספרדים שבטיפול ארגוני הקירוב. מדובר בהחלטה מודעת שהתקבלה ב"חלונות הגבוהים" ביותר, ולא כדי לפגוע בש"ס כדי שטוענים כמה חובבי קונספירציות, אלא כי אין ליהדות התורה בעצם כל ברירה אחרת. המפלגה - חרף הסקרים המחמיאים - מדממת קולות באופן שיכול, תיאורטית, לאיים גם על המנדט השישי. ואם לא עליו אז בוודאי על השביעי.

שני מוקדי הדימום הם הפלג הירושלמי וזליגת הקולות הבלתי פוסקת לרשימת יחד של אלי ישי. עוצמתו של הדימום הראשון ידועה בקוים כללים. מתוך ארבעה עשר אלף מצביעי עץ ברשויות המקומיות עשרת אלפים לפחות לא יצביעו ליהדות התורה. אם היו עוד ספקות בכך הם יבחנו בכינוס הגדול שמתכנן הפלג יומיים לפני הבחירות באצטדיון הארנה בירושלים. הוראה ללכת להצביע הם בוודאי לא ישמעו שם.

הנעלם הגדול הוא הזליגה לאלי ישי. אחר האבדן הידוע מראש של מצביעי חב"ד ורבים מהברסלבאים. מתברר שישנם חוגים נוספים שמגלים עניין בהצבעת מחאה לרשימה החדשה. הביקורים של ישי בחצרות קרלין וקרטשניף קרית גת וביום שני השבוע מסיבת העיתונאים בבית האדמו"ר מבוסטון (שהצהיר שמי שלא מצביע לג' או לש"ס שיצביע יחד) מלמדים על סחף תת קרקעי בחוגים שהקשר שלהם לאגודת ישראל אינו ירושה להם מאבותיהם.

וכשמדובר בהצבעת מחאה אי אפשר לדעת היכן זה נגמר. אם כל מי שלא קיבלו את הבת שלו לסמינר. או שדפקו אותו בארנונא, או שפנה לח"כ חרדי ולא נענה - יחליט להעניש את הממסד, זה יכול להתבטא בהרבה מאוד מצביעים. לטרנד עלולים להצטרף גם כל אלה שסתם כך רע להם בחיים. מובטלים חסרי פרנסה, וכל מוכי הגורל שחיים בשוליה של כל חברה - לכולם יש בטן מלאה על כל העולם שהם צריכים לפרוק באיזה שהוא מקום. הצבעה לישי היא אופציה שבהחלט קוסמת להם. נשמע מוזר: חפשו מוכי גורל בסביבתכם הקרובה ושאלו לפיהם.

המקור היחיד לעירוי דם חדש, במקום זה שמטפטף החוצה, הוא הקהל הענק של מתחזקי ארגוני הקירוב שרובם כאמור בני עדות המזרח. הקהל הזה הוא המקור החיצוני היחיד של יהדות התורה שיש בו פוטנציאל של ממש לקולות מבחוץ. כאשר הקמפיין הרשמי לחילונים הוא בדיחה, ובמגרש החרדי רק השבוע החלה פעילות של ממש במטות- הרב אליעזר סורוצקין והבטחותיו נותרו התקווה היחידה.

את הנזק לש"ס מתחום פעילות חדש זה של יהדות התורה קשה לכמת. ניתן יהיה לעמוד על היקפו רק לאחר שיערך ניתוח מפורט של תוצאות הבחירות לפי ישובים והשוואה לבחירות קודמות. מה שברור הוא שמדובר בכמה אלפים. זה כמובן לא יספיק להכניס את הרב סורוצקין לכנסת. בכל זאת צריך לשם כך עוד כשלושים אלף קולות. אבל אם יושג המנדט השביעי לאחר כל הדימומים האמורים אפשר יהיה לדעת מהיכן הוא בא.

מקוים לקולות בני הדודים.
למעט התגובה הנזעמת של דרעי לדבריו של גפני לא מתכננים בש"ס לפתוח חזית חדשה נגד יהדות התורה. במצב בו ש"ס נמצאת - מותקפת מכל עבר - שווה לה לאבד כמה קולות ולהתרכז בשתי המערכות האמיתיות שבהן היא נלחמת את מלחמת חייה: בריחת הקולות המסורתיים המזרחיים לליכוד ולכחלון מצד אחד והזליגה לרשימה של ישי מצד שני. באשר לחזית האחרונה טוענים בש"ס כי מנתוני מוקד הטלפונים הממוחשב שלהם (המכיל כתובות וטלפונים של שלוש מאות ושלושים אלף איש שהצביעו לש"ס בבחירות הקודמות) עולה כי רק שניים וחצי אחוז ממקבלי השיחות השיבו כי יעברו להצביע יחד. ובכל זאת. שניים וחצי אחוז זה שבעת אלפים קולות וסביר להניח שישנם נוספים שלא ממש רוצים לדווח על שינוי אופן ההצבעה. בטח לא כשמתקשרים אליהם ממטה המפלגה.

את הדימום למצביעי הליכוד וכחלון מנסים בש"ס לעצור באמצעות קמפיין השקופים והצגת התוכנית הכלכלית החדשה העוסקת בהעברת משאבים מהעשירים לחלשים (אחד הסעיפים: שינוי בהגדרת רכב מותרות המחוייב היום במס מיוחד. במקום משלוש מאות אלף ומעלה: מאה וחמישים אלף ומעלה. שינוי ההגדרה עלול להעיף מרחובותינו את הוואנים ורכבי הפנאי שטח של מנהלי המוסדות. וגם זו לטובה). ברחוב החרדי אין השפעה לקמפיין הזה אך יש יותר ויותר אותות שבקהל היעד אליו זה מכוון זה מתחיל לעבוד. התזוזה היא קלה ובשלב זה אינה מתבטאת בסקרים התקועים על שבעה מנדטים מקסימום. יתכן שמדובר בזרם תת קרקעי קל שסקרים בשלב זה אינם קולטים אותו.

הפעילות האמיתית החשאית של ש"ס מתחת לרדאר מתבצעת במגזר הערבי. הסיפור של המגזר, הוא כדלהלן: בכל כפר או ישוב קיימות שתים או שלוש חמולות המתחרות זו בזו על המועצה המקומית והמשאבים הפנימיים של המקום. במישור הפוליטי זה מתבטא בכך שלעולם לא יצביעו שתי חמולות יריבות למפלגה ארצית אחד. אם חמולת אבו סנאן מצביעה לבל"ד אז חמולת אל נאבי תצביע לרע"מ וחמולת אבו טראש לחד"ש. אם יום אחד אחת החמולות תעבור צד למפלגה אחרת באותו רגע יתר החמולות משנות אף הם כיוון לצד המנוגד. ככה זה עובד אצל הבני דודים. כדי לא לחטוא בגזענות נציין שהתופעה קיימת לפעמים גם במחנינו. אם חצר פלונית הולכת עם שלומי אמונים החצר המתחרה תלך עם המרכזית ולהפך.

באדיבותו הרבה של אביגדור ליברמן, ההוגה והיוזם של חוק המשילות והעלאת אחוז החסימה, התאחדו כל הרשימות הערביות הארציות לרשימה גדולה אחת. הסקרים צופים לרשימה המאוחדת הזאת שנים עשר מנדטים אבל הכוח האמיתי של הערים הוא בסביבות העשרים מנדטים. שזה חלקם היחסי באוכלוסיה. עד עתה הפיצולים גרמו לאחוז הצבעה של חמישים אחוז בלבד. כעת צפוי אחוז הצבעה גבוה יותר.

אבל השנאות והקטטות בין החמולות נותרו כשהיו. חמולת אבו סנאן שהפסידה בבחירות לראשות המועצה ובעקבות זה הפסידה גם את הזכיון להובלות עפר ועבודות נקיון בישוב- זקוקה לפטרון פוליטי חזק במישור הארצי שידאג לתגמל אותה. מהרשימה הארצית המאוחדת היא לא מצפה לשום דבר כי המתחרים כבר סגרו איתה.

לתוך התפר הזה נכנס המטה הערבי של ש"ס - בראשות דוד אזולאי ובסיוע ארטילרי ישיר של דרעי עצמו - ומאתר בכל ישוב את החמולה הממורמרת. ההצעה שהם מניחים בפניה היא קשר ישיר למשרד הפנים הנכסף. אם וכאשר הוא יהיה בידי ש"ס לאחר הבחירות. על מכפיל הכוח שיש לחמולה בעלת קשרים במשרד הפנים על פני החמולות האחרות מיותר להרחיב את הדיבור. זה סוג מוגדר מאוד של זכיה בפיס. ההערכה בש"ס היא שהפעילות תניב כשלושים אלף קול לפחות במגזר הערבי, מה שאומר החזרת הזליגה לישי כפול שתיים לפחות. גם כאן, רק ניתוח קולות לפי ישובים שיערך לאחר הבחירות יגלה האם תזת החמולות המתחרות עבדה בשטח או שהישמעאלים הערמומים שוב מכרו או קולם לכולם.

לשבת עם הבית היהודי
יום אחרי המבול. קרי: סגירת הקלפיות, יאלצו כל המתחרים דהשתא, מיהדות התורה עד ש"ס ומש"ס עד יחד, לבלוע את הרוק ולשבת בצוותא כדי למנוע חזרה על המצב הביש של הקדנציה היוצאת. הלקח המצטבר שנלמד בשנתיים האחרונות הוא שלא ממש משנה כמה מנדטים השגת בקלפי. חשוב פי כמה האם הצלחת להשתחל לקואליציה או נדונת למי ששכח: בבחירות תשע"ג זינקה יהדות התורה מחמישה לשבעה מנדטים וזכתה, ובצדק, למחיאות כפיים רמות. בפועל לשבעת המנדטים האלה היה הרבה פחות כח והשפעה מחמשת המנדטים שהיה לה בבחירות תשס"ט. או אז חלשה יהדות התורה על ועדת הכספים, משרד הבריאות, וסגנות שר במשרד החינוך.

את ההצהרות משובבות הנפש של האדונים נתניהו והרצוג על צירוף החרדים לממשלה הבאה צריך כמובן לקחת בערבון יותר ממוגבל. הבטחות כאלה שמענו גם לפני הבחירות הקודמות והתוצאות ידועות. אם תקודם נגדינו ברית נוספת נוסח זו שקמה בבחירות תשע"ג אזי חבל על הכסף והמאמץ המושקע במערכות הבחירות של המפלגות החרדיות.

בהנחה שממוצע הסקרים האחרונים אינו משקר (תמיד יש מפלגה שהיא הפתעת הבחירות אך היחס בין הגושים כמעט תמיד נשאר כפי שצפו הסקרים. כלומר: התזוזות הן בתוך הגושים) אפשר בקוים כללים להצביע על האופציות הריאליות היחידות להקמת הממשלה הבאה. ממוצע הסקרים הוא כדלקמן: המחנה הציוני 24. הליכוד 23, (לפני הנאום של ביבי בקונגרס שנשא לאחר ששורות אלו יורדות אל הדפוס). יש עתיד 12, הבית היהודי 12. ערבים 12, כולנו( כחלון) 8, יהדות התורה 7, ש"ס 7, יחד 4-5. מר"צ 5.ישראל ביתינו 4-5.

בתורת המשחקים של הקמת הקואליציה הבאה יש להתבסס על ארבע הנחות יסוד. החרדים לא ישבו בקואליציה עם לפיד. ליברמן לא ישב בקואליציה עם מר"צ כפי שהבטיח, הבית היהודי לא ישב בקואליצית שמאל מרכז וכנראה גם לא בממשלת אחדות שהרצוג יעמוד בתחילה בראשה. הערבים יכולים להצטרף לגוש חוסם מול הימין אך לא יצורפו גם לא לממשלת שמאל מרכז. איך אמר בשעתו יאיר לפיד בבוז עמוק. אנחנו לא נשב עם הזועביז באותה ממשלה.

צירוף של כל הנחות היסוד האמורות וממוצע הסקרים יגלה שאין שום התכנות להקמת ממשלת שמאל מרכז בראשות הרצוג את ציפי ליבני. בין עם החרדים ובין בלעדיהם. וזאת בהתאם להצהרה החרדית שעם לפיד לא יושבים.

האופציה הריאלית הראשונה היא איפוא הקמת ממשלה בראשות נתניהו( 23) כשלצידו הבית היהודי (12) החרדים כולל ישי (18-19) פלוס כחלון (8) וליברמן (5). בסך הכל כשישים ושבעה מנדטים שאפשר לבנות עליהם קואליציה לתפארת.

האופציה השניה היא הקמת ממשלת אחדות של הליכוד והמחנה הציוני. שתי המפלגות יוצרות גוש של ארבעים ושבעה מנדטים ומתחילות לחזר אחרי שותפים נוספים. וכאן קיימות מספר אפשרויות. אחת. צירוף שלושת מפלגות הביניים של ליברמן כחלון ויאיר לפיד היוצרת לכאורה קואליציה חזקה של שבעים ושניים מנדטים. שניה. צירוף החרדים בלי לפיד ובלי הבית היהודי אך עם כחלון וליברמן היוצרת קואליציה של שבעים ושמונה מנדטים. אפשרות שלישית צירוף הבית היהודי עם כחלון וליברמן לממשלת האחדות בלי החרדים.

האפשרות המפחידה ביותר היא כמובן הקמת גוש של כחלון ליברמן ולפיד (25) מנדטים שיצהיר שהוא לא יצטרף אלא לממשלת אחדות בלי החרדים ובלי מרץ. גוש זה הוא משאת נפשו של לפיד שינהל בעצם את הממשלה הבאה, אך ממש לא ברור שכחלון שכל מאודו הוא משרד האוצר ויש לו רקע ליכודי מסורתי - יסכים להצטרף לגוש כזה. כחלון יעדיף ממשלה צרה בראשות הליכוד הבית היהודי והחרדים שהמבנה שלה הוא הרבה יותר הומוגני ויציב מאשר ברית קפריזית עם יאיר לפיד שהוכיח את עצמו כטרבאל מייקר מקצועי. כחלון יכול גם להצטרף לממשלת אחדות שלא תחרים חרדים אך תשאיר את לפיד בחוץ.

המסקנה המתבקשת היא שהממשלה היציבה והטובה ביותר לחרדים (לאור הנתונים הנוכחיים ובהנחה שהליכוד לא ימשיך לרדת בסקרים) היא ממשלת ימין של שישים ושבעה מנדטים. בממשלה כזאת הציר החרדי- דתי ימנה שלושים ואחד מנדטים (12. בית יהודי. 19 חרדים כולל ישי). כדי להקים ממשלה כזאת ולהציב אותה בפני נתניהו עוד לפני שהלחצים הבין לאומיים יטו אותו לכיוון של ממשלת אחדות, צריך למנוע כבר עכשיו את החרמות והמירוץ לכסאות שגרם מה שגרם לאחר הבחירות האחרונות. כפי שכבר צויין במדור זה מספר פעמים ההחלטה של בנט ללכת עם לפיד נגד החרדים היתה פועל יוצא של ההתמהמהות של נתניהו בפניה אליו לאחר הבחירות והחשד שלו שנתניהו והחרדים זוממים להשאיר אותו בחוץ. אין בדברים לימוד סנגוריה על הברית הטמאה עם לפיד שעשתה מה שעשתה אלא בחינה ריאלית של אירועי השבועיים שלאחר הבחירות.

אז עם כל הכעס והתיעוב שנצבר בשנתיים האחרונות לא יהיה מנוס אלא מבניית גוש חרדי- דתי מיד לאחר הבחירות. ח"כ הרב יעקב אשר רמז זאת השבוע בנאום שנשא בכינוס בחירות בחדרה. "במקום שבעלי תשובה עומדים וכו', ובמידה והם למדו את הלקח נוכל לעבוד בשיתוף פעולה", אמר אשר. ניתוח הסקרים לאור הנחות היסוד האמורות מלמד שלא רק יוכלו - גם יצטרכו.

לשם כך לא יהיה מנוס אלא מישיבה משותפת ליד השולחן וקביעת עקרונות ברזל שלאורם יבנה הגוש המשותף. ביטול הסנקציות הפליליות. החזרת השיוויון לתקציבי המוסדות מכל החוגים והזרמים בקשת הדתית חרדית, הפסקת קבלת התכתיבים מרבני צוהר, ומינוי רבנים מוסכם במשרד הדתות. אם ארבעת אלה יעשה והגוש החרדי קום יקום, לא נחזור לימים האפלים של הקדנציה הנוכחית. גוש כזה אפשר להקים כבר עתה. ויפה שעה אחת קודם.


טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
גפני דרעי ישי בחירות טור

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 12 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד