רק השמדה. לא בשביל נקמה, בשביל הצדק

יש רגעים בהיסטוריה שבהם המציאות חורכת את התודעה, רגעים שאי אפשר להסיט מהם את המבט, גם אם היינו רוצים. הרגעים שבהם אנו נאלצים להסתכל ישירות אל תוך התהום, ולראות את הזוועות שעד לא מזמן לא היינו מסוגלים אפילו לדמיין.

הבוקר חמאס שוב חשף את פרצופו האמיתי – לא כעוד ארגון טרור, אלא כמכונת רשע משומנת וחסרת מעצורים. לא די להם בטבח המחריד שביצעו ב-7 באוקטובר. לא די להם בחטיפת תינוקות מבתיהם, בהשמדת משפחות שלמות, בנשים שנלקחו בכוח למרתפים אפלים בעזה. חמאס לא רק רוצח – הוא מתפאר באכזריותו, מטפח את הרוע ומבסס אותו כחלק מהזהות שלו.

וכך, כשהעולם כולו צפה במו עיניו, ראינו את ה"טקס" המצמרר שהתרחש בעזה – שחרור גופותיהם של שירי ביבס, שני ילדיה כפיר ואריאל, ושל עודד ליפשיץ. לא מדובר היה בהעברה שקטה של גופות, כפי שאולי - ביקום מקביל - ניתן היה לצפות ממי שעדיין יש בו שמץ של אנושיות. לא. מדובר היה בפסטיבל חולני. ילדים פלסטינים הובאו על ידי הוריהם לצפות בטקס, קהל של מקומיים התאסף, ומוזיקה צוהלת ליוותה את הרגע שבו מחבלים העבירו את הארונות לידי הצלב האדום.

התמונות הללו צריכות ללוות כל אחד מאיתנו. הן צריכות להיחרט בזיכרון של כל מי שעוד מחפש "היגיון". מול תמונות כאלה, מול החגיגות האכזריות של רוצחים סדרתיים, כל שיח על הסכם כזה אוחר הוא בגידה במוסר האנושי הבסיסי ביותר.

בעולם מתוקן, התגובה לתמונות הללו הייתה ברורה: זעזוע עולמי, תביעה בלתי מתפשרת לחיסול מוחלט של חמאס, קריאה ברורה של כל מדינה חופשית בעולם למחות את הארגון הזה מעל פני האדמה. הרי מדובר בארגון שאינו רק רוצח חפים מפשע, אלא מחנך דור חדש של ילדים להאמין ששחיטת תינוקות היא אירוע משמח.

אבל אנחנו כאן, ואנחנו יודעים את האמת. והיום שאחרי חייב להיות ברור: אין מקום לחמאס. לא עוד "הסכמים", לא עוד "הבנות", לא עוד "ניסיונות הידברות". חמאס לא יהיה כאן.

מי שעוד מחפש דרכים "להכיל" את המצב, מי שעדיין משלה את עצמו שאפשר יהיה לחזור למציאות של "ניהול הסכסוך", שיסתכל שוב על התמונות של מהבוקר. חמאס הוכיח פעם נוספת, בפעם המי-יודע-כמה, שאין לו מקום בעולם הזה.

היום שאחרי חייב להיות יום של חורבן טוטאלי של ארגון הטרור הזה. לא בשביל נקמה – אלא בשביל צדק. בשביל הילדים שנרצחו, בשביל המשפחות שנהרסו, בשביל אלו שנחטפו ולא חזרו.

מדינת ישראל מחויבת לעשות את זה לא רק בשביל עצמה, אלא בשביל כל אותם ילדים שלא הספיקו לחיות.