עדות מצמררת של אמילי דמארי על ניתוחים שעברה בשיפא

שורדת השבי אמילי דמארי עברה היום (ראשון) סדרת ניתוחים בבית החולים "שיבא" לטיפול בפציעות שנגרמו לה ב-7 באוקטובר. דמארי אמרה: "אני מקבלת לחלוטין את היד שלי, את הכאב ואת הצלקות. עבורי, הן מסמלות חירות, תקווה וכוח", כך דיווחה קטי דור בכאן 11.

דמארי, בת 28, הוחזקה בשבי חמאס ברצועת עזה במשך 471 ימים, ובחטיפתה נורתה בידה השמאלית וברגלה הימנית מטווח קצר בעת שנאבקה על חייה בקיבוץ כפר עזה. כתוצאה מהירי, איבדה שתי אצבעות וסבלה מפציעות חמורות שהגבילו את תנועתה.

לפי בית החולים "שיבא" במהלך ימי השבי בעזה, חמאס לא העניק לאמילי כל טיפול רפואי, למעט בקבוק יוד פג תוקף ותחבושות. "למרות הסיכון לזיהום מסכן חיים, היא שרדה את התנאים הקשים ללא טיפול רפואי מינימלי ואפילו גישה למים נקיים", נמסר מבית החולים.

מנדי, אמה של אמילי, סיפרה כי בתה "נתפרה כמו כרית" על ידי חמאס, וכי הפציעות ביד וברגל הותירו אותה בכאב בלתי נסבל במשך חודשים רבים. לדבריה, העובדה שלא מתה בזיהום קטלני היא בגדר נס רפואי.

אמילי סיפרה כי הניתוחים בבית החולים עברו בהצלחה רבה מהצפוי: "הרופאים והאחיות עשו עבודה מדהימה. הכאב הנורא שהיה לי במשך שנה וחצי, בגלל טיפול לקוי בשבי ירד משמעותית. עכשיו, עם שיקום ופיזיותרפיה, אני מקווה שהיד שלי תחזור לתפקוד טוב יותר מבעבר".

אמילי הוסיפה: "הפציעות שלי היו קשות, אבל אני יודעת שיש כאלה שנמצאים שם במצב גרוע בהרבה, פיזית ונפשית. כל חטוף חייב לשוב הביתה" אמרה.

בפוסט מצמרר גוללה הערב אמילי את אשר עברה: "היי, אני ד”ר חמאס”, זה מה שאמר לי הרופא ב”שיפא” לפני “הניתוח״. מאז עברו 17 חודשים ועכשיו הגיע הרגע שכל כך חיכיתי לו – הניתוח האמיתי, במרכז הרפואי שיבא. אני זוכרת את עצמי יושבת בשיפא ב-7.10, מסתכלת על חלון קטן שהיה שם, כשאני מרגישה את היד שלי מפורקת והרגל שלי ירויה מהכדור שפגע בצ’וצ’ה שלי, הכלבה האהובה שלי, הדבר הכי יקר שהיה לי 11 שנים".

עוד כתבה: "מרוב טירוף לא הספקתי בכלל לחשוב על זה, הרי חטפו אותי לעזה יחד עם שני חברים טובים, רצחו את השכן שלי, השארתי את אמא שלי ואחי עם אישתו והבנות ומי יודע מה יקרה איתם. ואז הרגע הזה הגיע – הכניסו אותי לחדר ניתוח כשמולי גופה, אני רואה את השמיים הכחולים שהיו צריכים להיות אפורים ביום כזה. מבקשת מאלוהים שישמור עלי. ואז התעוררתי כשד”ר חמאס מודיע לי שאין לי שתי אצבעות והפצע ברגל נשאר פתוח עם ארבעה תפרים במקום 16. היום, אחרי 17 חודשים, הגיע הרגע שלי להחליף את שיפא בשיבא ולקבל סוף סוף טיפול ראוי".

"אני שלמה עם הפציעה שלי, שלמה באמת. אני יודעת שיש עוד החלמה לפנינו, אבל הפעם אני מוקפת במשפחה וחברים שאני אוהבת וזה מה שחשוב. אני גאה בנכות שלי, ואיתה אנצח. ״גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי".

לסיום כתבה: "אני רוצה להודות למרכז הרפואי שיבא ולמחלקת כירורגית כף יד ולרופאים הנדירים שטיפלו בי לד״ר עמיר ערמי, ד״ר צביקה שטיינברגר, ד״ר מתן בירן וצוות האחיות של מינה ברילוביץ׳ האלופות".