מימין ומשמאל: הצביעות בעקבות שירת 'בשלטון הכופרים' | משה ויסברג

המדינה כולה בסערה, זאת לאחר שפרסמתי תיעוד וידאו מאמש, בו נראים רבבות תלמידי ישיבות "עטרת שלמה" רוקדים לכבודה של תורה ושרים את ההמנון האלמותי: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". מה שהוסיף שמן למדורת הסערה היה דמותו של ראש הישיבה הגאון רבי שלום בער סורוצקין שניצב בראש תלמידיו ומלהיבם בכל עוז.

ההמנון אותו הכרנו עוד בילדותינו ושהיה נחלת ציבור הקנאים בעיקר, הפך בשנים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים, להמנון של כל ציבור המיינסטרים החרדי כולו. כשחלק מהפיסקאות מותאמות לנושאי התקופה.

והאמת שהמוח מתפלץ נוכח מחול הצביעות, העולה ובוקע מימין ומשמאל כאחד. 

לו הבחורים היו שרים בגרון ניחר "בשלטון היועמ"שית אין אנו מאמינים", הרי שחברי מפלגות הימין על צייצניהם, לא היו גומרים לשבח ולהלל את הבחורים הצדיקים, שעומדים בגבורה ובגאון, על משמר הדמוקרטיה הישראלית. ומצהירים בקול על אי הכרתם ביועמשי"ת, שרק רודפת את נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' לממש את מדיניותם.

לו הבחורים היו מכריזים בקול גדול, כי אי ההתייצבות בלשכות הגיוס, מקביל לעצירת הרפורמה המשפטית, הרי שהשמאל הנאור והליברל, על כל אבירי חופש הביטוי ודורשי כבוד האדם וחירותו, היו מקלסים אותם, את אומץ לבם ללכת לפי צו מצפונם, את הנכונות להסתכן בחירותם, למען "שלום הדמוקרטיה" בישראל.

אבל מה לעשות שמדובר בבחורי ישיבה חרדים, שאך דבר אחד הם מבקשים, לא את ראש היועמשי"ת ולא את הראש של לוין או נתניהו, אלא רק לשבת בארבע אמות של הלכה ולהמשיך לשקוד על ספרי התלמוד של העם היהודי - עם הספר. כן. והם עושים זאת בגאון, בלי פחד ומורא, בשמחה.

וזה כואב להם. אוי כמה שזה כואב להם. כי אל מול פרץ האנרגיות הרוחניות הם יודעים שאין להם סיכוי.

הם יודעים שאין להם סיכוי מול כאלה גיבורי רוח. רוחו התורנית של העם היהודי, רוח של תורה שהייתה בעם ישראל, הרבה הרבה לפני קום המדינה. והם בסך הכל רוצים לממש את זכותם במדינה הדמוקרטית לחופש דת.

תסלחו לי, אבל איחוד הכלאים המרעיש והמבחיל הזה, של הימין והשמאל, כנגד האויב המשותף – בחור שעז חפצו לומד תורה. זהו מחול צביעות על מלא.