הרב שמואל ביסטריצקי בדבר תורה מיוחד: מה מברכים על משלוח מנות?

לא משנה איפה אתם גרים, אם אתם חוגגים את פורים היום, ככל העולם, או שאתם ירושלמים, חשוב לדעת: עיקר העניין של פורים הוא קריאת המגילה. למרות שיש בפורים עוד מצוות, משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה, מכל מקום העיקר הוא קריאת המגילה. ולכן בין כל מצוות החג מברכים דווקא "על מקרא מגילה", ולא על שאר המצוות, כי זו המצווה החשובה של החג, (לא לשכוח לכוון על שאר המצוות), אבל הברכה היא בפירוש "על מקרא מגילה". גם שתי הברכות הנוספות "שעשה ניסים", ו"שהחיינו" שהן על עיצומו של יום (ולכן מי שנמצא במדבר ואין לו מגילה חייב לברך שתי ברכות אלו) – נתקנו בשעת קריאת המגילה דווקא, כיון שקריאת המגילה היא עיקר עניין הפורים ובה מתבטא "עיצומו של יום".

מה באמת סוד המגילה? נאמר במסכת מגילה (י"ט, ע"א): "מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו, רבי מאיר אומר כולה, רבי יהודה אומר מאיש יהודי, רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה", ומבואר בגמרא טעם הפלוגתא, "מאן דאמר כולה – תוקפו של אחשוורוש", ומכיוון שכך נפסקה ההלכה, נמצא שבקריאת המגילה מודיעים את "תוקפו של אחשוורוש", הווי אומר שכדי שנדע את גודל הנס, צריך שנכיר קודם את עוצמתו של אחשוורוש.

אחשוורוש מלך על העולם כולו, עד כדי כך שהשתמש בכלי המקדש ובבגדי כהונה, ישב על כסא שלמה ורק מנהיג כמוהו יכל לעשות משתה שנמשך מאה שמונים יום. כפי שכל דבר בעולם הגשמי מתנהל לפי מזלו בעולם הרוחני, כך גדולותו של אחשוורוש למטה הגיע מכך שמזלו למעלה היה גדול. למרות היותו רשע לא פחות מהמן, כפי שאמר למרדכי ואסתר "כי כתב שנכתב על ידי המלך אין להשיב", למרות זאת, לא הוציא בפועל את רשעותו כי "לב מלכים ושרים ביד ה'", והכוונה העליונה הייתה אחרת.

ולכן, ככל שנספר יותר אודות "תוקפו של אחשוורוש", נבין יותר את גודל הנס. כי כאשר מדובר על בני ישראל – כל מי שמתנגד - מתבטל, לא משנה כמה הוא חזק, כך היה בימים ההם וכן יהיה בזמן הזה, זה לא רק שתוקפו של אחשוורוש התבטל, אלא הוא התהפך לטובת העם היהודי. כאשר נבין את זה נוכל לשמוח "עד דלא ידע".

אז איך מנצלים את הזמן המיוחד של פורים?

מבינים את גודל המסירות נפש של מרדכי והעם היהודי, על זה נאמר "קיימו וקיבלו את אשר החלו לעשות" - רק באותם רגעים התחילו לקיים מה שקיבלו בהר סיני, כי רק על ידי מסירות הנפש של העם היהודי הגיע שלימותו של קבלת התורה, כך גם אנו מפנימים שגם מאתנו נדרש מסירות נפש, ואין צורך לחפש על מה נמסור את הנפש, אפשר בתקופה זו למצוא את זה גם במצוות אהבת ישראל, גם אם משהו חושב אחרת מאתנו, גם אם הוא מתנהג הפוך מאתנו – אנו מחוייבים לאהוב אותו. ואם קשה, נמסור את הנפש, לא רק כי זה כלל גדול בתורה, אלא רק כך נצליח וננצח.

השבוע כאשר ערכתי בר-מצווה למשפחה מהיישוב, הצעתי לנוכחים בסיום הטקס, שמי שרוצה להניח תפילין עבור החטופים מוזמן להניח לפני שיגש לסעודת המצווה, ניגש אלי איש עסקים צעיר ואמר לי: "הרב, יש לי תפילין בבית, אבל אין לי זמן להניח אותם כל יום, אני מאוד עסוק ולכן אני מניח תפילין רק בשבת", אמרתי לו שאני מאוד מתרגש מהמאמץ שלו ובטוח כי בורא עולם שמח על הכוונה שלו, התיישבנו לשוחח על ה"אות" המיוחדת של השבת וסכמנו שיניח תפילין לפני שבת ובכל בוקר שיצליח. רק כך ננצח באחדות ונוכל ביחד להרגיש: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", אורה - זו תורה... שמחה - זה יום טוב ...ששון - זו מילה... ויקר - אלו תפלין, מצוות של מחשבה דיבור ומעשה, שמשפיעות על הלבושים של הנשמה שלנו, שנהיה טובים יותר.

ואם אתם קוראים את הטור כאשר אתם כבר בשבת, גרים במרכז ופורים מאחוריכם, מה לקחתם אתכם מפורים?

בפורים עצמו כל אחד עסוק במצוות החג, ויום לאחר פורים כל אחד מחשב לעצמו מה התקדמתי מהחג הזה. על זה אמרו חכמים ״חייב איניש לבסומי״ - היינו לדעת שפורים זה כמו חנות של בושם, כי המקור של פורים זה ממרדכי שנקרא ״בשמים ראש״, ראש לכל הבשמים.

ואפילו שהאדם לא מרגיש מה התווסף לו לטובה מחג הפורים, וגם אם חושב שלא קיבל כלום מהחג, יהודי צריך לדעת שהוא היה בחנות של בושם וריח טוב וזה ישפיע עליו על כל השנה.

ולכן היום הזה נקרא ״שושן פורים״ מלשון שושנה, שהוא שורש הריח הטוב - ״מה שושנה זו אינה אלא לריח״, כך שושן פורים זה שלימות קדושת הפורים לקלוט ולהוציא כל השנה כולה.