"חרדת נטישה" או שלב התפתחותי? כך תגיבו נכון לבכי של התינוק שלכם
בכי של תינוק בעת פרידה מהורה הוא שלב התפתחותי טבעי ולא "חרדת נטישה". הורים צריכים להגיב בצורה רגועה ובטוחה, להיפרד בהדרגה ולהימנע מתוויות שליליות | תגובה נכונה תורמת לתחושת ביטחון אצל הילד לאורך זמן
- איילה ניסנוב
- כ' אדר התשפ"ה

האם זו חרדת נטישה? או פשוט שלב התפתחותי מדהים?
אמא הולכת והתינוק מתחיל לבכות. הוא רוצה רק אותה, מסרב ללכת לדוד או לסבתא ונדבק אליה כאילו העולם עומד להיגמר. הרבה קוראים לזה "חרדת נטישה"
"אבל אני אומרת שזה פשוט שלב התפתחותי תקין ונפלא!" כך מסבירה מנחת ההורים איילה ניסנוב
מגיל 6-9 חודשים תינוקות מתחילים לזהות פרצופים ולהבדיל בין מוכרים לזרים. אם הם לא מזהים מישהו הם בוכים.
בגיל 8-12 חודשים הם לומדים שעולם המבוגרים מורכב יותר: אמא יכולה ללכת, אבל האם היא גם תחזור? עד כה, הם לא באמת הבינו את זה. אז כשהיא נעלמת, זה מפחיד אותם.
הדרך שבה אנחנו מגדירים את הסיטואציות – משפיעה על איך שנחווה אותן!
כשאנחנו מתייגים את השלב הזה כ"חרדה", אנחנו משדרים לילד (ולעצמנו) מסר של חוסר ביטחון.
אבל כשאנחנו מבינים שזה תהליך טבעי שהמוח שלו עובר – אנחנו מגיבים אחרת, ומשפיעים על החוויה שלו.
לתת ביטחון ולשדר רוגע – תינוק שקולט שאמא שלו בטוחה, מרגיש בטוח בעצמו.
לא להיעלם בבת אחת אלא להיפרד בצורה הדרגתית, עם נוכחות ברורה.
לזכור שהדרך שבה אנחנו רואים ומפרשים את המציאות – מעצבת את הילדים שלנו לטווח הרחוק.
כאן בדיוק נכנסת העבודה עם התת-מודע: מה שאנחנו משדרים לילדים, איך שאנחנו תופסים את הסיטואציות, הופך להיות חלק מהם.
אז בפעם הבאה שהתינוק שלכם בוכה כשאתם מתרחקים – אל תמהרו לקרוא לזה "חרדה".
תראו את זה כהוכחה להתפתחות הבריאה שלו, וכהזדמנות שלכם להעניק לו תחושת ביטחון שתלווה אותו גם בהמשך החיים.
כולן צריכות לדעת שהכל הכל מתחיל מאיך שאנחנו מפרשות את המציאות
מאת: איילה ניסנוב, אמא מעצימה
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות