לא לבעלי לב חלש: סיור בפרלמנט שמסתובבות בו רוחות רפאים

סיור לילי בפרלמנט הניו-זילנדי: כשהחוקים מפנים מקום לרוחות רפאים

במסדרונות האפלוליים של הפרלמנט הניו-זילנדי, ברגע שכבה האור האחרון של יום העבודה, מתחלפים המחוקקים ברוחות רפאים. הסיורים החדשים המתקיימים בלילות חמישי מזמינים את המבקרים להכיר את ההיסטוריה האפלה של המקום, ולהתקרב – אולי קצת יותר מדי – לאגדות שנרקמו סביבו, כך פורסם בווינט.

היסטוריה, פוליטיקה ורוחות מן העבר

החוויה מתחילה במרתפי הפרלמנט, שם אישה עטויה ברעלה מגיחה בצעקות מתוך מעלית. הקהל, שמנסה לשמור על קור רוח, נסוג לאחור. המדריכה, לבושה בשמלה לבנה ארוכה, מחייכת ומזמינה את הנוכחים להשתמש במעלית – אך איש מהם לא מעז לעשות זאת.

לילות האימה הללו מציעים חוויה שונה לחלוטין מסיורי היום הסטנדרטיים בבנייני הפרלמנט בוולינגטון. הטרגדיות ההיסטוריות והסיפורים העל-טבעיים שנשמרו בין קירות המקום מסופרים בידי מדריכים הלבושים בבגדי התקופה, השוזרים מיתוסים ואירועים היסטוריים שהותירו חותם מצמרר.

ספריית הפרלמנט: מבנה קודר וסיפורים אפלים

אחד האתרים הבולטים בסיור, על פי הפרסום בווינט, הוא ספריית הפרלמנט הגותית, שנבנתה בסוף המאה ה-19 ושרדה שריפות, הצפות, ואפילו פלישה של חתולי רחוב. המקום מלא בתעלומות שאינן מפוענחות עד היום – כולל רעשים מסתוריים והרגשה תמידית של מבטים עוקבים. כאשר הקבוצה חולפת על פני המדפים הגבוהים והמשרדים הנטושים, דמויות רפאים מחליקות במורד המדרגות, מפיקות זעקות מצמררות.

בין הסיפורים המקומיים שסופרו לקהל ניתן למצוא את הסופה שהכתה בוולינגטון בשנת 1968, שגרמה לטביעת מעבורת ולמותם של 53 בני אדם. הרוחות העזות פגעו גם במבנה הפרלמנט, ונרשמו עדויות על אנשי צוות שטיפסו לגג להציל ספרים. "נראה שבפרלמנט הזה יש היסטוריה של אנשים שמאבדים את הכל – ועוד לא דיברתי על הפוליטיקאים", מוסיפה אחת המדריכות בקריצה.

רוחות מפורסמות ושערוריות מעבר

כמו בכל מבנה עתיק, גם בפרלמנט הניו-זילנדי יש סיפורים על דמויות מהעבר שלא נפרדו לחלוטין מהעולם הזה. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר עוסק בוויליאם לרנאק, פוליטיקאי שמת בשנת 1898 באחד מחדרי הפרלמנט, לאחר משבר כספי ומשפחתי קשה. יש המאמינים כי רוחו ממשיכה לשוטט במסדרונות, אך את גולגולתו – כך מספרים – גנבו, ורק בשנת 1972 היא התגלתה מחדש בחדרו של סטודנט בקולג'.

רוח נוספת היא זו של הספרן הראשי לשעבר, אוון מקול, שמותו יוחס לעומס עבודה יוצא דופן. עובדים סיפרו כי בלילות ניתן לשמוע דפדוף בדפים ממעמקי הארכיון, גם כאשר המקום ריק לחלוטין.

האם אתם מעזים להיכנס?

בשלב האחרון של הסיור הקבוצה מגיעה למרתפי הבניין, שם הקירות מתקרבים, האור עמום והקולות נשמעים מכל עבר. דפיקות בהולות בוקעות מחדר נעול, ומדריך מספר על ידיים שמושטות מבין מדפי הספרים, על שירים שמושמעים מחדרי שירותים ריקים, ועל דלתות שנפתחות ללא סיבה נראית לעין.

עם רדת הערב, המבקרים יוצאים חזרה לאוויר הפתוח, חלקם עדיין רועדים מעט. "זה היה יותר מפחיד ממה שציפיתי", מודה הולי מאסטרס, שבביקורה הקודם בפרלמנט רק נחשפה לצדדים היותר ממלכתיים של המקום. סאלי ג'יילס, מבקרת נוספת, מוסיפה: "מעניין לראות כיצד סיפורים על אנשים שעבדו כאן והשאירו משהו מאחוריהם, עדיין צפים מחדש עם השנים".

למחרת, הסיורים בפרלמנט יחזרו לפורמט הרגיל – אך העובדים במקום יודעים שהאווירה המסתורית לעולם לא נעלמת באמת. "אני זו שפותחת את מסלול הסיור בבוקר", מסכמת ראש צוות ההדרכה, ליסה בראנד. "ותמיד יש תחושה של צמרמורת כשאת הראשונה שמסתובבת פה".