"הוכחנו: החרדים לא נשארים מאחור – גם כשלא שומעים אותנו בצעקות"

מאז טבח שבעה באוקטובר, נשמעו קולות שטענו כי הציבור החרדי לא נרתם. אבל מתחת לפני השטח התחוללה מציאות אחרת לגמרי. אחת הדמויות הבולטות שמחזיקות את החזית הזו הוא ישראל כהן – עיתונאי, פרשן פוליטי, משפיען חרדי, ובעיקר: מי שמאז פרוץ המלחמה הפך לגשר שקט אבל עוצמתי בין משפחות החטופים לבין העולם הרוחני של המגזר החרדי. כהן, מהקולות החזקים והמוכרים בשיח החרדי והכללי כאחד, מחזיק למעלה מ‏-53 אלף עוקבים בטוויטר, נחשב למסביר הלא רשמי של הציבור החרדי, משתתף בפאנלים טלוויזיוניים סוערים, ולצד זה, גם מקורב באופן אישי לבתי רבנים ולמנהיגים מכלל החוגים.

אך בחודשים האחרונים, התפקיד הזה הפך למשהו הרבה יותר אישי והרבה פחות ציבורי. אני מכיר את ישראל כהן מקרוב כבר שנים. יש לי חיבה אמיתית לניתוחים שלו, לסגנון, ולחיבור האנושי שהוא מביא לכל זירה – עיתונאית, חברתית או רוחנית. דווקא בגלל זה ביקשתי לשוחח איתו על מה שקרה – כדי לנסות להבין מה באמת עמד מאחורי הפעילות החרדית למען החטופים. והוא, כמו תמיד, הסכים לדבר בגובה העיניים – בלי פוזה, בלי יחצנות.

ישראל כהן בפעילות למען החטופים בבתי גדולי ישראלצילום: באדיבות המצלם

המשפחות ביקשו – והציבור החרדי נענה

הקשר למשפחות החטופים לא נולד ממסמכים או ועדות. הוא נולד מבקשה כואבת, כמעט שקטה. כהן מתאר איך המשפחות פנו בבקשה אמיתית – לא פוליטית – לקשר עם עולם התורה. "כשמשפחה שכולה מבקשת תמיכה רוחנית, עידוד, תפילה – אין אופציה להגיד לא. זה לא עניין של הסברה. זה עניין של לב". מכאן, הדרך נבנתה שלב אחר שלב: ביקורים אצל גדולי ישראל, חיבורים עם ארגוני שטח כמו הרב דוד דרוק מארגון כיסופים, ריקי סיטון מאיילת השחר, ומרגלית פרץ – ביתם של אריה ויפה דרעי – מקשר יהודי. כל אחד מהם פעל בערוץ משלים: מי בקשר עם אדמו"רים וראשי ישיבות, מי בארגון שבתות גיבוש וחיזוק, מי בתפילות בקברי צדיקים, מי בפעילות רוחנית במאהל התפילה בכיכר החטופים.

כהן בפעילות למען החטופיםצילום: באדיבות המצלם

ממש מיד לאחר האסון החלו יוזמות ציבוריות כמו שולחנות שבת ריקים בכיכרות הערים – סמל מוחשי לחסרונם של החטופים. לאחר מכן התקיימה עצרת גדולה בבני ברק, בהשתתפות רבנים ומשפיעים מכל החוגים והעדות, ובהמשך נערכה עצרת ענק ברחבת הכותל המערבי בהשתתפות למעלה מ־50 אלף איש שהתכנסו לתפילה לשחרור החטופים. כהן מדגיש כי ככל שהחודשים עברו, התווסף מימד אמוני עמוק יותר: "יצאנו עם קמפיין של הדלקת נרות שבת בשבת הגדול לזכות החטופים, ובו השתתפו לא רק נשים חרדיות אלא גם משפחות חטופים וגם חטופות ששוחררו – כאלה שלא חיו חיי תורה קודם לכן. ופתאום הן נדלקות – וגם הנרות. מאוסטרליה, דרך קולומביה ועד צרפת. קידוש השם מהדהד".

האמונה שחדרה למנהרות: החטופים והמשפחות התחזקו יחד

כהן מספר על משפחות שנכנסו לבתי הרבנים כדי לייצר לגיטימציה ציבורית לעסקת חילופים – ויצאו עם כיסוי ראש ותהילים ביד. אנחנו ראינו כבר אז את השינוי הגדול. הבנו שהחיבור ליהדות ומסורת ישראל מכה שורשים. שנה וחצי אחרי, הוא אומר, "העם היהודי עומד ומשתומם מול גבורתן הרוחנית של המשפחות, לצד התחזקות מרגשת של שורדי השבי עצמם, שחוו חיבור אדיר לאמונה גם בתנאים הקשים ביותר".

מירב ושלומי ברגר, לדוגמה, התקרבו מאוד לחיים של תורה – ובמקביל, גילו שבתם אגם, תצפיתנית שנחטפה לעזה, הקפידה בזמן השבי על שמירת שבת, כשרות וחגים. כששוחררה, הכריזה: "בדרך אמונה בחרתי ובדרך אמונה שבתי".

כהן לצד השר גולדקנופף, יועצו בבצ'יק ושורד שביצילום: באדיבות המצלם

גם סיפורם של ילנה טרופנוב, אמה אירנה, וכלתם ספיר כהן – שלוש נשים שעלו מרוסיה וחיו רחוק מהמסורת – התגלגל בנס. אחרי שהשתתפו בקבלות, תפילות, ובמפגשים עם רבנים, הן התחזקו, החלו לשמור שבת ולקיים מצוות. כששוחררו אחרי 50 ימי שבי – נודע שבנה של ילנה, סאשה, עדיין בעזה. בביקור אצל מרן הגר״י זילברשטיין, היא תהתה בדמעות מה ירגיש כשייוודע לו שהיא השתנתה. אך כששוחרר לאחר כ־450 יום, התברר שגם הוא עבר תהליך דומה – והניח תפילין ביום הראשון לשחרורו.

כהן מדגיש: "זו לא דוגמה אחת. זה קרה שוב ושוב – עשרות סיפורים של התחזקות, הנחת תפילין, שמירת שבת, הפרשות חלה, הימנעות מלשון הרע – גם במשפחות עצמן וגם בסביבתן. הכל באורח פלא ובהשגחה פרטית". בין הסיפורים שכהן מזכיר יש גם את משפחת שם טוב, שהתחזקה במקביל לבנם עומר, או סיגי כהן שביקשה שיניחו תפילין לזכות בנה אלי־ה – שגם הוא התקרב לאמונה במנהרות עזה.

הדמעות אצל הרבנים, והשותפות האמיתית

ביקורים אצל גדולי הדור הפכו לרגעי שיא מרגשים. בביקור אצל הרבנית קולדצקי, המפגש עם מורה חרדית שהציבה "קיר קבלות" לתלמידות לזכות החטופים ריגש את בני המשפחות עד דמעות. הרב יצחק קולדצקי סיפר שהוא ישן מאז על קרש – "איך אפשר לישון כשיהודים כבולים בעזה?".

במפגש המרגש אצל הגרמ"צ ברגמןצילום: באדיבות המצלם

במעונו של רבינו ראש הישיבה הגרמ"צ ברגמן, שמלווה את המשפחות בתפילה ובבכי, הם שמעו ממנו את המשפט: "הכיצד יצור יכול להבין את יוצרו". גם אצל ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי נרשמו רגעים מטלטלים: ראש הישיבה הורה להקדיש את סדר הלימוד של ליל פורים האחרון לזכות החטופים, ובסיומו שרו אלפי בחורים את "אחינו כל בית ישראל" בדמעות.

גם הרבנית פוברסקי סיפרה כי היא ובעלה מתפללים יום ולילה למען החטופים, וחשפה כי ראש הישיבה מתעורר לעיתים באמצע הלילה בבכי כשהוא מבקש תהילים ואומר שצער החטופים לא נותן לו מנוח.

אצל הגרב״ד פוברסקיצילום: באדיבות המצלם

ביקורים כאלה, אומר כהן, יצרו תחושת שותפות אמיתית – לא מחווה סמלית, אלא מסע נפשי עמוק.

הסברה בלי מורא – ושליחות בלי קרדיט

כהן לא מסתפק בשטח. הוא נלחם גם על התודעה. "אני לא כאן כדי להשוות בין מגזרים או להתווכח מי תרם יותר", הוא אומר. "כולם פעלו. כולם ברוכים. אבל העובדה שבני המשפחות עצמם מספרים – בכל במה – על ההתגייסות החרדית, היא מקור לגאווה. כי כשהיה צריך – הציבור שלנו היה שם".

הוא מזכיר גם את הממד הפוליטי: "בלי נציגות חרדית בממשלה – העסקה לא הייתה יוצאת לפועל. הם הצביעו בהוראת גדולי הדור. זו שליחות אמיתית".

כהן מציין את גל הקבלות, התפילות, והמעשים הטובים שנעשו במקביל – על ידי תלמידי ישיבות, אברכים, בנות סמינר וילדים קטנים. "זה הוכיח לחברה הישראלית שהחרדים שותפים – לא רק בכאב, אלא גם במאמץ, באמונה, ובאהבת חינם. זה עזר לצמצם הסתה, ולחזק את החיבור בינינו לבין שאר עם ישראל".

ישראל כהן וליאור שלייןצילום: רלוונט

לצד הפעילות למען החטופים כהן המשיך לפעול גם כעיתונאי. הוא משתתף בפאנלים טלוויזיוניים, כותב טורים, מגיב לצייצנים שמכפישים את החרדים – ולעיתים נלחם ממש מילולית על עמדות עולם התורה. “זה לא קל לעמוד שם, מול עיתונאים, מול פוליטיקאים שמאשימים את כל הציבור החרדי”, הוא אומר. “אבל אני לא עושה את זה בשביל להצטלם. אני עושה את זה בגו זקוף, כי זו האמת שלנו. זו שליחות. זה קידוש השם”.

בתקשורת הכללית שמו לב ממזמן. במוסף לשבת של ידיעות אחרונות נכתב עליו: “הרוח החיה מאחורי המפגשים עם רבנים ומנהיגים פוליטיים במגזר החרדי הוא העיתונאי והפרשן החרדי ישראל כהן… היום הוא הגשר העיקרי בין מטה החטופים למגזר”. תחיה ברק תיארה אותו במוסף “7 ימים” כחלק מ”קומנדו החטופים החרדי”, וכתבה שחצרות הרבנים והפוליטיקאים מצויים אצלו בחיוג המהיר. גם דמויות מהשיח הכללי, פוליטיקאים ואנשי תקשורת, שיבחו את פועלו.

מתוך הכתבה בידיעות אחרונותצילום: באדיבות המצלם

החיים מאחורי המיקרופון: לא רק פרשן, גם איש של בוקר (ולפעמים גם של עימותים)

ישראל כהן לא מרבה להיחשף. זה פשוט לא הסגנון שלו. הוא מעדיף את המילים המדויקות, את התוכן, את המהות – ופחות את המסביב. ובכל זאת, מדי פעם אפשר להציץ לרגע לעולם הפרטי שמאחורי הקול. "בעיקרון אני לא בהכרח איש של בוקר", הוא אומר בחיוך. "במשך שנים העדפתי להתחיל את היום בשעות הבוקר המאוחרות ולעבוד לתוך הלילה. אבל מאז שאני מגיש את תוכנית הבוקר ברדיו קול ברמה עם חברי יקי אדמקר – הזמנים השתנו. אני קם מוקדם. ובימים שאני משתתף גם בתוכנית הבוקר של עומר ירדני בערוץ 13 – אני קם עוד יותר מוקדם. יוצא שעד תשע בבוקר אני כבר אחרי שלוש שעות מלאות של אקטואליה. עשיתי את שלי", הוא אומר בצחוק – אבל מתכוון ברצינות.

בתוכנית הבוקר של עומר ירדני בערוץ 13 משמש כהן לא רק כפרשן לענייני חרדים אלא כפאנליסט שמדבר על הכל. "אני אוהב את זה שאני לא בהכרח על משבצת הנציג החרדי אלא יכול לשקף את דעתי בקשת של נושאים רחבה יותר", מציין כהן.

תוכניתם של כהן ואדמקר נחשבת לפופולרית במיוחד בקרב רבים במגזר החרדי אך לא רק. בשנים האחרונות הם יצרו גל של כותרות ברמה הפוליטית הארצית כאשר ראיונות והתבטאויות של שרים וחברי כנסת אצלם הופכות לכותרות ראשיות בתקשורת הכללית ואף הגיעו לבית הדין הבינלאומי בהאג. "יקי ואני דומים אך שונים", הוא אומר. "אנחנו תומכי המחנה האמוני אך בניואנסים יש הבדלים".

ישראל כהן באולפן הרדיוצילום: באדיבות המצלם

בעוד יקי כוכב 'הפטריוטים' מדבר לקהל הימני הביתי, כהן מעדיף דווקא את העימותים מול אופירה ולוינסון או ההתנצחויות אצל לוסי האריש. "צריך גם את זה וגם את זה, אבל בסוף הקול של הציבור החרדי צריך להישמע גם מול המתנגדים – תוך ידיעה שיש ציבור מסורתי גדול שצופה בהם וכך מקבל את תגובת הנגד שמייצגת את עמדותיו", אומר כהן.

לצד הפעילות למען החטופים, כהן המשיך לפעול גם כעיתונאי. הוא משתתף בפאנלים טלוויזיוניים, כותב טורים ב'הארץ' וב'מאקו', מגיב לצייצנים שמכפישים את החרדים – ולעיתים נלחם ממש מילולית על עמדות עולם התורה. “זה לא קל לעמוד שם, מול עיתונאים, מול פוליטיקאים שמאשימים את כל הציבור החרדי”, הוא אומר. “אני עושה את זה בגו זקוף, כי זו האמת שלנו. זו שליחות. זה גם קידוש השם”.

כהן עם דיסקית החטופים בערוץ 13צילום: באדיבות המצלם

בסוף גם ההסברה, גם העבודה ברדיו וגם נושא החטופים שזורים אחד בשני וקשורים זה לזה, כי המטרה לחבר בין העולמות ולהאהיב את היהדות. "בייחוד בחג החירות, בו יצאנו כעם משיעבוד לגאולה ומאפילה לאורה – אסור לנו לשכוח את אותם חטופים שנשארו מאחור ונמצאים בודדים, גם בשיעבוד, גם באפילה ובמחנק. אנחנו חייבים לפעול עד שישוחרר החטוף האחרון. זו חובתנו כיהודים".

והאחריות – נשארת

גם עכשיו, כשהשיח הציבורי נע בין עייפות לאדישות, כהן ממשיך בדרכו – בלי לחפש כותרות, ובלי לעצור לרגע. בעיניו זו לא הייתה תגובה למצב חירום, אלא ביטוי עמוק לזהות. "זה לא נגמר", הוא אומר. "יש עדיין חטופים. ויש לנו אחריות – לא רק כחרדים. כעם".

אולי דווקא מתוך השקט, הפעולה והאמונה, התגלה החיבור שכולנו מחפשים – כזה שלא תלוי בכותרות, אלא בלב פתוח. עכשיו רק נשאר לשמור את האור הזה – גם כשהמסכים מתעמעמים.