הסמארטפון בחוץ, הבינה בפנים: החרדים מכתיבים את הכללים מחדש

כמו בפסח, שבו הבית עובר תהליך של ניקוי קפדני ומוקפד מסממנים זרים, כך גם החברה החרדית בעידן הדיגיטלי: במקום לסגור את הדלת בפני כל טכנולוגיה, היא בוחרת לסנן, להגדיר ולהתאים לעצמה את הכלים הדרושים. בעיצומו של חג הפסח תשפ״ה, מתבהרת תופעה שקטה אך רבת עוצמה: חדירה מדודה ומחושבת של מידע דיגיטלי לתוך הציבור החרדי – דרך מיילים כשרים, קווי תוכן, קבוצות ווטסאפ מסוננות ופלטפורמות שיח חדשות.

אין כאן תהליך של התרופפות. מדובר באדפטציה - התאמה ערכית מוקפדת לעולם שהולך ונסגר סביב טכנולוגיה. החרדים אינם בורחים ממנו – אלא מאמצים ממנו בדיוק את מה שנחוץ, ובונים לעצמם גדרות בתוך החידוש.

זו אינה חברה שנפרצת – אלא חברה שלומדת לנהל גבולות פנימיים. מידע שמגיע ממלחמות, אסונות או שגרה אזרחית עובר סינון, תרגום ותיווך. והמסר מגיע – גם למי שאינו מחזיק אפילו טלפון כשר.

שכבות החשיפה: מהמייל ועד הסמארטפון

השדרה המרכזית של הציבור החרדי – אותה שכבה שמכילה את רוב המגזר – שומרת על מרחק ברור מטכנולוגיה. השכבה האדוקה ביותר בתוכה אינה נוגעת כלל בסמארטפונים, גם לא בגרסה כשרה. מדובר בציבור שתודעת הסינון שלו מוחלטת, וכל מגע עם מכשיר נייד נחשב חריגה. המידע עבורו עובר רק דרך קווי קול, עיתונים מודפסים או מכתבים פיזיים.

פרויקט פסח - חרדים וטכנולוגיהצילום: באדיבות המצלם

יחד עם זאת, גם מתוך השכבה האדוקה הזו יש נקודות יציאה: נשים חרדיות שפונות למוקדים ייעודיים, בהם ניתן לבצע רכישות באתרים כמו שיין, נקסט או אמזון – המציעים מוצרים במחירים נוחים. אלו לא נחשבים שימושי אינטרנט לצריכה יומיומית, אלא אמצעים כלכליים – פתרונות שנועדו להתמודד עם יוקר המחיה ולשמור על צניעות תקשורתית במקביל.

"אני לא מחזיקה סמארטפון, אבל אחת לשבוע הולכת עם בעלי לאינטרנט קפה מסונן ומזמינה בגדים לילדים מנקסט," אומרת מרים, אם לחמישה מביתר עילית. "זה חוסך לנו המון, והכל נעשה בכשרות מלאה, עם פיקוח קפדני".

רובד נוסף הם החרדים המודרניים, שמחזיקים לעיתים מחשב אישי או טאבלט מסונן, בעיקר לצורכי עבודה. מדובר באנשים העובדים במקצועות הדורשים מגע כלשהו עם הטכנולוגיה – עריכה, תרגום, גרפיקה, הנהלת חשבונות או שירות לקוחות. הם לא משתמשים בפלטפורמות פתוחות, אך כבר חיים מול אתגר ממשי של איזון בין תפקוד בעולם לבין שמירה על זהות חרדית מוגדרת.

פרויקט פסח - חרדים וטכנולוגיהצילום: באדיבות המצלם

מתחתם יש את קבוצת המשתלבים – ציבור מוגדר שהתהווה בעשור האחרון, המחזיק סמארטפון רגיל, גולש באינטרנט באופן חופשי, ודוגל בשילוב יזום של חרדים בחברה הישראלית. רבים מהם משרתים בצה”ל, עובדים בהייטק או בשירות הציבורי, ויש להם גם סנטימנט חיובי כלפי המדינה, המערכת האזרחית ואף המפעל הציוני – דבר שבעבר נחשב טאבו גמור ברחוב החרדי. עם זאת, המשתלבים אינם נחשבים לממשיכי הדרך של הזרם המרכזי החרדי, אלא יוצרים בפועל זרם חדש – שמעורר לא פעם ביקורת פנימית נוקבת מצד הציבור השמרני.

הדינמיקה סביבם מורכבת: הממסד החרדי נוטה להעלים את קיומם, והם כמעט שלא מופיעים בעיתונות החרדית, בכנסים רשמיים או בשיח הציבורי. בתוך המשפחות, יש לעיתים קבלה שקטה – אך לא לגיטימציה. משתלב שעובד במשרד ממשלתי יוזמן לשבת – אך לא יתבקש לשאת דברים בחתונה.

קמפיין עבר במגזר נגד האינטרנטצילום: Abir SUltan/FLASH90

החשש העיקרי הוא מפני זליגה: אם החריג יתקבל, הוא יהפוך לנורמה. לכן החברה בוחרת לשדר מסר ברור – אלו אינם משלנו. אלא שכיום, רבים מהמשתלבים כבר אינם מתגוננים. יש להם נרטיב מגובש, תחושת שליחות, ולעיתים קרובות – גאווה. הם טוענים כי חרדיותם אינה פחותה, אלא פשוט אחרת. ושם, בשוליים האלה, מתחיל להיווצר סדק רעיוני שמאיים על הקווים הברורים שהחזיקו את החברה במשך עשרות שנים.

מהשכן עם האינטרנט ועד שבירת טאבו

חרדי תושב בני ברק, שמחובר לרשת בביתו, מספר כי יש ברשותו את פרטי האשראי של כמה משכניו – שמבקשים ממנו לבצע עבורם הזמנות בסופר פארם, חנויות ביגוד ואתרים נוספים. הם עצמם אינם גולשים, אך מבקשים ממנו שיבצע עבורם את הפעולות. לדבריו, הוא עצמו אינו מרגיש אי־נעימות מכך שיש לו “צלם” בבית, ואף ציין כי חלק מאותם שכנים נשברו עם הזמן והתקינו בביתם אינטרנט כשר.

מקרה דומה מדווח בירושלים: אברך מוכר מספר כי בתקופת הקורונה קיבל פניות שכנים לנהל עבורם את הזום של החיידר או הקבוצה של גמילות חסדים. לדבריו, ברגעי משבר – הכלים נפרצים.

המידע עובר – גם בלי סמארטפון

רוב הציבור החרדי אמנם אינו צורך מידע דרך סמארטפונים פתוחים או רשתות חברתיות, אך המידע בכל זאת מגיע אליו: דרך מיילים כשרים, קווי נייעס, קבוצות משפחתיות מסוננות, קבצי שמע, ואפילו דרך הילדים שחוזרים מבית הספר. קטעי וידאו מהפיגוע האחרון, הצהרות מדיניות, תיעודים מהזירה או שידורים חדשותיים — כולם מועברים בתוך ניוזלטרים ייעודיים, סיכומים קוליים, או אתרים כשרים. מדובר בשכבת מידע נוספת: לא תחליף לעיתון או לשיעור תורה, אלא רובד חדש של עדכניות — שנכנסת דווקא מתוך המסונן, ולא מתוך הפורץ.

לא רק סינון – אלא תשתית חלופית

המהלך החרדי אינו מסתפק עוד בסינון בלבד. חברות כמו “נטפרי” ו”נתיב מובייל” כבר לא רק חוסמות – אלא בונות. דוגמה מובהקת לכך היא מערכת צ’אט ייעודית, שמחליפה את Google Chat בתוך עולם הישיבות: אותה פונקציונליות, אך עם ממשק כשר, תשתית בטוחה, ומחסומים פנימיים שמונעים כל חדירה בלתי רצויה. הטכנולוגיה אינה משדרת פתיחות – אלא מתוכננת מראש על מנת לשמר שליטה. זהו פיתוח פנים־חרדי, מתוך שפה ערכית ברורה, שאין בו חיקוי אלא עיצוב מחדש.

הפגנת חרדים בגאולהצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

המרחבים החדשים של התודעה

מתחת לפני השטח נולדות זירות שיח חדשות – שקטות אך נועזות. קבוצת הווטסאפ “הפרגוד”, לדוגמה, הפכה לאחת הבמות המדוברות ביותר בציבור החרדי. היא משלבת דיווחים חדשותיים, פשקווילים, סאטירה ועדויות מהשטח – אך הכל בשפה שמרנית ובקודים פנימיים. זו זירה שיודעת לשחק על התפר: להציץ בלי לפרוץ, לעקוץ בלי לחרוג. התוכן לעיתים חתרני, אך המעטפת חרדית למהדרין. מראה עקומה – בתוך מסגרת מהודרת. היא פונה בעיקר לדור הצעיר, שמחפש עומק עם חיוך, ולא מוותר על גבולות, אלא רק בוחן אותם מחדש.

פרויקט פסח - חרדים וטכנולוגיהצילום: באדיבות המצלם

לצידה פועלת קבוצת “לכתחילה” - במה אידיאולוגית מובהקת, ששואפת לעודד השתלבות של חרדים בצבא, באקדמיה ובשוק העבודה, מתוך שמירה על זהות חרדית. בניגוד ל"פרגוד", "לכתחילה" אינה פועלת דרך רמזים – אלא מציבה עמדות. זו אינה סאטירה – אלא הצהרה. תחושת הבטן ברחוב החרדי המרכזי כלפי הקבוצה הזו היא אמביוולנטית: הערכה על האומץ – לצד דאגה רבה מהשפעה.

פרויקט פסח - חרדים וטכנולוגיהצילום: באדיבות המצלם

הפער ביניהן ממחיש את רוחב הספקטרום החרדי העכשווי: מצד אחד – שיח פנימי עם הומור, מצד שני – חזון רעיוני עם דגל ברור. שתיהן משקפות דור שחי עם השאלה: איך לדבר חרדית – על נושאים שאסור היה בכלל להגות?

הסטטוס – הבמה החרדית החדשה

בעולם שבו פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר אינם מקובלים, הסטטוס בוואטסאפ הפך לזירה מקבילה של שיח ועדכון. מה שנראה ככלי תקשורת אישי – הפך בפועל לרשת חברתית פנימית, שבה משותפים דברי חיזוק, מודעות קהילתיות, קמפיינים למען הציבור ולעיתים גם רמזים עדינים לביקורת.

הסטטוס מאפשר לחברה החרדית לנהל תקשורת נרחבת – מבלי לצאת מהגבולות. הוא שומר על השפה, הרוח והאסתטיקה המוכרת, אך נותן במה פתוחה יותר לכל אדם. חלק מהשמות הפכו למשפיעים קבועים, עם מאות ואלפי צופים בסטטוסים, העוקבים אחרי כל מסר או רמיזה.

זו לא רשת חברתית – אך יש בה קצב, השפעה וקהילה. בעולם שבו רוב הפלטפורמות נחשבות לבלתי הולמות, הסטטוס בוואטסאפ מעניק מענה שמרני – אך חי ופועם.

הרשתות החברתיות

אף שבציבור החרדי קיימת התנגדות מוצהרת לשימוש יומיומי ברשתות החברתיות, המציאות מורכבת יותר. דווקא בזירה כמו טוויטר (כיום X), התפתחה נוכחות חרדית מדויקת, מהוססת אך משמעותית, שנעה בין זהירות לזהות. היא אינה מייצגת את כלל הציבור החרדי – אך מצליחה להביע קול פנימי שמדבר גם כלפי חוץ.

פרויקט פסח - חרדים וטכנולוגיהצילום: באדיבות המצלם

שני השמות הבולטים הם משה ויסברג וישראל כהן – שניהם אנשי תקשורת ופרשנים מוכרים, אך מייצגים גוונים שונים של חרדיות ציבורית. ויסברג, עורך "בחדרי חרדים" ומי שהמציא את ז׳אנר הסיקור הפנים-חרדי, מזוהה יותר עם השכבה האדוקה והמסורתית – זו שמקפידה על סגנון מופנם, שמירת גבולות ברורה ונאמנות עמוקה ל"השקפה" החרדית הקלאסית. הוא מצליח להביא עדכונים, הדלפות ותכנים חרדיים אותנטיים – מבלי לחרוג מהקו השמרני. חשבונו הוא כמו גשר שקט – שומר על המסגרת, אך נותן דרכו הצצה החוצה.

לעומתו, ישראל כהן מציג מודל חרדי מעט אחר – מודרני יותר, אך לא משתלב. חרדיותו נוכחת וברורה, אך מנהלת משא ומתן מתמיד עם החברה הישראלית שמסביבה. כהן מעורב בשיח הכללי, מתראיין בתקשורת הישראלית, ויוזם קמפיינים חברתיים בעלי מסר ציבורי רחב. כך, למשל, בלט לאחרונה בפעילותו להעלאת תודעת חשיבות השבת החטופים מעזה גם בקרב הקהל החרדי – יוזמה שלא נולדה ברחוב החרדי, אך הצליחה לחלחל אליו דרך קמפיין עדין, רגיש וזהיר.

פרויקט פסח - חרדים וטכנולוגיהצילום: באדיבות המצלם

שניהם מהווים דוגמה לחשבונות טוויטר שמצליחים לשמר חרדיות גאה מחד – ולנהל שיח ציבורי אפקטיבי מאידך. עם זאת, נוכחות זו איננה נטולת מחיר. בימים של סערות פוליטיות סביב חוק הגיוס, יחסי דת ומדינה או תקציבי ישיבות – הם סופגים מתקפות מילוליות קשות, לעיתים אף בוטות, מהציבור הכללי.

"בהתחלה זה כאב לי מאוד – הייתי מגיב, נעלב, לוקח ללב", מספר כהן, "אבל עם הזמן אתה לומד שזה לא אישי. אני מייצג ציבור, והביקורת היא לרוב לא כלפיי כאדם. היום אני כבר לא מתרגש. לפעמים אני אפילו מחייך כשאני רואה את העוקצנות".

ציוציהם לעיתים מודלפים לקבוצות ווטסאפ, נידונים בתקשורת החרדית ומקבלים תהודה גם במעגלים רחבים יותר. הם לא רק משקפים מציאות – אלא גם מעצבים אותה.

הבינה המלאכותית מצטרפת – עם כללים

גם הכלים החדשים ביותר אינם נעלמים מהתמונה. פלטפורמות כמו Kosher.Chat, KosherGPT ו־בינה פלוס מציעות גרסאות מסוננות של בינה מלאכותית – עם יכולות למענה ללקוחות, שאלות הלכתיות בסיסיות, ניסוח וסיכום תכנים – אך מתוך מסד נתונים מבוקר, ולא מתוך רשת פתוחה. צ’אטבוטים אלו אינם חופשיים, אלא בנויים כך שיתאימו למי שזקוק למידע – אך גם לגבולות ברורים.

מיזם בינה פלוס, מבית "נתיב", בולט במיוחד בהיקפו ובחזונו. מדובר בפלטפורמה שמציעה גישה לבינה מלאכותית כשרה, עם סינון אקטיבי, התאמה למגזר החרדי, וממשק נוח בשפה העברית. המערכת פועלת דרך אתר מסונן, ללא צורך בהתקנה, ומשמשת כבר כיום מוסדות חינוך, אנשי מקצוע ועסקים מתוך הציבור החרדי. "בינה פלוס" נועדה לשמש כלי בטוח וערכי, שלא רק עונה – אלא גם יודע מתי להפנות לרב.

פרויקט פסח - חרדים וטכנולוגיהצילום: באדיבות המצלם

"אני אברך כולל, אבל לא מהשבלונה", מחייך יעקב, בן 33, תושב מודיעין עילית. "יש לי בבית מחשב מסונן – בלי אינטרנט – עם KosherGPT מותקן עליו. אני משתמש בו בעיקר כדי להכין דפי מקורות לשיעור שאני מעביר לצעירים. זה חוסך שעות של חיפוש. הכל בא ממקור כשר, עם הקשר תורני. זו בינה – אבל עם רסן".

נוסף על כך, הושקו תוכניות הכשרה ייעודיות לנשים חרדיות, שמבקשות להשתלב בשוק העבודה ולהכיר מקרוב את הכלים הללו – אך בתוך הקהילה, על ידי מדריכות חרדיות ובשפה מקצועית אך מוגנת.

אלא שבינה מלאכותית מציבה אתגר עמוק יותר מכל מה שהוכר עד כה. אם אינטרנט ניתן לסנן דרך אתרים, קטגוריות ומילות מפתח – הרי ש־AI אינו מקום, אלא תהליך מתפתח. איך מסננים תודעה שמתעדכנת כל הזמן? איך מגדירים גבולות עבור טכנולוגיה שמייצרת תשובות בעצמה?

מעבר לכך, עולה גם חרדה עמוקה יותר: בינה מלאכותית אינה רק אמצעי טכני, אלא גם כלי שמעצב שפה, סדרי עדיפויות והקשרים תרבותיים. גם אם התכנים עצמם נקיים – הסגנון, ההקשר והאינטואיציות של המערכת עלולים לשקף עולם ערכים אחר. לכן, הדרישה הגוברת בציבור החרדי היא לא רק לסינון – אלא לפיקוח ערכי: לוודא שהבינה יודעת גם לומר “לא יודע”, ולהפנות לרב במידת הצורך.

ובצד השני – הפיתוי. מדובר בכלי שיכול לייעל חיים: מענה לעסקים קטנים, סיוע לתלמידי ישיבות, תרגום תוכן חרדי, בירוקרטיה, הכשרה מקצועית – הכול תוך שמירה על זהות. הבינה, אם תנוהל נכון, יכולה להיות לא אויב – אלא משאב קהילתי.

בינה מלאכותיתצילום: freepik/ צילום מסך

קורונה, מלחמה, ושינוי בלתי נמנע

שני אירועים דרמטיים טלטלו את המרחב החרדי – והפכו את כללי המשחק: מגפת הקורונה והטבח של 7 באוקטובר. בראשון, הציבור החרדי נחשף לאפשרות להתפלל יחד דרך קו טלפון, ללמוד באוזנייה, ולקבל עדכונים מהשכונה בלחיצת מקש. בשני, המידע הפך לא רק לנגיש – אלא חיוני ממש. גבאים שלחו הקלטות של הוראות פיקוד העורף, שיעורים בוטלו, והציבור מצא את עצמו מחובר לעולם באמצעים כשרים – אך עם כמות מידע שלא נראתה קודם.

בשני המקרים, הפחד היה הכוח המניע. בקורונה – הפחד מהבלתי־נראה, מהמגפה, מהבדידות ומהסגר. באוקטובר – הפחד מהפריצה, מהטילים, ומהשבר הלאומי. בשני האירועים, הטכנולוגיה לא הוכנסה מבחירה – אלא נדחפה פנימה מתוך חרדה. לא סקרנות הובילה לשינוי – אלא הישרדות.

הקורונה פתחה חלון קטן: הצצה מהוססת לעולם הדיגיטלי. המלחמה כבר לא שאלה – היא דחפה את הדלת בכוח. כך הפכה מציאות שבעבר נראתה אסורה – למציאות שאין לה תחליף.

חרדים בקורונהצילום: פלאש 90

הדור שיגדל לתוך זה

תצפית מהשטח מזכירה עוד נקודת שבר: סגירת סניפי הבנקים והמעבר לשירותים דיגיטליים בלבד. כשכבר אין אפשרות למשוך כסף או לבצע פעולות בסיסיות בלי אפליקציה, אפילו החרדים השמרנים ביותר מוצאים עצמם מתקרבים לטכנולוגיה. לעיתים מהכרח, לעיתים בתיווך אחרים, לעיתים מתוך תחושת אין ברירה.

ובינתיים, שכבת שוליים חרדית – בעיקר צעירה – כבר מצויה עמוק בתוך הרשתות. אינסטגרם, טיקטוק, ערוצי וידאו אישיים. חיצונית הם נראים חרדים, אך עולמם התרבותי פתוח כמעט לגמרי.

"יש לי אינסטגרם, ואני חרדי. זו לא סתירה – זה פשוט הדור שלנו", אומר יוסף, בן 26, שעובד בחברת הייטק בירושלים. "אני מקפיד על צניעות, אבל כן משתף תכנים של תורה, יהדות ויום־יום. לא בשביל להיות רב אינסטגרם – אלא כדי להראות שגם חרדי יכול להיות בעניינים".

כספומט. אילוסטרציהצילום: חיים גולדברג, פלאש 90

האדיקות רופפת, השפה כפולה, והביקורת הפנימית קשה. אך הקו המחבר – גם כשהוא מתוח – עדיין קיים.

לא כיבוש – אלא עיבוד

החברה החרדית אינה נכבשת על ידי הטכנולוגיה, אלא מעבדת אותה לצרכיה. מה שנראה כלפי חוץ כמהפכה של פתיחות, הוא בפועל סדר מחודש – שליטה מחודדת על גבי כלים חדשים. לא מדובר בזניחת הזהות, אלא בזיקוק זהיר שלה בתוך מרחב משתנה. המידע כבר כאן. גם הכלים. אבל בתוך החברה החרדית, אין כניעה – יש ניהול.

אלא שהעולם לא עוצר. והדור שיגדל לתוך זה – יצטרך לא רק לנהל את הטכנולוגיה, אלא גם להספיק להבין אותה בזמן.