בחסידות שוברים סטיגמות: לא מחביאים יותר את הילדים המיוחדים

זה נושא שבדרך כלל מטאטאים אותו מתחת לשולחן, המשפחה מתבייישת בילד המיוחד שנולד, הרבה משפחות מסתירים את הילדים המיוחדים, לא מביאים אותם לבית הכנסת וכדו'.

אלא שלראשונה בעולם החסידות, יוצאת קהילת תולדות אהרן בכתבה גדולה ומקיפה המכילה עשרת אלפים מילה שמופיעה בבטאונה הרשמי 'אנ"ש בלעטל" היוצא לאור מידי שבוע. בגליון החג, שיצא בערב פסח שמים החסידים את הדברים 'על השולחן' והורים לילדים מיוחדים פותחים את סגור ליבם בכדי לסלק את הבושה. 

בזה אחר זה גוללו ההורים שהתכנסו לכתבה, חלקם בשמותם המלאים וחלקם בעילום שם, את מה שעבר ועובר עליהם, את יסורי הגוף והנפש, את ההתמודדויות על בסיס יום יום ושעה שעה. את הקושי העצום לשאת את המשא הזה לבדם, בודדים בעולמם, כי מי יבין לעומק לבם.

אלו אבות לילדים שהקב"ה מנסה אותם בנסיון קשה מאוד, והם עומדים בה בגבורה עילאית, הניסיון הזה שמעטים מדברים עליו, כי בדרך כלל זה נשאר בחדרי הלבבות של ההורים שמתמודדים לבדם.

בכתבת המגזין נכתב כי "הגיע הזמן לחשוף את הדברים בפני הציבור. הניסיון הזה המכונה 'ילדים מיוחדים', נשמות טהורות מעולם הנשמות, שירדו לעולם לגוף מיוסר. נשמות שהגיע לעולם הזה לתיקון שלא ידוע לנו, ובד בבד מהווים תיקון עצום גם להוריהם ובני משפחתם. נשמות טהורות בכלים שבורים ורצוצים, שרק בורא עולם יודע למה ירדו לכאן, ומה תיקונם בעולם המעשה".

ילדים בקהילת תולדות אהרןצילום: ארכיון

אחד ההורים מספר: "כמי שנתנסה בנסיונות כאלו הנני מעיז לנגוע בנקודה רגישה זו, כי מי שלא נתנסה בנסיונות אלו, אינו ראוי שיעמוד ויטיף בענין זה, וגם כי בע"ה לעולם לא יבין ויפנים במה מדובר. גם אם ישמע אלף תיאורים, לעולם לא יבין לליבו של אב ואם, אשר נפשם ובשרם סובל ומתמודד, ובוודאי לא יוכל להטיף טללי תחיה, כי אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ולמקומו לא תגיע, בעז"ה".

נקודה חשובה לציון העולה בכתבה: "זה קורה במשפחות הכי טובות... גם בעלי השיח שלנו, וגם אחרים המתמודדים עם זה, הם אנשים מוצלחים מהשורה הראשונה. הן בתורה והן בחסד והן בעניינים אחרים. החל מבנש"קים עובר דרך עסקנים נמרצים לטובת הציבור, וכלה בת"ח עצומים. מדובר בניסיון שאינו פוסח על איש, ואם הקב"ה מבקש לשלוח את הניסיון, הוא יבחר את המשפחה הנכונה בפינצטה, כי הם ורק הם ראויים לכך".

הכתבה במגזין של תולדות אהרןצילום: צילומסך

מהשיחה עם ההורים עולה דבר מדהים: כל אחד בתורו ובסגנונו מספר בחיוך עד היכן מגיעה גודל ההערכה ואסירות התודה כלפי הבורא ברוך הוא שבחר בהם דווקא להיות שלוחיו לשמור על הפקדונות המיוחדים שהוא שולח כאן לעולם הזה, מחשבונותיו הטמירים והנעלמים. הם יודעים שלא כל אחד זוכה להבעת אמון כזו מצד הקב"ה, וכאשר הם מתבוננים בכך גובר בהם החשק לצאת בריקוד על כך.

אחד ההורים מעביר מסר לציבור: "אני משנן ומחדד לעצמי ולבני ביתי תמיד שהילד הוא לא הבעיה האישית שלנו בכלל, אלא סך הכל הופקדנו מן השמים לטפל בילד הזה ובנשמה הטהורה הזאת, וכשעשה איזה רעש בביהמ"ד או בחתונה וכדו' שזה גורם לפעמים להרגיש לא בנוח, זו לא היה הבעיה שלנו. ובכללות להביט על הילד, כילד שנאסף ממשפחה אחרת שכמה וכמה עסקנים חיפשו זמן רב מתנדב עם לב חם שיסכים להכניסו לאמצו ולגדלו בביתו כילדו האישי בנאמנות וסבלנות על אף הטרדות עם שאר צאצאיו, ואנחנו הסכמנו למסור נפשינו למען בנו של הקב"ה, לא ליום ולא לחודש אלא ללא הגבלת זמן וגם בחינם ללא קבלת שכר, 'מי כעמך ישראל' לא להאמין...

וכששכנים או ידידים או בני משפחה שואלים אותי על איזה אחריות לקחתי על עצמי עול כזה ללא ידיעה מקודם עד כמה זה יעלה לי על חשבון שאר הילדים בבית, תשובתי נאמנה שהפנייה לקבל את הילד הגיע מאחד מגדולי הדור שבחר בנו מכל הקהילה האנשים היותר מתאימים לתפקיד זה בסבלנות ונאמנות, וכן הבטיח לי בזכות זה כל הישועות ושלא יזיק לי כלל, אדרבה יוסיף לי נחת וכל מילי דמיטב, ואני שמח בעצם הדבר שגדול הדור בחר בנו מכל ההצעות וסומך עלינו שנעשה את העבודה המקצועית כפי הנדרש. כמובן שה'גדול' הזה הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו.

כל מילה מיותרת. כשחיים באמת בהרגשה זו אז כל בושה ועגמת נפש שיש הם הוספה על הזכות והזכייה הגדולה שיש לנו.

כשהילדים שלי מגיעים לבית ומספרים שאחיהם עשה תנועה משונה או צעק בביהמ"ד והתביישו מאוד, אני רגיל לשאול אותם הרי אתם בטח מתכוונים לילד היקר - הפקדון שהקב"ה נתן לנו לשמור ולגדל, וא"כ זוהי זכות גדולה בשבילנו כל סבל שסובלים עבור בנו של הקב"ה, ופורצים בצחוק וזה משחרר קצת את המתח", כך האב מספר בעיניים נוצצות.

הרבי מתולדות אהרןצילום: שוקי לרר

ויש גם כאלו שמספרים על  אנשים מבחוץ שהעירו הערות שלא במקום, או אנשים שמחוסר מודעות לענין התנהלו בחוסר רגישות.

אחד ההורים מספר: "זה ממש לא בא מרוע חלילה, יהודים הם טובים, ורוצים להיות טוב, ולרוב זה בא דווקא מנסיון אמיתי לעזור, אבל לצערנו, היות וזה נושא שלא מדברים עליו, ואנשים שב"ה לא התנסו בנסיון כזה לעולם לא יבינו מה זה בע"ה, על כן מחסרון ידיעה לפעמים גורמים נזק רב בהתנהלות לא נכונה".

"אבקש מראש את סליחת מי שירגיש עצמו נפגע מהדברים הבאים, אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אבל הם חייבים להאמר, לא את כבוד עצמי אני דורש, אלא כבוד הורים אחרים. לאחר שיחות ארוכות שהיו לי עם רבים כאלה. לעולם אל תגיבו להורים לילד מיוחד 'אח... אשריכם שזכיתם ל'מתנה' כזאת, צדיקים אמרו שילדים כאלו יש להם נשמה גבוהה'... הם יודעים זאת לבד, הם לא זקוקים לכם... (וכן, ה'מתנה' הזאת זה נסיון קשה עד מאוד, והתמודדות עוד יותר קשה מידי יום ביומו, אתם הרי לא תרצו שיאחלו לכם בחזרה 'בקרוב אצלכם'?? כי הרי מדובר ב'מתנה'...) מעולם אל תעזרו 'לחנך' את הילד, גם כי לא תצליחו לחנך אותו, ובוודאי שלא את ההורים שלו, תאמינו לי, הם היו נותנים כל חללי דעלמא שהילד יהיה 'מחונך'... אם יש לכם בעיה עם הילד, לכו לאומן שעשאו ותבקשו עליו רחמים".

"ואם בכל זאת זה בוער לכם על קצה לשונכם, עדיף שתאמרו ליוצר 'כמה מכוער כלי זה שעשית' מאשר תאמרו זאת להורים, כי הקב"ה מלך מוחל וסולח, ואם תחזרו בתשובה מיד יקבלנו, אבל על פגיעה בהורים חסרי הישע, אפילו יביא כל אלי נביות לא יועיל לו עד שיבקש סליחה ומחילה... תנסו להציע עזרה 'מעשית' אולי להוציא את הילד לכמה שעות לטיול... או כל עזרה 'מעשית' אחרת, עצות יש להם מספיק ואפילו יותר מדי... אל דאגה, הם כבר שמעו על ריטלין בטרם ידעתם להגות את המילה, והם כבר התמודדו עם עוד כמה סוגים שאתם אפילו לא מודעים לקיומם, את ה'גיהנום' של ניסוי ותהיה עם כדור כזה או אחר שכן או לא הועיל, הם עברו בפחי נפש, ועם הרבה נדודי שינה".

במענה לשאלה איזה מסר אתם חושבים שראוי להעביר לציבור, שלדעתכם חשוב שהציבור ישמע? עונים ההורים: "אחרי שמקבלים את זה באהבה ובשמחה, זה באופן טבעי משפיע גם בבית על שאר הילדים, ועל הסביבה כולה, עד שלבסוף ההורים הם שאוכלים פירותיהם, וחוסכים בזה הרבה קשיים נפשיים שלפעמים הם המכבידים יותר מעצם ההתמודדות, וגם אפשר לראות על שאר הילדים בבית שהם געבויעטע קינדער, כי הם עוברים את ההתמודדות באופן חיובי, מבלי שהם ירגישו חוסר בזה שיש להם אח מיוחד".

מסיבת חומש בת"ת תולדות אהרן בבית שמשצילום: יעקב לדרמן

בכתבה ישנם גם המלצות להורים לילדים מיוחדים: 

א. אם אתם מזהים איחור התפתחות אצל הילד שלכם, בהרבה פעמים זה דבר רגיל, ולא צריכים להילחץ, אך כן שווה ללכת לבדוק אצל המומחים, אם מזהים שאכן יתכן ויש כאן חשש, לא להסתתר ולא להסתיר. אמנם לא חייבים ללכת לספר לכל העולם ולכל הרכלנים בשטיבלא'ך, אבל בהחלט כדאי להתייעץ עם מי שיש לו נסיון בתחום. מדובר בתהליך ארוך ומפרך, ועד שסוף סוף מגיעים לאבחון הנכון, עוברים המון עגמת נפש, ואם יש לך מישהו עם נסיון בתחום, זה יקצר בהרבה את התהליכים... ואין שמחה כהתרת הספקות.

ולפני הכל, ב"ה יש לנו כתובת, להזכיר בקודש פנימה אצל כ"ק רבינו שליט"א ולשמוע את דעת תורה, להמלך באורים ותומים, עד שיוציא כאור משפטינו.

ב. אל תסבלו לבד, ישנם אחים לצרה ולנסיון, וב"ה כהיום יש חבורות בקרב קהילתינו להורים החשובים, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. מומלץ מאוד.

ג. עד כמה שזה קשה, פשוט לעכל ולהשלים! אין שום תרופה לשנות את המציאות (למרות כמה באבות וטבעונים שבהחלט ינסו 'לרכוב' על המצב, ולצערנו הורים במצב נואש כזה הם קהל היעד לפרנס כל מיני אנשים מפוקפקים...) במעמד הר סיני נתרפאו כל החולים, אבל זה היה פעם אחת בלבד! וזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולכן, אל תהססו לעשות את הנכון לעשות, אל תחשבו על 'שידוכים', ולא על מה יאמרו הבריות, היאכנעס ממילא ילחששו מאחורי הגב, ואם תנסו להסתיר, זה יגרום להם ללחשש בקול יותר חזק עם הזיות והשערות שמעולם לא חלמתם עליהם. אפשר בהחלט 'לשפר' את המצב בס"ד וב"ה ישנו להקב"ה בעולמו שלוחים טובים אנשי מקצוע בתחום הזה, שבע"ה יפיקו את המירב מהילד שלכם.