הצגה במקום חקירה: ועדת החוקה שוב פספסה את המטרה

הבוקר (ראשון) בוועדת חוקה היה אמור להיות דיון רציני. כזה שאפשר, אולי, להסכים בו על משהו. לא על אידיאולוגיה, לא על רפורמה, לא על זהות יהודית או חוק יסוד כזה או אחר. רק על דבר אחד בסיסי: אכיפה בררנית בחקירת הדלפות וחקירת עיתונאים.

הדיון בוועדת חוקהצילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת

בפועל? קיבלנו הצגה. מחזה גרוע עם שחקנים מוכרים ותסריט צפוי עד מביך.

האופוזיציה הגיעה במצב רוח של "בואו נעשה רעש". הקואליציה באה חמושה בכעס קדוש ומטרה ברורה: להפוך את הדיון למסיבת חבטות ביועצת המשפטית לממשלה. והיועמ”שית? לא ניסתה אפילו להעמיד פנים שיש לה מה להגיד מעבר למה שהודפס מראש. שלפה את הדף, הקריאה, לא סוטה מהמנטרה. שלא תיפול בטעות לתוך שיחה אמיתית.

הדיון בוועדת חוקהצילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת

מול העיניים של הציבור, ובשם "דיון פרלמנטרי", התנהל מופע של פוליטיקה קטנה, מהזן שכבר איבד כל בושה. שיח? לא היה. עימות ענייני? חלילה. חקירה פרלמנטרית? הצחקתם אותם. מה כן היה? תיאטרון. מהסוג שבו כולם באים רק כדי שיצלמו אותם.

נשאלת השאלה - למה בכלל לקיים דיונים כאלה? מה הערך בוועדה שכבר לא מתיימרת אפילו לדון? אם כל צד מגיע כדי להוכיח שהשני לא לגיטימי, אם אף אחד לא בא להקשיב, להבין, לשאול - בשביל מה כל זה?

הדיון בוועדת חוקהצילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת

הציבור, זה ששלח את האנשים האלה לכנסת, לא קיבל לא תשובות, לא בהירות, לא אחריות. קיבל עוד הצגה. עוד סצנה מהדרמה האינסופית שנקראת "ישראל 2025 - בלי אחריות, בלי בושה, בלי תקווה".

וכך, בדיון שהיה אמור לעסוק באכיפת הדלפות - קיבלנו עוד הדלפה של אמת פשוטה אחת: אין כאן כוונה לתקן. אין כאן רצון לברר. יש רק אינטרסים, סיסמאות, וקרב גרסאות שלא מוביל לשום מקום. אולי רק עמוק יותר לתוך חוסר האמון. כי היה אמור להיות דיון.