בלי שפנים, בלי דרמה: אדלשטיין היה עקבי. נתניהו - לא היה שם

כשיהדות התורה מתדרכת ש”אדלשטיין שלף דרישות חדשות ברגע האחרון”, כדאי לעצור ולשאול - באמת? מי שעקב אחרי דיוני חוק הגיוס בוועדת חוץ וביטחון ידע: יולי אדלשטיין לא הפתיע אף אחד. הוא אמר את עמדתו מהיום הראשון, עוד כששר הביטחון ישראל כ”ץ הגיע להציג את עקרונות החוק. הקו שלו ברור, סדור, רצוף - גם אם לא נוח לשמוע אותו וגם אם טוענים שהמניע שלו הוא הפלת הממשלה.

בניגוד לגלנט, אדלשטיין שיתף פעולה ושיחק את המשחק עם החרדים. נתן לחרדים את כל מה שביקשו - כלומר, עשרות דיונים, ישיבות, פגישות ומה לא. הוא שוחח, הסביר, ניסה לגשר - אבל לא ויתר על העקרונות שניסח לעצמו. וזה לא חדש. 

ולעומת אדלשטיין - נתניהו. ראש הממשלה, שעד לאחרונה עוד הוכיח יכולות ניהול משברים בכישרון פוליטי נדיר, פשוט לא נכנס לזירה בשום שלב. נתניהו כמעט ולא קיים פגישות בנושא, לא ניהל שיחות, אפס מעורבות בליבת המהות. מאז תקציב כנס החורף - הוא פשוט לא היה שם. אולי התייאש או שלא התרגש מאיומי החרדים.

הנורות דלקו בעוצמה כבר במשבר חוק הרווחים הכלואים, אבל חלק מאנשי נתניהו הרדימו אותו ומכרו לו שאפשר לפצל את החרדים ולצלוח כל משבר באמצעות תיזוז בין הצירים והבתים השונים. זה היה מצג שווא. אפשר לשחק מעט ולקנות זמן, אבל בסופו של יום נדרש להביא פתרון אמיתי, כלומר חוק גיוס שיסדיר את מעמד בני הישיבות. ובנושא הזה נתניהו לא נקף אצבע. הפושים רעמו ונתניהו ישן.

ראשי המפלגות החרדיות יכולים לבוא בטענות רק לעצמם. בשנתיים האחרונות הם שחקו עד דק את כח המיקוח החרדי, בחסות הקרבות הפנימיים. כל איום הפך לשטיח עלוב עליו פרסו את האיום התורן הבא וחוזר חלילה. התוצאה: איש בכנסת לא ספר אותם בצורה רצינית. 

האירוניה מדברת בעד עצמה: אפילו האופוזיציה כבר התעייפה משלל האיומים החרדים ולא התרגשה מהם. הראיה: אף מפלגה לא הניחה את הצעת החוק שלה לפיזור הכנסת. גם הם לא האמינו שהחרדים באמת יעזו להצביע על פיזור הכנסת. וודאי לא השבוע.

ואם היו מניחים? סביר להניח שהמשבר היה נדחה בכמה שעות - רק כדי שהחרדים לא ייאלצו להצביע בעדו השבוע הזה.

המציאות לסיכום: לא היו הפתעות. לא נשלפו שפנים. היה פה יש יו”ר ועדה קשוח אך עקבי, מניעיו נסתרים אבל מולו ניצבת ממשלה מהססת, וראש ממשלה שפשוט אינו נוכח.