משבר הגיוס: הדרישות של אדלשטיין שחיסלו את הסיכוי להסכמה

שיחות הגיוס הגיעו למבוי סתום, והאצבע המאשימה בתוך הקואליציה מופנית לעבר ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון. לדברי גורם בכיר המעורב במשא ומתן, שתי דרישות שהציב אדלשטיין הפכו את אישור החוק לבלתי אפשרי מבחינת הסיעות החרדיות – גם לאחר שאלו הסכימו, לראשונה, ליעדי גיוס מדודים ולמנגנון סנקציות.

הדרישה הראשונה, לדבריו, הייתה להחיל סנקציות אישיות חמורות גם במקרים של עמידה ביעדים. השנייה – שלילת תקציבי הישיבות באופן גורף, גם אם יושגו 94% מהיעד בלבד. "הוא דחף לנוסח דרקוני שלא קיים נגד אף מגזר אחר במדינה", אמר הגורם, והוסיף כי הדרישות "פוגעות בזכויות אזרח בסיסיות של הציבור החרדי – גם כשהוא ממלא את חלקו".

בין הסנקציות שדרש אדלשטיין, לדבריו: שלילת נקודות זיכוי במס לנשים עובדות, מניעת הנחות בדיור, שלילת רישיונות נהיגה, עיכוב יציאה מהארץ ועוד. "חוץ מלשלול את זכות הבחירה – הוא הכניס הכול", טען הגורם.

הוא הוסיף כי דווקא הייתה פריצת דרך משמעותית מצד החרדים, שהסכימו למתווה גיוס מדורג ואף קיבלו את מתווה גלנט. "אבל אדלשטיין היה קיצוני אף ממנו – והוביל לפיצוץ בעיניים פקוחות".

במסגרת המו"מ הוצע מנגנון שבו אם עמדו ב־90% מהיעדים, תקציבי הישיבות ייפגעו ב־20%; אם ב־80% – הפחתה של 40% וכן הלאה. אלא שאדלשטיין התעקש: אם לא מושגים 95% – יש לשלול את התקציב כולו. "זו גישת הכול או כלום", הסביר אותו גורם. "94% משמעותם גיוס של כ־10,000 חרדים בתוך שנתיים – הישג חסר תקדים. ובכל זאת, אדלשטיין דרש עונש מלא. אין שום תמריץ לעמוד ביעדים, אם גם הצלחה נחשבת לכישלון".

הגורם סיכם בתחושת החמצה: "החרדים הפנימו את הצורך בשינוי. אבל דרישות קיצוניות, שמנותקות מהמציאות, דוחקות גם את המתונים לפינה. אם בשעת מלחמה קיומית לא הצלחנו להעביר את החוק – כנראה שלא נצליח לעולם".