העגורן הפך ללונה פארק הרשמי של העצרת | טור כואב מהפגנת המיינסטרים

לא מעט מילים נכתבו על עצרת המיליון בימים שלפניה. כל כתב מתחיל, כל איש תקשורת מנוסה, השתדל להדגיש ולהבליט: זו לא הפגנה נגד גיוס בני הישיבות - אלא בעד לומדי התורה. בעלי מאמרים וכותבי טורים השחיזו את קולמוסם כל אחד בדרכו ובטעמו כדי להסביר למה חייבים להשתתף בעצרת רבבות אלפי ישראל,  שנערכה ביום חמישי האחרון ברחובה של עיר – ירושלים עיר הקודש. וסביר להניח שנהרות של דיו עוד יישפכו עלי גיליונות על קידוש השם ההיסטורי שבאותו מעמד, שייזכר לדורות.

אז השנקל שלי בעניין כנראה מיותר. אולי עדיף, כמו שאומרים, לתת לרגשות לדבר ולהישאר עם התחושות הנעלות של המעמד האדיר. ובכל זאת, מה כן תקראו בשורות הבאות?

בשורות הבאות, בעיניים דומעות, אני רוצה לגעת בנקודה אחרת. עם סיומה של העצרת הגיעה הידיעה הקשה: אסון התרחש בשדרות שז"ר בירושלים - נער מעד ונפל אל מותו. לא חלפה שעה, ובעידן המדיה, כבר פורסמו שמו וזהותו של הנער, וכן, גם סיבת המוות - כמה צער. כמה כאב.

הבשורה המעציבה כיסתה בצל את כל ההתרוממות הקדושות של העצרת, שהייתה אמורה להסתיים בריקודים ובשירת "עצו עצה ותופר" ו"ובשלטון הכופרים אין אנו מאמינים" שכבר מזמן הפך להמנון המחאה שלנו החרדים בכל הנושא של גיוס בני הישיבות, אך בשל כך התפזרו ההמונים בתחושות כאב ובשאלה למה עשה השם ככה?! 

סרטון שהופץ ברשת, ובו נראה המנוח בילדותו - נער חמד מדבר על סיבת מותם של תלמידי רבי עקיבא: "על שלא נהגו כבוד זה בזה", נגע בי במיוחד.

המילים התמימות שלו גרמו לי להיזכר בתמונות שנתקלתי בהן בתחילת העצרת. אני בטוח שזה לא כולם. רובם המוחלט של בחורי הישיבות ובאי העצרת הם בני תורה וניצלו גם את הזמן של העצרת לשטייגן ועסקו בלימוד התורה בעוד דף גמרא כפי שגם זה ניתן לראות בתיעודים. אבל די היה באותם מיעוט - כדי לחולל חילול השם גדול ונורא, והם היו מספיק כדי להכפיש ציבור שלם. ואולי גם לצבוע את העצרת כולו ככזה, וחבל. ואי־אפשר ליפות את זה ולהסתתר הפעם ולומר "זה מהפלג", מ"העדה החרדית", או "נטורי קרתא שולי המחנה". לא. הפעם – זו הייתה עצרת של המיינסטרים, של כלל הציבור החרדי. כל השאר, כמעט ולא השתתפו. 

המראות היו קשים ובלתי נסבל. מאות בחורים ליוו בצעקות אשת תקשורת. בקבוקי מים נזרקו לעברה ולעבר צוות הצילום – כאילו מדובר בלא פחות מאויבים. על מה ולמה? אנשי תקשורת אחרים הותקפו אף הם – במקלות ששימשו קודם לשלטים ולכרזות. אחרים ניסו בכל דרך לשבש את השידור: לדחוף כובעים, פרצופים מעוותים ומגוחכים, לחסום עדשות. ידידיה אפשטיין כבר מתקבל בכבוד גדול יותר בכפרים הערביים מאשר אותם אנשי תקשורת אצלנו.

חברים, אתם בני תורה - לא קפלניסטים. מדובר בעצרת בעד לומדי התורה כך לפחות שידרו ודיבררו בכל המסרים. שכחתם? צעקות. דחיפות. ברבריות.  וכבר לא מדובר רק באיבוד של כבוד - אלא באיבוד של שכל ודעת. לא היה אתר בנייה שלא נפרץ. השלט "סכנה – כאן בונים" הפך לקישוט בלבד. עזבו אתר בנייה, מנוף! עגורן! כלי שדורש חודשים של ניסיון, הכשרה, ותעודה, הפך ללונה פארק של הרישמי העצרת.

עוד לא התחיל המפגן האדיר של רבבות 'בעד לומדי התורה', והתמונות ההיסטוריות החלו לזרום בחור לא חכם בלשון המעטה מטפס אי־שם למעלה על גשר דק עם קביים (היו שאומרים שנשללה לו הקצבה מביטוח לאומי, נדמה לי שרק על המעשה הטיפשית הזו צריך להגדיל לו את הקצבה), ואחר, עומד איש שם על הפסגה, במקום שגם מפעיל העגורן לא מעז לעלות. כי הרי "תורה מגנא ומצלא", לא? 

מה קרה לנו? השתגענו? למה הפכנו לכאלה? אין לי תשובה וגם לא מחפש. אבל למה לא היה שם אחד שיקח אחריות?  למה לא היה מי שיעצור את העצרת,  אחד רק אחד שיקח את המיקרופון ויצעק: "משוגעים! רדו מהגגות! סכנת נפשות!" למה לא נמצא מבוגר אחראי אחד שיעצור את אותם נערים מלתקוף אנשי תקשורת? להסביר להם שאנחנו התכנסו לעצרת הזאת לא נגד רק 'בעד לומדי תורה'. אין לי תשובה. רק מוריד את הראש - ומתבייש.

ואז, כאמור הגיעה הטרגדיה הנוראה. בזמן של עת רצון, בשעה שכל עם ישראל התכנס לזעוק, להתפלל, לעורר רחמי שמיים – לבטל גזירה שמרחפת על בני הישיבות קורה אסון כזה. ילד. נער צעיר. בחור ישיבה. מסיים את חייו באופן כל כך טראגי. נורא. בלתי נתפס.

אין מקרה בעולם. לא סתם קרה מה שקרה ובעת הזו ממש בזמן שהרבבות מתכנסים - מן השמיים מאותתים לנו. מאז השבעה באוקטובר גל של מקרים אובדניים פקד את הארץ ל"ע. רובם חיילים, או שורדי נובה. והציבור החרדי? בצדק או שלא לעיתים מרגיש שהוא לא חלק מהעם הזה. אבל גם אצלנו, לצערנו, שומעים לא מעט. נשמות גבוהות. רגישות - שאינן יכולות לשאת עוד את כאבן הנפשי והסוף המר ידוע. ואנחנו? מתנערים."הם לא משלנו" אומרים. 

"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" זו לא המלצה. זו מצווה. אני לא יודע מה תהיה ההשפעה של העצרת על גזירות הגיוס, אבל אם נצמד למסר הרשמי של העצרת  "בעד לומדי התורה" אולי על לומדי התורה לזכור ש"ונשמרתם" הוא מדאורייתא. בוודאי כשמדובר בעלייה מסוכנת על גגות ובזלזול בסכנת נפשות. אבל לא רק. גם בדיני נפשות - כשאתה רואה את חברך, את אותם נערים של הדור: חלקם שקופים, חלקם נראים - אך מוחרמים. וכולם מחכים שיראו אותם, שיחייכו אליהם, ושיתחברו אל ליבם. תהיה שם, תהיה איתם, אל תשאיר אותם לבד. 

אולי במקום לדאוג לכל אדמו"ר למרפסת רחבה – נפנה מקום בלב לכל בחור. כי כל המציל נפש אחת מישראל - כאילו הציל עולם מלא.