נשיא המדינה נאם והכנסת ה-20 נשבעה אמונים

נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין פתח את ישיבתה הראשונה של הכנסת ה-20 לאחר שנכנס לאולם המליאה לקול תרועות כבוד. הנשיא פתח ואמר: "אני שמח ונרגש לפתוח את ישיבתה הראשונה של הכנסת העשרים. היום, יום שלישי, י"א בניסן תשע"ה", והכה בפטיש שלוש פעמים.

לאחר מכן נשא הנשיא ריבלין דברים ואמר: "ביום הבוחר האחרון, הוכיחה שוב הדמוקרטיה הישראלית שהיא חזקה, בועטת ובלתי צפויה. בכרמיאל ובנצרת, בבני ברק ובתל אביב, באריאל ובכוכב יאיר, בנחל עז, ברהט, בנתיבות, בירושלים ובארץ כולה; יצאו מיליוני אזרחים ואזרחיות להרכיב את הפסיפס הישראלי של הכנסת העשרים. ביום דין הבוחר, הם קבעו מי ינוח ומי ינוע, מי ישפל ומי ירום. גזר דינם הוא שעיצב את פני הכנסת הזאת ומכוחה, את פניה ועתידה של מדינת ישראל לשנים הבאות".

ריבלין התייחס למשא ומתן הקואליציוני להרכבת הממשלה ואמר: "טרם הושלמה המשימה, כל עוד לא הושבעה ממשלה בפני כנסת נבחרת זאת. אני מפציר בכל הצדדים הנוגעים בדבר, לחתור לסיום המשא ומתן הקואליציוני בהקדם. המערכת הציבורית סובלת משיתוק מזה חודשים ארוכים ויש לאפשר לה לשוב ולתפקד. כל יום שעובר, גובה מהעם בישראל מחיר יקר".

"ישנם שלושה דברים עליהם עומד הבית הזה. על השליחות הציבורית. על ייצוג פניה של הישראליות המשתנה. ועל האחריות שבהכרעה. חברי וחברותי. אתם, שליחיו של הציבור. במהלך מערכת הבחירות, נדמה היה לפעמים שהדרמה מתחוללת בין הפוליטיקאים לבין עצמם, בין הפוליטיקאים לתקשורת, בין קמפיינים לספינים, בין "הם", ו"אתם" ו"אנחנו". אבל כעת, משתמו ההתכתשויות, הגיע הזמן לשוב אל השחקנים הראשיים, אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל. לא אתם, היושבים כאן, המפסידים או המנצחים, אלא הם. הם, שבשליחותם אנו פועלים, כמשרתי הציבור- ולא, כנבחרים מורמים מעם.

"יושבים כאן היום לא מעט חברי כנסת חדשים. דעו לכם, הבית הזה הוא בית זכוכית. ואולם, קירות הבית הזה שקופים, לא רק בשל עיני העם הנשואות לכאן- אלא כדי שעיניכם, יהיו נשואות אל העם. אל הציבור שאתם נציגיו, אל העם- שאתם עכשיו משרתיו. אל תשאירו את כאבי העם הזה ודרישותיו, מחוץ לכתלי המשכן. את כאבם של חסרי הדיור וחסרי הישע, את מצוקתם של העובדים העניים, את דרישותיהם של העובדים הלא מתגמלים, את חששם המתמשך של תושבי עוטף עזה, הביאו אותם אתכם לישיבות הסיעה, לחדרי הועדות, למליאה הזאת. אל תשכחו לרגע, מי שלח אתכם לכאן; אמון הציבור הוא הנכס היקר ביותר שיש בדמוקרטיה- והאמון הזה, נתון עכשיו בידי כל אחת ואחד מכם.

"נכבדי. היסוד השני עליו עומד הבית הזה, הוא ייצוג פניה של הישראליות, המתהווה והמשתנה עם השנים. בבית הזה, יושבים יחד, כשותפים שווים, כל נציגי החברה הישראלית. יחד, הם מעצבים, את משמעותה של האזרחות הישראלית בחדרי הועדות, בשדולות ובמליאה; את דמותה ועתידה של מדינת ישראל. לכל אחד שיושב כאן, תואר שווה, וקול שווה.

"חברי. דווקא הכנסת מוכרחה להיות ערה לשנויים התרבותיים והדמוגרפיים, הדרמטיים, המשנים את פניה של החברה הישראלית לבלי הכר. מספיקה הצצה להרכב תלמידי כתות א' במערכת החינוך, לתמהיל המשתנה של תלמידים חילונים, דתיים, ערבים וחרדים, כדי לעמוד על כך. המציאות הזאת-הגם שאינה פשוטה לעיכול, אינה מאפשרת לנו, להמשיך ולחשוב במונחים הישנים של "ממלכתיות" מול סקטוריאליות, של רוב ומיעוט.

"מכובדי. היסוד השלישי, עליו עומד הבית הזה, הוא האחריות שבהכרעה. בדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו, הבית הזה, הוא המקום, שבו מתקבלות ההחלטות. ההכרעות שאתם מקבלים כאן, הן התגשמות החרות שלנו כעם, במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, הדמוקרטית והיהודית. לא זכינו בחרות מן ההפקר, שילמנו עליה, ואנו עדין משלמים, בדמים רבים; אנו נמשיך להגן עליה מכל משמר בחזית הביטחונית, אבל גם כאן, בחזית האזרחית, בחזית היהודית והדמוקרטית."

הנשיא ריבלין פנה אל חברי הכנסת ואמר: "בעוד זמן קצר, תישבעו אמונים לכנסת ישראל. נבחרתם, על מנת להכריע. עם זאת, זכרו את כבוד החרות והאחריות שבהכרעה. אינכם מכריעים רק עבור מי שבחרו בכם; אתם מכריעים עבור כלל הצבור בישראל. הנף יד שלכם מעצב היסטוריה, חורץ וקובע את גורלו ועתידו של העם הזה. בבית הזה, נחתמו הסכמי שלום, ושביתת נשק, בהכרעותיו נקרעו רבבות אזרחים מבתיהם, נגזרו גזרות, ונחקקו חוקים, שעיצבו את חובותינו, את זכויותינו, ואת דמותנו כעם. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק חינוך חובה, חוק בריאות ממלכתי.

"בידיכם נתונה האפשרות, לחוקק חוקה, למדינת ישראל. האחריות הכבדה הזאת, מונחת על כתפי האופוזיציה והקואליציה כאחת. אתם, כולכם, עכשיו, מאה ועשרים מנהיגי העם ודיניו. חכמי ישראל אמרו: "לעולם יראה הדין עצמו, כאילו חרב מונחת לו על צווארו; וידע, את מה הוא דן, ולפני מי הוא דן, ומי עתיד להיפרע ממנו, אם נטה מקו האמת." בשם העם בישראל, אני מתפלל, שתשרה ביניכם רעות ואחווה, ושיתקבלו הכרעותיכם בעוז, תבונה וענוה. היו ברוכים."

פרץ: "לא מגנים ערבים שמגיעים לקלפיות"
ותיק חברי הכנסת, ח"כ עמיר פרץ, שנבחר לכנסת לראשונה לפני 27 שנים, הצהיר אמונים למדינת ישראל, ולאחר שקיבל מנשיא המדינה ראובן ריבלין את הפטיש לניהול הישיבה, הפך ליו"ר הכנסת בפועל. לאחר מיכן נשא יו"ר הכנסת בפועל דברים ואמר: "הדמוקרטיה הישראלית אינה מסיתה, אינה מגנה, אינה מתנגדת לאלה המתייחסים אליה ברצינות ומאמינים כי היא כלי לשנות את חייהם.

"היא אינה מגנה, אלא מכבדת, המוני קיבוצניקים שמגיעים לחדרי האוכל חדורי אידיאולוגיה להצביע בהמוניהם. היא אינה מגנה, אלא מכבדת, מתנחלים שמתייצבים כאיש אחד בקלפיות חדורי להט אידיאולוגי להצביע בהמוניהם. היא אינה מגנה, אלא מכבדת, אלפי חרדים חדורי אמונה, שנוהרים לקלפיות להצביע בהמוניהם. היא גם אינה מגנה, אלא מכבדת, אזרחים ערבים שנוהרים לקלפיות חדורי אמונה ואידאולוגיה להצביע בהמוניהם. אלה וגם אלה בניה האהובים, הרצויים והמוערכים של הדמוקרטיה הישראלית.

"חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אל שערנו מתדפקות להן רוחות עזות של שנאה, השואבות את תוקפן מהדתות השונות. מלחמות דת מכל סוג שהוא הן איום גדול לאזורנו ולעולם כולו. עלינו לשוב ולהזכיר כי שורשיהן האמיתיים של הדתות השונות, יונקים את השראתם מהרעיון הנאור של "ואהבת לרעך כמוך". מסר אוניברסלי העומד בבסיס כל הדתות המונותיאיסטיות.

"כל מי שעורף ראשים, שורף נערים, רוצח ילדים, סוקל נשים, אינו מקדש את הדת אלא מחלל אותה. נגד כל אלה אנחנו צריכים להתאחד למלחמת חורמה ללא פשרות. לא מתוך שנאה אלא מתוך הגנה עצמית על ערכינו האוניברסליים. כי התנגדות לשנאה באמצעות שנאה רק גורמת להפצתה. שדים רבים מתרוצצים בתוכנו. השד העדתי, השד הלאומני, השד הדתי ועוד שדים רבים הגדלים בסתר, בחסות החשיכה, ממתינים לאות, לפתיל שיוצת באמירה מסיתה, באפליה פוגענית או בביטויי שנאה וגזענות.

"לאחרונה נחשפנו לאירועים קיצוניים מכל עבר, אירועים קיצוניים של אלימות נגד אמנים המביעים את דעתם, ואירועים קיצוניים בדמות אמירות פוגעניות של פרופסורים, אמנים ואנשי רוח, ואינני יודע איזה מעשה נבלה שפל יותר. האם שפלותו של איש הזרוע המפעיל אלימות של עבריינים, או שמא שפלותו של איש הרוח המבזה אחרים ללא כל מעצורים. אני פונה מעל דוכן זה לאחריות לאומית של כל אזרח ואזרח. אנא החזירו את חרבות השנאה והזעם אל נדניהן, בואו ניתן להן את ההזדמנות להפוך לאיתים ולמזמרות, כי ילדנו כולנו, הגדלים כאן, חילונים ודתיים, מזרחיים ואשכנזים, ערבים ויהודים, יודעים היטב כי לא על אמנות הכידון והחרב יבנה עתידם אלא על אמנות התעשייה המתפתחת, החקלאות הפורחת, המחשב והמקלדת.

"אדוני הנשיא, הפערים בחברה הישראלית מעמיקים וכואבים ויש למצוא להם תשובה אמיתית. מחאות וזעקות היוצאות מן הלב לא ימצאו מזור על ידי הצהרות. מאות אלפי קשישים וילדים רעבים לא ישבעו מדוחות של עליית התל"ג, זוגות צעירים לא ימצאו קורת גג תחת נתוני הצמיחה, אל לנו להסתפק בחיזוקה של הכלכלה, עלינו לחזק את החברה והאדם החי בתוכה. אל לנו להסתפק במדינה עשירה אלא למצוא דרך לחזק את עניי עירנו.

"אדוני ראש הממשלה, בקרוב הכנסת תעניק לך אמון מחודש ואתה תעמוד בפני דילמות אמיתיות, דילמות של מנהיג. כי ישנם נאומי בחירות וישנה מציאות, ישנן התחייבויות פוליטיות וישנה מחויבות למדינה, ישנן מחויבויות לטווח קצר וישנן מחויבויות לעתיד הרחוק יותר.

"אדוני ראש הממשלה, אתה ראש הממשלה של כולנו וזוהי חובתך לרפא את הפצעים בתוך החברה הישראלית, כמו כן מחובתך להתייצב למערכה המדינית הקשה, המורכבת ,המצפה לנו, בעצם ימים אלה. עליך לגייס את כל כישרונותיך, כדי שהעולם המערבי כולו ובראשן ארה"ב יעמדו לצידנו באותה נחישות ועוצמה בה עמדו לצידנו כל השנים, ומול הציר הפונדמנטליסטי, ציר איראן- לוזאן –תימן, נדרש לבנות את ציר ריאד-עמאן -רמאללה-קהיר. מול כל אלה, תצטרך להתייצב לא כמנהיג הליכוד, לא כמנהיג הקואליציה, אלא כמנהיג המדינה וכמשרת העם".

"אריה מכלוף דרעי"
בהמשך, חברי הכנסת שנבחרו לכנסת ה-20 הצהירו אמונים במליאת הכנסת אל מול בכירי המדינה ובני משפחותיהם. יו"ר הכנסת בפועל, ח"כ עמיר פרץ, הקריא את נוסח ההצהרה לפני חברי הכנסת: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".

היו"ר פרץ הוסיף: "בכנסות קודמות היו ח"כים שסטו מנוסח ההצהרה. אני רוצה להבהיר שעל חברי הכנסת לומר "מתחייב אני" ללא שום שינויים או תוספות. על פי התקנון ח"כ שיעשה זו ישללו ממנו זכויותיו. אינני מתכוון לעצור בגלל מישהו מחברי הכנסת שלא יגיד נכון. מי שלא יעשה זאת החוק יפעיל את התקנון והתקנון יפעל כנדרש."

לאחר מיכן הקריאה מזכירת הכנסת, ירדנה מלר הורוביץ, את שמותיהם של כל חברי הכנסת, וכל ח"כ קם ממקומו והצהיר "מתחייב/ת אני".

לפני הצהרת האמונים, זוכה פרס ישראל הטרי, המשורר ארז ביטון, הקריא את פרק קכ"ב מספר תהילים. בנוסף הושמעו באולם המליאה קטעים מההכרזה על הקמת מדינת ישראל בקולו של דוד בן גוריון, ראש מועצת העם ביום ה' באייר התש"ח – 14 במאי 1948.

אנקדוטה מסקרנת נרשמה כאשר הוקראו שמות הח"כים, בעת שהגיעו ליו"ר ש"ס, הוא טרח לתקן ולהדגיש כי שמו 'אריה מכלוף דרעי'.

ח"כ יעקב מרגי ציין: "הכנסת נתנה תשובה מוחצת לפרופ' חצרוני וליאיר גרבוז בהזמנת המשורר ארז ביטון יוצא מרוקו לקרוא פרק תהילים מספר הספרים של העם היהודי, הקמיע הראשון".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!