טראמפ מאיים להציל מפגינים באיראן, השאלה אם יפעל

בתוך שבוע מפרוץ גל המחאות באיראן נגד הרפובליקה האסלאמית ושליטיה, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ התבטא פעמיים באופן ישיר וחריג.

ביום השני למחאות גינה טראמפ את שלטונות איראן על ירי לעבר מפגינים. ביום השישי הרחיק לכת, והזהיר כי אם הרג המפגינים יימשך, כוחות ארצות הברית "יבואו להצילם". מדובר בתגובה המהירה, הברורה והמאיימת ביותר של נשיא אמריקאי לגל אי שקט באיראן זה 45 שנים.

השאלה המרכזית כעת היא האם העמדה התקיפה תתורגם לצעדים דיפלומטיים ממשיים או ללחץ צבאי אמין, או שתישאר בגדר מסר הרתעתי בלבד.

ההשוואה המתבקשת היא למחאות התנועה הירוקה בשנת 2009. אז, נשיא ארצות הברית דאז ברק אובמה בחר בקו זהיר במיוחד. אובמה נמנע מתמיכה פומבית במפגינים ואף שלח מכתב למנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, בניסיון לפתוח ערוץ דיפלומטי חשאי סביב סוגיית הגרעין. המכתב נותר ללא מענה.

יועציו של אובמה הזהירו אז כי תמיכה אמריקאית גלויה עלולה להזיק למפגינים, לאפשר למשטר להציגם כ"סוכנים זרים" ולספק הצדקה לדיכוי חריף יותר. החשש הזה הוביל למדיניות ריסון, אך בדיעבד עורר ביקורת חריפה.

במקרה הנוכחי, שיקולים אלה כמעט ואינם קיימים עבור טראמפ. בין טהראן לוושינגטון אין כיום ערוץ דיפלומטי משמעותי שעמדה אמריקאית חדה עלולה לסכן. בנוסף, המשטר האיראני ממילא מאשים זה שנים את המפגינים בשיתוף פעולה עם "כוחות עוינים", טענה שחזר עליה חמינאי גם בנאומו האחרון. אין אינדיקציה לכך שהמפגינים עצמם חוששים מתמיכה חיצונית או רואים בה גורם מרתיע.

שנים לאחר מחאות 2009, אובמה עצמו הודה כי הגישה הזהירה הייתה שגיאה, וטען כי ארצות הברית צריכה לתמוך בתנועות עממיות הדורשות חירות בכל מקום שבו הן מתעוררות. תגובתו המהירה והבוטה של טראמפ מרמזת כי הוא מבקש להימנע מחזרה על אותה טעות.

עם זאת, בערוץ האופוזיציה האיראני איראן אינטרנשיונל מדגישים לקח נוסף מהעבר: רטוריקה חריפה לבדה אינה מספיקה. בשנת 2012 הכריז אובמה כי שימוש בנשק כימי בידי נשיא סוריה בשאר אל אסד יהווה "קו אדום" אמריקאי. שנה לאחר מכן, מתקפת גז סארין במזרח דמשק הרגה מאות אזרחים, אך ארצות הברית נמנעה מתקיפה צבאית ובחרה במסלול דיפלומטי לפירוק חלקי של מאגרי הנשק הכימי.

המהלך צמצם את השימוש בנשק כימי אך לא חיסל אותו, ובעיקר פגע קשות באמינות ההרתעה האמריקאית ובאמון האופוזיציה הסורית בוושינגטון.

טראמפ, מנגד, מודע היטב למחיר של איומים שאינם ממומשים. בעבר הוא פעל בהתאם לאיומיו פעמיים מול איראן: בחיסולו של קאסם סולימאני בינואר 2020, ובתקיפת מתקני גרעין איראניים לפני כ־200 ימים. בסוף השבוע האחרון מילא גם את איומיו כלפי נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, כאשר ארצות הברית הודיעה על מבצע שבמסגרתו נעצר מדורו והוצא מהמדינה.

כעת, כאשר איראן ניצבת מול גל מחאה רחב, השאלה שמרחפת מעל טהראן ומעבר לה ברורה: האם הרפובליקה האסלאמית היא הבאה בתור, או שמדובר שוב בהרתעה מילולית בלבד.