זה לא רק אסון. זו קריאת השכמה | דעה

האסון שגבה את חייהם של שני תינוקות בפעוטון הפרטי בשכונת רוממה הוא קודם כול טרגדיה אנושית בלתי נתפסת. אבל אם נסתפק בדמעות, בכאב ובזעם מופנה החוצה, נפספס את החובה הקשה והלא נעימה שניצבת עכשיו בפני כולנו, ובעיקר בפני החברה החרדית עצמה: לעצור, לחשוב, ולשאול שאלות קשות.

עדיין לא נקבעה סיבת המוות. ייתכן שמדובר בחום קיצוני ממזגן שפעל בעוצמה חריגה. ייתכן שמדובר בהרעלה, ממזון, משתייה או מאמצעי חימום. ייתכן שמדובר במחנק, בחלונות סגורים, בחוסר חמצן, בתנאים שלא מאפשרים נשימה בסיסית. כל האפשרויות הללו נבדקות, וכולן חמורות. אבל המכנה המשותף ברור: תנאים מסוכנים לפעוטות חסרי ישע.

וזו בדיוק הנקודה הכואבת. מדובר בגן שפעל כך, לפי העדויות, לא יום ולא יומיים. אלא שנים. אולי עשרות שנים. בלי פיקוח, בלי סטנדרטים, בלי בקרה אמיתית. ועם שתיקה ארוכה מדי של הורים, שכנים, וסביבה שלמה שידעה, ראתה, והעדיפה לא לשאול יותר מדי שאלות.

כאן נדרשת גם חשיבה פנימית אמיצה. כן, יש ביקורת מוצדקת על המדינה. כן, ביטול סבסוד המעונות דחק משפחות למסגרות זולות ולא מפוקחות. זו ביקורת לגיטימית, ואולי אף נכונה. אבל גם בתוך מציאות קשה, האחריות הראשונה על חיי הילדים לא נעלמת. היא לא עוברת אוטומטית ליועצת משפטית, ולא מסתיימת בהחלטת ממשלה.

לא כל מקום זול הוא מקום בטוח. לא כל מי ש"מחזיקה ילדים" היא מטפלת. ולא כל דירה שהוסבה לגן היא סביבה ראויה לתינוקות. זול, בסוף, עלול לעלות ביוקר. ביוקר נורא.

והשאלה הכואבת מכל: איפה היו המטפלות. בזמן שתינוקות ישנים בארונות, במסדרונות, ליד שירותים. בזמן שחום קיצוני שורר בדירה קטנה עם עשרות פעוטות. בזמן שילדים חסרי ישע זקוקים להשגחה, לנשימה, לאוויר. האם מישהו הקשיב. בדק. ספר. הריח. שם לב.

יש בתים שבהם חלונות כמעט לא נפתחים לעולם, מתוך פחד, הרגל או תפיסה מוטעית. אבל בלי אוורור, בלי אוויר, גם בית הופך למלכודת. קל וחומר דירה עמוסה בתינוקות.

האסון הזה חייב להיות נקודת עצירה. לא רק ועדת בדיקה, לא רק חקירה פלילית. אלא שינוי תודעתי. אחריות הורית. אחריות קהילתית. אומץ לומר: לא שולחים ילדים לכל מקום. שואלים שאלות. דורשים לראות. בודקים תנאים. לא מתביישים לצאת, גם אם זה לא נוח, גם אם זה יקר יותר.

כי חיי ילדים אינם שדה ניסויים, ואינם בני ערובה של מצוקה כלכלית, פוליטיקה או עצימת עיניים.
והמחיר, כפי שנוכחנו לדעת היום, עלול להיות בלתי הפיך.