רגעים של קידוש השם: מי מרוויח מאקספו הבנייה החרדי? | טור מיוחד

מספרים על שני יהודים, קלונימוס וקלמן, תושבי ירושלים, עמיתים לעבודה, שאיחרו בוקר אחד לעבודה, בתואנה שלקח להם זמן לומר פרשת המן, שניים מקרא ואחד תרגום. היה זה באחד מימי שלישי, פרשת בשלח. בבית המדרש שבו התפללו התנוסס קמפיין לתפארה לאמירת פרשת המן כסגולה לפרנסה, ברכה והצלחה. לאחר התפילה קם אחד ממתפללי בית הכנסת, נתן דפיקה על הבימה והכריז בקול:  “פרשת המן ברוב עם”.

השניים, קלונימוס וקלמן התיישבו והצטרפו לשאר הנוכחים. מי לא רוצה לזכות בשפע, ועוד לשפע עצום ככותרות הקמפיין. כמה הם מחכים לזה, כמה הם זקוקים לזה ''שיהיה שנים תרגום ואחד מקרא אם זה מה שתביא את הלוטו, אני מוכן'' אומר קלונימוס לקלמן, מתחילים באמירת פרשת המן כולל היהי רצון לפני ואחרי, בהתלהבות עצומה. אף אחד לא מיהר לשום מקום, בביטחון ובאמונה גדולה. לאחר מכן עוד יצאו כמה מהם בריקוד קטן של "האט'ס געפולט גוט", יאאללה שנצליח ברכו איש את רעהו, שנביא את העשירות. 

קלונימוס וקלמן יוצאים לעבודה. בדרך הם מביטים בשעון ורואים שדפקו איחור רציני. מצד אחד הם עדיין תחת רושם ההתעלות הרוחנית שחוו אך לפני דקות אחדות, כשהשליכו יהבם על השם. מאידך, המציאות מכה בהם, אם ירצו ואם לא. הם נתונים לחסדי הבוס הקשוח, שעומד לשאול על פשר האיחור. אבל הם מנסים להרגיע את עצמם. גם הוא, הבוס, כמוהם, בוודאי יבין. הרי גם הוא, מן הסתם, היה במעמד כזה או אחר של פרשת המן. והם דוהרים לעבודה, מסירים מעליהם כל צל של דאגה.

לקבלת פנים כזו לא שיערו. כאשר הם מתייצבים למקום עבודתם, עוד בטרם הספיקו להיכנס למתחם, קפץ עליהם רוגזו של בוס זה, פניו לא כתמול שלשום, רתח מזעם. ומבלי התראה מוקדמת העיף את שניהם מהעבודה לאלתר, מבלי להניח בידם ולו מכתב פיטורין. הם ניסו עוד להסביר שהתעכבו, כי היום יום שלישי, פרשת בשלח, ויש מנהג וסגולה לומר פרשת המן, אבל שום תירוץ לא עמד לזכותם, הוא העיף אותם ללא רחמים תוך שהוא נוזף בהם “אצלי עבודה מדברת, לא סגולות ומנהגים”.

חלפו שנים. דרכיהם של קלונימוס וקלמן נפגשו שוב. יום שלישי, פרשת בשלח, אי שם באמריקה הגדולה, בבורו פארק שבניו יורק, בבית הכנסת שומרי שבת, יושב יהודי בקרן זווית, עטוף בטלית ותפילין, ואומר פרשת המן. תור של משולחים ממתין שיסיים כדי שיוכלו לגשת אליו. קלמן, שנכנס זה עתה לבית המדרש, מזהה מרחוק את חברו מהעבר הרחוק, הוא מצטרף לתור, ממתין שיסיים, ורק אז ניגש.

"קלונימוס, אתה עוד שם?" הוא שואל. "מה זה שם?" "בפרשת המן"."בוודאי. מדי יום ביומו. מה, אתה לא אומר?", "מה פתאום", משיב קלמן. “לא נוגע בזה. לא ביום שלישי ולא בפרשת בשלח. לא ולא. מאז אותו יום שלישי, זוכר שהבוס העצבני הזה העיף אותנו מהעבודה, אני ופרשת המן סיימנו".

קלונימוס עוצר לרגע, מביט בחברו קלמן בהלם, מחייך חיוך קטן ואומר: "ראשית, שלום עלייכם ידידי קלמן. לונג טיים, וואס מאכט מען. שנית, אני לא יודע… אני משם רק צמחתי. תראה אותי ותביט מסביב. כשפיטרו אותי מעבודה ולא ידעתי את נפשי, הלכתי למורי ורבי. הוא אמר לי: נצל את ההזדמנות, לך לעסקי נדל"ן, תהיה עצמאי. אחר כך היגרתי לאמריקה והודו לשם, אני רואה ברכה בעמלי”. “ואתה, קלמן, מה איתך היום” הוא שואל, “אני?” קלמן מחייך. “אה, גם אני עצמאי. ”קלמן שולף מהביזעם כתב המלצה מקופל, ומוסיף “קלונימוס, אם תתרום כך וכך, עשרה בטלנים יאמרו עבורך פרשת המן כסגולה.”

ביום רביעי השבוע, לאחר שסיימנו יום קודם את שלב ההשתדלות, עם סגולת אמירת פרשת המן, הגיע שלב המעשה. אלפים נהרו אל עבר היכל ארנה בירושלים, שם התקיים אקספו הבנייה החרדית. מאחורי היוזמה עומדים מרכז "מלאכתם", שמכניס מאות מבני הציבור החרדי לענפי הבנייה, ומיזם "זה מזה", בהובלת רפאל וואהל, שייבא לארץ את מודל האקספו שהצליח בגדול בקהילות החרדיות בארצות הברית.

זהו רגע עצום ומרגש באמת לראות את הדבר הזה קורה. מאות אנשי עסקים, אלפי בעלי מלאכה, כולם חרדים, בני איש אחד. מתכנסים תחת קורת גג אחת כדי להציג את כישרונם, הכישרון אשר חנן אותם אלוקים, או כמו שאמר לי אחד מהם: "השליחות שלי בעולם הזה". ושם, באופן טבעי, גם נוצרים קשרים וחיבורים, ושיתופי פעולה. דבר נפלא ביותר.

בחז"ל מופיעים שלושה סימנים המאפיינים את עם ישראל: ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים. הציבור החרדי מזוהה חזק עם שלושתם. הם ביישנים ורחמנים, צנועים בטבעם, הכול נעשה בהצנע לכת. וכמובן, מן הראשונים לגומלי חסדים, לעזור לזולת בכל התחומים ובכל שכבות האוכלוסייה.

אבל לצד זה, הם גם גאונים, מוכשרים וחכמים - "א אידישע קאפ", כמו שאומרים, וכשכל זה משתלב יחד לעשייה, הביישנות, הרחמנות והחסד, או במילה אחת: הנשמה היהודית, יחד עם הגאונות והכישרון, מה שיוצא, זה בדיוק מה שראינו שם, באקספו הבנייה החרדית בארנה: יצירות מופלאות, מלאכת מחשבת, מעשה ידי אונזערע היימישע חריידישע אידן, להתפאר - גאווה חרדית ממש.

רגעים של קידוש השם. חשבתם שיהודי יבוא לבקר באקספו ויצא ללא תפילת מנחה במנין?! אנחנו מכירים את זה מטיולים בארץ ובעולם, בכל מקום שבו נתקלים ביהודי זה ה"בוקר טוב" שלנו:  "התפללת כבר?", "אתה עשירי", לא משנה אם זה בגן חיות בארץ או בשדה התעופה בהודו, וכך גם בארנה, הוקם שטיבלא'ך ספונטני, בתוך האקווריום המפואר של יזם הנדל"ן דודי אייזנבאך, הבעלים של חברת "אייזנסטיט". ולא רק זה, גם שיעורי דף היומי התקיימו שם, באחד הביתנים, ואולי יותר, התיישבו לשיעור הדף, אותו הם אינם מפספסים אף יום, אליהם הצטרף גם יוזם המיזם האדיר, רפאל וואהל. וזה ממחיש כל פעם מחדש עד כמה היהודי המאמין רואה בעבודה אמצעי וכלי - שליחות בעולם הגשמי.

מי שהיה שם בהיכל הארנה בליל האקספו, בשעות המאוחרות, ראה כיצד בזמן שביתנים רבים כבר מתפרקים, הוא עדיין ממתין. הביתן שלו עומד. משום מה, הוא לא מפרק. מדובר באמן הגבס יוסי גולדשטיין מ"גבסט", איש ששמו הטוב הולך לפניו בתחום הגבס ואדריכלות, חתום על יצירות ועבודות רבות בבתי כנסיות, בישיבות, בהיכלי התורה ובמקוואות ברחבי הארץ. לשאלת רבים מדוע הוא מחכה, הוא רק סימן לעבר הדלתות, ואז, כשהדלתות נפתחות והותרה הכניסה גם לנשים, אמו נכנסה. רק אז נתן את האות לפרק.

השבוע, ביום רביעי, י' בשבט, ציינו יום ההילולא של האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זצ"ל. הרבי אמר: כאשר שני יהודים נפגשים, זה עצמו דבר טוב, אבל עליהם לדאוג שמפגישתם תצמח טובה גם ליהודי שלישי. דבריו של הרבי, בעל ההילולא, ניכרו היטב במהלך האקספו. עצם המפגש בין בעלי המלאכה כבר היה דבר טוב. החיבורים, שיתופי הפעולה והקשרים שבוודאי נוצרו שם. אבל לא רק להם. אין ספק שמהאקספו הזה צמחה טובה גם ליהודי שלישי. ראשית למארגנים ליוזמים ולכל העוסקים בדבר, איש איש בתחומו. כמו קלמן שלנו, שהציע לקלונימוס חברו עשרה בטלנים שיאמרו פרשת המן תמורת בצע כסף, אבל גם לכלל ישראל, שראה השבוע את הדבר הנפלא הזה, את ה''צאו והתפרנסו זה מזה'', את ההבנה ש''מלאכתם'' לא צריכה להיעשות על ידי אחרים, אלא בידיים שלנו.