ט"ו תמוז התשפ"ד
21.07.2024

תמונה למזכרת: לפני מי אתה עומד

שלמה קוק מנסה להבין מדוע סלד ה'שבט הלוי' זצ"ל מצילום, מה אירע כאשר פגש את הגרי"ש אלישיב ואיזו קינה חיבר?

תמונה למזכרת: לפני מי אתה עומד


1.
תעשיית הצילומים בחצרות גדולי ישראל, התפתחה דרמטית בשנים האחרונות. כל הֶגֶה מוקלט, כל פסיעה מתועדת בווידאו ובתמונה, אך מי שנכנס – ולו פעם אחת – לביתו של מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, ידע: חוקי 'שבט הלוי' – שונים הם בתכלית. כאן לא מצלמים. הטכנולוגיה מגיעה עד פתח בית הלוי.

כמו רבים אחרים, אף אני התקשיתי להבין מדוע אין נוחה דעת הרב וואזנר וביתו מצילום תמונות. יש אשר יוסיפו ויגידו: זו סתירה ל'שְׁטֵייט' מפורש, "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל', כ').

עד שהגיעו לאוזניי דברים שאמר המשגיח רבי דן סגל בוועד המוסר השבועי שלו. "הגיעו לידי עיתונים שיש בהם אך ורק תמונות", כך סיפר לשומעי-לקחו. "דפדפתי עמוד ועוד עמוד, אולי יש איזה מאמר עם תוכן. מילה לא מצאתי. רק תמונות".

"זה מצביע על ריקנות הדור שלנו. יהודים כבר אינם מחפשים תוכן. יהודים לא רוצים להפעיל את השכל. רק תמונות, רק צבע, רק דמיון.

"מה זה נותן שרואים תמונה של הרב נכנס או הרב יוצא? וכי לומדים מזה משהו? במקום ללמוד מדרכיהם של הגדולים, אנשים מסתכלים בתמונות".

בהמשך שטח המשגיח את כאבו על נושא הצילומים באופן כללי יותר, גם אם אינם מיועדים בהכרח לעיתון, ותקף את מי שבזמן ברכה מהרב מתרכז בכלל באיך יצלמו אותו. "באירועים שיש בהם גדולי תורה", אמר בענווה משל הנושא אינו קשור אליו, "בחורים ואברכים ניגשים ל'גדולים' לבקש ברכה ולהגיד 'שלום עליכם'. התברר לי, שלפעמים הברכה בכלל לא מעניינת את המבקש. הוא חושב על החבר שעומד ממול, שהתמונה תצא מוצלחת"...

אל תקראו לי 'מתחסד'. אדרבה, את חטאיי אני מזכיר היום: אני אוהב להצטלם עם רבנים, עד כדי כך, שהצטלמתי אפילו עם הרב וואזנר... היה זה בבין הזמנים של אב. פגשתי אותו מטייל לבריאותו ברחובות שכונת גוש שמונים בירושלים. ביקשתי ברכה, אך הוא בענוותנותו אמר לי: "התורה ציוותה שכהן מברך לוי, ולא להיפך". בסוף הוא הסכים לברך. התמזל מזלי, שעמד שם צלם-חבר, והבזיק פלאש. אז נכון, כולנו אוהבים תמונות, אבל צריך להיכנס לפרופורציות.

2.
מאז הסתלקותו של בעל 'שבט הלוי', פורסמו עשרות תמונות מחייו. בשל נדירותן, כל תמונה הפכה לפנינה. ובכל-זאת, את העין שלי תפסה תמונה אחת, שצולמה בשנותיו האחרונות, ובה הוא לומד מתוך ספר כשהוא עומד על שתי רגליו.

נזכרתי באותו יום קיצי בסוף שנות התש"ס, בו הגיע מרן הרב וואזנר לביקור נדיר בבית ידיד נעוריו, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ביום שלאחר הביקור, שיחת-היום בירושלים ובבני-ברק היתה: מה דוּבַּר שם, ב'פסגת הפוסקים'. המשפט המצוטט ביותר הכיל זיכרונות שהעלה הרב וואזנר בהתפעלות באוזני הרב אלישיב אודות ימי לימודיהם המשותפים כאברכים צעירים כשישים שנה קודם לכן בכולל 'אוהל תורה' בירושלים.

"תמיד התפעלתי", סיפר בעל 'שבט הלוי' למרן הרב אלישיב, "כשלמדנו יחד בכולל, תמיד למדתם בעמידה. אף פעם לא ישבתם, ממש כמו בדורות הקדמונים, כפי שמבואר בחז"ל שלמדו בעמידה".
ופתאום, במחי תמונה אחת המתפרסמת לאחר פטירתו, אתה מגלה שהרב וואזנר עצמו אימץ הנהגה זו והיה דבוק בה גם כאשר נחלש וגילו נשק למאה שנים, ולמרות זאת, הוא התלהב מהזיכרון המתוק ההוא של ידיד-נעוריו לפני למעלה משישה עשורים.

לאחר הסתלקותו, ניתן לחתום: "מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש". זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

3.
אנקדוטה נוספת בלתי נשכחת נרשמה בביקור ההיסטורי.

היה זה כאשר הגר"ש סיפר בגילוי-לב: "באים אליי רבים להחתים אותי על כרוזים ומכתבים. החלטתי לעשות לעצמי כלל – לחתום רק על מה שאינו קשור לפוליטיקה".

"בטח גם אצלכם הדברים הם כך", הטעים בעל 'שבט הלוי' באוזני פוסק-הדור.

רבינו הגרי"ש זצ"ל השיב לעומתו: "לצערנו, אין כזה דבר. היום, למצוא נושא ציבורי שלא קשור לפוליטיקה – אין כזו מציאות"...

4.
אתמול (חמישי) ציינה מדינת ישראל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה באמצעות טקסים רשמיים וצפירת דומייה.

לך תסביר לאנשים שאינם שומרי מצוות, שרבבות יהודים אינם זקוקים לתזכורת. מרן הרב וואזנר, למשל. עבורו, השואה לא היתה אירוע שנתי, אלא זיכרון יומיומי. לא בכדי, הוא כתב קינה שהפכה לחלק בלתי נפרד מנוסח הקינות הנאמר בתשעה באב בבתי-הכנסת:

אש תוקד בקרבי / בהעלותי על רוחי / חורבן עדתי
קינים אגידה / בזכרי קדושי / ערבה שמחתי
קהילות קודש / לומדי תורתי / מחזיקים בבריתי
נחרבו ונשרפו / נחנקו ונהרגו / אוי לי כי חטאתי

כזבחים ועולות / עלו מזבחה / לכפר משובתי
בני ציון היקרים / בחורי חמד / לומדי תורתי
איכה נשמדו / לעיני בני עמי / אבדה תקותי
אלפי רבבות / עלו על מוקדה / מי יתן תמורתי
חתנים וכלות / זקנים וזקנות / מי יתן חליפתי

השמר לך / פן תשכח מעש עמלק / מחריב כנסתי
עדי ינקם ה' / נקמת עמו / יבנה את ביתי
אנא ה' נקם / נקמת עבדיך / והשב את שבותי
יקומון מתיך / ויחיון צדיקיך / ואז אסיר אבלתי
וואזנר שואה אלישיב פיוט טור

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד