לראשונה: השיחה המלאה של הגר"ע עם ה'שבט הלוי'

עושה השלום
ספון באוהלה של תורה ונאמן, אם כי עצמאית לחלוטין, לגישה של התנזרות משותפות במדינה ומוסדותיה, מועטות וספורות היו הכרעותיו של מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל בנושאים העומדים על סדר היום הציבורי-פוליטי בארץ הקודש. כל כך ספורות היו עד שאפילו אישים שהם אנציקלופדיה פוליטית מהלכת כמו חברי הכנסת הרב מאיר פרוש והרב מנחם אליעזר מוזס זקוקים לסריקת מוח מאומצת של מספר דקות כדי להיזכר בשביבים של מעורבות שכזאת.

היה מי שנזכר במאבק שניהל מרן זצ"ל, יחד עם רבה של בני ברק לשעבר הגר"י לנדא זצ"ל, נגד הקמת מועצה דתית בעיר בני ברק. מאבק שהוכתר כידוע בהצלחה (שותפות במאבק דומה הייתה כמה עשרות שנים לאחר מכן, בפרשת המועצה הדתית באלעד שלא קמה עד עצם היום הזה, י.ר). והיה מי שנזכר בכמה החלטות שהתקבלו אגב תפקידו כנשיא ועד הישיבות.

אבל ככל שחלפו השנים, וגדולי ישראל הנושאים בעול ההנהגה מסתלקים זה בזה לגנזי מרומים, החלה היציאה האיטית והזהירה ממסגרת האי התערבות שקיבל מרן זצ"ל על עצמו. על שתיים מהן, בהן היה נוכח כותב השורות מתוקף שיטוטו במסדרונות הפוליטיים, יסופר בשורות הבאות.

היה זה בשלהי חורף תשס"ט. חודשים ספורים לאחר הקמת קואליציית הזהב של נתניהו והחרדים. הצל
היחיד שהעיב על האידיליה היה הדרישה הבג"צית לדון מחדש במסגרת פטור הגיוס של בני הישיבות. היה זה עוד קודם לפסיקתה של הנשיאה בייניש שפסלה את החוק מכול וכול, אבל העננים כבר התקדרו באופק. מי שמונה אז לטפל בנושא היה ח"כ יוסי כץ, שעמד בראש ועדה מיוחדת לדיון בהמשך תחולת החוק. הדיון האחרון למושב החורף נקבע ליום שנכפל בו כי טוב והמוזמן המרכזי לדיון היה יו"ר ועד הישיבות דאז, הרב אשר טננבוים ז"ל.

הכול ציפו לראות מה יביא איתו האיש שתחת ידו וחתימתו עברו מאות אלפי דיחויים של בני ישיבות שתורתם אומנותם. אבל זה העדיף שלא להופיע, כשעוזרו שהתייצב לפגישה הציג מכתב האוסר על מרשו להגיע. על המכתב היו חתומים מרנן הגר"ש וואזנר, הגרמ"ש שפירא, הגרמ"י לפקוביץ, ויבדל"ח הגר"ש אויערבך. במכתבם של גדולי התורה נאמר: "באנו בשורות אלו להורות לפניו בעניין שהובא לפנינו כי מעלתו נקרא להופיע בפני ועדה הדנה בעניין בני הישיבות והרינו בדעה אחת לבל יופיע שם כלל וכלל".

בהמשך הדברים נאמר כי אסור לשנות כלל ועיקר ממה שהיה נהוג בארץ משנת תש"ט: "וכל הנוגע או משנה בנהוג מאז הרי זה כנוגע בבבת עינו ובעצם קיומנו וכבר גילינו כמה פעמים את דעתנו שפעולתם של הרוצים לשנות מעמידה בסכנה איומה את כל הישוב היהודי בארץ ישראל".

לאחר מספר דברי תורה במעשה חזקיהו המלך ומעלת לימוד התורה בטהרה, כופלים החותמים את ההוראה שלא להשתתף כלל ועיקר בדיונים שמטרתם לשנות ממה שהיה נהוג "כי אין נושא בני הישיבות ענין לדון בו כלל וכבר הורו זקני וחכמי ישראל כי באם ישנו שינוי כלשהו בצורת עולם התורה, הסדרי הדיחוי מצבא או ימציאו שירות אזרחי כלשהו, הרי זה בנפשנו רחמנא ליצלן. וכיון שרוצים לשנות וגם מביעים דעות בסדרי הישיבות ובודאי כל מגמתם להגיע אל הלומדים עצמם, כפי שאומרים וכותבים בכמה מקומות, רק פותחים בפה רך וסופו ידוע ה' ירחם".

הרב טננבוים לא הופיע. הוועדה ננעלה ללא מסקנות וכל היתר היסטוריה עצובה. לימים שימש המכתב ככלי ניצוח במאבק בין הזרמים שתמכו בהמשך ההתדיינות עם הרשויות על נוסח חדש לחוק טל ובין השוללים זאת לחלוטין. במבט לאחור ניתן היום לקבוע שתחת ידם של צדיקים לא יצאה מכשלה. כלומר: התברר שלמרות הדיונים שהתקיימו בניגוד לדעתם של חותמי המכתב, לבסוף התקבל חוק שאי אפשר לחיות איתו כלל ועיקר. האופטימיות לקראת תיקונים שיתרחשו במהלך הקדנציה הנוכחית עדיין צריכה להוכיח את עצמה במבחן המציאות.

שנתיים לאחר מכן. שוב בחודש אדר, רגשה הארץ סביב פרשת הגיורים הצבאיים. התברר כי בנוסף לתעשיית הגיורים הידועה לשמצה של מערך הגיור האזרחי פועל פס ייצור צבאי הפולט גויים ההופכים ליהודים כמו קופסאות שימורים במפעל פרי הגליל. בעקבות הסערה אותה חולל ועד הגיור העולמי, הוקמה ברבנות הראשית ועדה לבדיקת הגיורים הצבאיים שכעבור מספר חודשים העדיפה בעצם לא להחליט. מי שנכנס לעובי הקורה היה הראש"ל דאז הגרש"מ עמאר שהחליט להתיר את הגיורים. בהיותו מודע לסערה שתפרוץ, דאג הנ"ל להשיג את הסכמתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל לאחר שסיפר לו - ולהלן יוכח מה בדיוק סיפר - על הדרישות המוצבות בפני המתגיירים במסגרת הצבאית.
ועד הגיור העולמי לא ישב כמובן בחיבוק ידיים, ותוך מספר ימים יצא מכתב החתום על ידי רוב מניין ובניין של גדולי ישראל נגד הגיורים הצבאיים. בראש החותמים מרנן הגרי"ש אלישיב, הגר"ש וואזנר ויבדל"ח מרן הגראי"ל שטיינמן. רשימת החותמים הייתה ארוכה, אך נפשו של מרן הגר"ע יוסף עגומה הייתה עליו בשל שני החותמים הראשונים. עם הראשון בתוקף חברותם ארוכת הימים בבית הדין הרבני העליון והקשרים שנוצרו לאחר מכן, ועם השני בשל ההערכה העצומה שרכש לגדלותו התורנית וספריו שהפכו לנכס צאן ברזל בעולם הפסיקה. בני הבית סיפרו כי באותם ימים התקשה הגר"ע יוסף להתרכז בלימודיו, וביטויי צער וכאב לא משו מפיו.

כשהגיעו הדברים לאוזניו של מרן הגר"ש זצ"ל, החליט לקום ולעשות מעשה. קודם לכול, שוחח טלפונית עם מרן הגר"ע יוסף והבהיר לו כי חתימתו הייתה על הנושא העקרוני של זילות הגיור במערכות הממלכתיות ולא הייתה כוונה חלילה להיכנס לפרטים של הגיור הצבאי עליו סמך מרן הגר"ע את ידיו. השיחה הפיסה קמעא את דעתו, אך הרטייה קצרה הייתה מהקיף את גודל הכוויה.
בצהרי יום רביעי י"ט אדר צלצל הטלפון במעוננו. על הקו היה אחד מבני הבית ברחוב הקבלן 45 שהציע לנו להתמקם מול הבית בסביבות השעה אחת בצהריים. יבוא לשם אורח דגול, הבטיח, אך אם יידע שיש עיתונאים בסביבה הוא יקום וייסוב על עקבותיו.

הבטחנו לעשות זאת, אך כשלנו במבחן הביצוע. כמה דקות לאחר שהתמקמנו בעמדה אסטרטגית השולטת על דלת היציאה אך מרוחקת קמעא, הבחין בנו אחד ממשמשיו של האורח. המידע הועבר פנימה וגרם שם לתקרית זוטא בתום הפגישה. התברר כי מרן הגר"ש מסרב לצאת החוצה אם תמתין לו שם עדשת צילום של עיתונאי. משנמסרו לנו הדברים, סבנו על עקבותינו. מאוחר יותר הגיעה למערכת הוראה-בקשה של בית מרן הגר"ש שלא לפרסם את התמונות שצולמו בזמן הכניסה לבית. מי שמקבל בקשה של בית מרן הגר"ש, מציית לה. מאוחר יותר התקיים בנו רצון יראיו יעשה, ובמהלך הגיבוי שנעשה למחשב בו נכתבות שורות אלו, נעלמו התמונות ולא נמצא להן זכר בתוכנות החיפוש המתקדמות ביותר.

אבל מה שמרן הגר"ש לא ידע, זה שבבית שברחוב הקבלן 45 נהוג לתעד כל פגישה חשובה. ושני תיעודים היו. מערכת המעגל הסגור, ומכשיר הקלטה שנשא על גופו אחד הנוכחים. לזכותם של בני הבית ייאמר כי הם עמדו בניסיון ולא הוציאו את הקלטת עד לאחר שהמצולם המרכזי אתקטר לשמי מרומים. סיבה אפשרית נוספת: בין הדברים שנאמרו בפגישה היו כמה מחמאות ליו"ר לשעבר של ש"ס אלי ישי. אם הקלטת הייתה נופלת לידיו, אין ספק שהוא היה עושה בה שימוש במערכת הבחירות.

כך או כך, השבוע פורסמה קלטת הווידאו של הפגישה. הקלטת צונזרה בחלקה, כנראה על ידי מי שהוציאה לרשות הרבים. הושמטו ממנה קטעים העוסקים בגופו של הגיור הצבאי והטעמים להתיר אותו. הושמטו גם המחמאות האמורות, כמו מספר דברים אישיים שהוחלפו.

קלטת השמע לעומת זאת לא עברה עריכה, וניתן לפרוש כאן את השיחה המרתקת כמעט במלואה. למעט שני קטעים העוסקים במו"מ הלכתי נטו שאין מקומו בדפים הנקראים לפעמים גם במקומות שאין נוהגים בהם קדושה.

אז נדברו
והנה התמליל המלא, לטובת קוראי 'בקהילה':

הגר"ע: "ברוך הבא גברא רבא. תבורך מפי עליון, אריכות ימים ושנים, בריא אולם עד עולם. למה טרח כבודו לבוא? זו טרחה בשביל כבוד הרב".

הגר"ש: "מה אין עושים למען השלום. יש מאמר בסוף זבחים (דף קא): לא נתכהן פנחס עד שעשה שלום בין השבטים. אפילו מה שהרג את זמרי, לא הבטיח לו הקב"ה שלום עד שעשה שלום בין השבטים. ואם עושים שלום בין השבטים, צריך להחזיק טובה על זה. וכבודו ב"ה...".

הגר"ע: "אני רק אספר לכבודו מה ראינו ומה היה שם בעניין גיורי צה"ל. מינינו ועדה, בראשם עמד ראב"ד תל אביב רבי ניסים בן שמעון, עם עוד שני רבנים שיבדקו את העניין היטב. הם הלכו ובדקו כמה פעמים את תהליך הגיור. ראו שמקבלים עול מצוות, חוק ולא יעבור, ומקבלים עול מלכות שמים. רק לאחר מכן הם מגיירים. מלבד זאת, שולחים את המתגיירים למשפחות דתיות לשבות שם, כדי שיראו מקרוב איך שומרים שבת, איך מתפללים. כך במשך שנה שלמה.
"ולא עוד, אלא שהוספתי על זה וביקשתי שמעתה ואילך יוסיפו לחזק ולשפר יותר את תהליכי הגיור. גם קראתי לרב הראשי לצה"ל וביקשתי שרבנים צבאיים ישגיחו על הנחת התפילין בכל יום, וגם ידאגו לכסף ממשרד הדתות כדי שכל גר יקבל במתנה טלית ותפילין".
בשלב זה, מציין הגר"ע כמה נימוקים הלכתיים בענייני הגיור ומפלפל עם הגר"ש.

הגר"ש: "בוודאי, בוודאי. הצדק עם כבוד תורתו".

הגר"ע (בהתרגשות): למה יאשימו אותנו בדברים שאינם נכונים? מה חטאנו ומה פשענו? על זה מרעישים עולמות? על מה מרעישים עולמות? עושים כל מיני דברים שלא כהוגן. אנחנו התנהגנו ביראת שמים. הקב"ה ישתבח שמו, צופה ומביט, הוא רואה הכול, אין דבר נעלם ממנו. עשינו הכול כפי התורה, מה שהתורה מצווה אותנו. ליבנו רק בשביל שמירת התורה, אין שום דבר אחר".

הגר"ע: "תבורך מפי עליון. אני מבקש אם אפשר שכבודו יעשה ברכה".

הגר"ש: "אני מודה מאוד לכבוד הרב על הספר ששלח אליי" (ימים ספורים קודם לכן שלח מרן זצ"ל לגר"ש את ספרו חזון עובדיה - שבת, חלק שלישי, באמצעות בנו הגר"א יוסף, י.ר.).

הגר"ע: "אני שמח מאוד שכבודו לומד בספר שלי".

הגר"ע: "אני מודה לכבודו מאוד שכבודו טרח, ייתן לו הקב"ה משאלות לבו, בריאות טובה, נהורא מעליא, אריכות ימים ושנים, נשמע עליו תמיד בשורות טובות ישועות ונחמות".

הגר"ש: "אני רוצה לראות את מעלת כבודו מאריך ימים ושנים על התורה ועל העבודה. ועוד יזכה להרבות ספרים בישראל לכבוד ה' וכבוד תורתו הקדושה".

הגר"ע: "מברכך ברוך. אני מודה לכבודו מאוד מאוד. גם על ברכותיו. תודה רבה, חזק וברוך".

הגר"ש: "אני מחזיק טובה מאוד לרב אליהו ישי שעשה הרבה למען השלום במסירות נפש".

הגר"ע: "בכל ביתי נאמן הוא. עושה הכול עפ"י התורה, מה שאני מורה לו. לא זז מדבריי ימין ושמאל, הכול עפ"י התורה. הוא עושה הרבה בשביל תלמודי התורה שלנו, כמה אלפים נעשו בן פורת יוסף. והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד. הולכים וגדלים ב"ה, והוא טורח בעשר אצבעותיו בשביל הדברים האלה".

הגר"ע: "זה נכד שלנו (- כנראה הרב יעקב סיני, י.ר.). כבוד הרב יברך אותו".

הגר"ש: "יהי רצון שתזכה לכבד את זקן הרבנים, גאון הגאונים ורב רבנן, זקנך הגדול, עוד הרבה שנים, ובזכות זה תזכה לחיים טובים וארוכים בזה ובבא".
יוסי ערבליך: "זה חיזוק מאוד שהרב'ה הגיע לכאן היום, ומרן הרב עובדיה צריך רפואה שלמה".

הגר"ש: "אני לא באתי אלא לחזק ולברך את מעלת כבוד תורתו לרפואה שלמה ובאריכות ימים".

הגר"ע: "אמן. תודה רבה. מברכך ברוך! כל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר נענה תחילה".
יוסי ערבליך: "מרן יודע, שבזכות הרב'ה זכינו למנוע מחלוקת וב"ה היום מברכים על המוגמר".
הגר"ע: "הולך תמים ופועל צדק! אשריו. אשרי חלקו. אני מודה לכבודו מאוד. מתניתין דמר קא מתנינא ספרי שבט הלוי. ב"ה אנחנו לא זזים מחבבם".

הגר"ש: "יפוצו מעיינותך חוצה ועוד יזכה להפיץ ולהרביץ תורה כהנה וכהנה כלבבו הטהור".

הגר"ע: "אמן. אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לכם".

הגר"ש: "אני מודה מאוד לכבודו על קבלת הפנים החמה".

הגר"ע: "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך".

מסר ישיר
בתום הפגישה יצא מרן הגר"ע יוסף מחדרו וליווה את מרן הגר"ש עד פתח המעלית. השניים השתהו עד שאחד מבני הבית סרק את הכניסה ווידא שאין נוכחות תקשורתית באזור. את עצם קיום הפגישה לא ניתן היה כמובן להסתיר וגם לא את המסר הישיר שנבע ממנה. המסר היה כי יש להפסיק לאלתר את המתקפות הרבניות והציבוריות נגד מרן הגר"ע יוסף בנושא הגיורים. המסר עבר, כנראה, גם לנושאים אחרים. הנה עובדה כי מאז ועד להסתלקותו לגנזי מרומים לא נאלץ מרן הגר"ע יוסף לעבור סאגה נוספת של מתקפות על פסיקותיו ההלכתיות והנהגתו הציבורית. ללמדך עד כמה תקף היה כוחו של מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל בקרב כל חוגי היהדות החרדית.

הסערה קמה לדממה אך כנראה שגם מרן הגר"ע יוסף הפיק לקחים מהפרשה. שנה לאחר פרשת הגיורים הצבאיים החל העיסוק בחוק הגיורים האזרחיים אותו דרשה סיעת ישראל ביתנו בתוקף רב. מי שהופקד על ניסוח החוק היה ח"כ דוד רותם. היעד של רותם היה מתן אפשרות לכל רב עיר לגייר ולהפקיע את הסמכות הבלעדית של בתי הדין הרבניים. המטרה הייתה ברורה: בתי הדין ומערכת הגיור נשלטים על ידי מועצת הרבנות הראשית שברובה כפופה לגדולי ישראל. בקרב רבני הערים, לעומת זאת, יש גם את הזן המקל של רבני צוהר והדומים להם.

רותם והגרש"מ עמאר ניהלו מו"מ ארוך שבסיומו יצא הראשון עם נוסח חוק כמעט כרצונו המלא. רותם הזהיר אף החתים את הראש"ל על כל אחד מעמודי החוק. כמו חוזה לרכישת דירה. הראשונים שקיבלו את נוסח החוק המוצע היו ח"כי דגל התורה שהציגו אותו מיידית בפני מרן הגרי"ש אלישיב וגדולי ישראל נוספים. שוב פרצה סערה ציבורית ושוב חש הגרש"מ עמאר לקבלת תמיכתו של מרן הגר"ע יוסף. אלא שהפעם, כנראה בעקבות פרשת הגיורים הצבאיים, החליט הגר"ע יוסף לנקוט משנה זהירות ולא לקבל את הסבריו של הגרש"מ כפשוטם.

מרן הגר"ע מינה את איש אמונו ח"כ אריאל אטיאס להיכנס לעובי הקורה ולבדוק את המשמעות האמיתית של נוסח החוק. אטיאס, כך שח לנו בשעתו, קרא את הנוסח בעיון והגיע למסקנה שהוא משרת בעיקר את האינטרסים של ישראל ביתנו ומהווה ניצחון אישי לדודו רותם. על החוק הזה, אמר אטיאס לגר"ע יוסף, אסור לחתום ואסור לתת לו שום גיבוי. מספר ימים לאחר מכן הודיע הגרש"מ עמאר כי הוטעה והוא חוזר בו מנוסח החוק. אטיאס נכנס למו"מ ממושך עם רותם שבסיומו גובש נוסח שאפשר לחיות אתו.

סוף דבר החוק לא עבר בגלל התנגדות הקהילות הרפורמיות בחו"ל שחששו שהוא מעגן את המונופול של הרבנות הראשית על הגיורים בישראל. במובן זה לפגישתו של מרן הגר"ש וואזנר עם מרן הגר"ע יוסף הייתה אפוא השפעה מרחיקת לכת. בצד השלום שנשאה בכנפיה, היא חידדה את הצורך בהשגת קונצנזוס בין גדולי ישראל בנושאים העומדים ברומו של עולם. מי ייתן לנו תמורתם.

הטור פורסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!