זמן הקיץ שלי - העוצמה הגדולה של 'תחילת זמן'

"זמן קיץ", פתאום הכל מתרוקן, בתי המדרש והמנינים הרבים שהיו במשך חודש שלם, כל הרחובות המלאים והחנויות מתרוקנות, האויר שונה, האווירה שונה, הכל שונה.

פתיחת זמן קיץ - הרגע הזה שכל בחורי הישיבות לוקחים בידיהם את הגמרות, התיקים הכבדים, הכובע והחליפה, וכמובן לא שכחו את העוגיות שאמא הכינה בתיק, שיוכלו לטעום בין סדר לסדר. אין רגע יותר מרגש מהרגע הזה, קשה מאוד לעזוב את הבית החם והמפנק אחרי חודש שלם של משפחה, של אוכל ביתי, אין דבר יותר קשה מהפרידה מהבית.

כולם נרגשים בבית, ההורים והילדים. ואז אומרים שלום ויוצאים לשלושה חודשים של שטייגען בישיבה.

אתמול הסתובבתי ברחובות והרגש צף ועלה לי, אין דבר יותר מרגש מלראות אלפי מתמידים חוזרים לבתי המדרשות והולכים להמשיך ולהחזיק את העולם.

ופתאום נזכרתי בחודש הקשה שכולנו עברנו. עשרות אסונות, דברים הזויים וקשים שהלב לא מכיל, החל ממשפחה שלמה שנשרפה ועד גדולי ישראל שעזבו אותנו וצעירים שנמחצו למוות ונפטרו ממחלות קשות.

היום הזה של פתיחת הזמן, שכל הבחורים והאברכים חוזרים לתלמודם לזמן שלם, לסדרים שלמים, נתן לי להבין מה זה רגע דל בלי עולם הישיבות, בלי העוצמה הגדולה הזו.

הרגע הזה הזכיר לי כשאני הייתי נוסע לישיבת קול תורה באוטובוסים מלאים עד אפס מקום בבחורים ותיקים. ההרגשה הנפלאה הזו והקידוש שם שמים האדיר הזה. אין דבר שמייחד יותר את העם שלנו מזה ואין דבר מרגש יותר מזה.

הבחורים הללו שעוזבים את בתיהם כדי לשבת ולעמול יום ולילה בתורה - אין ספק שהם מחזיקים אותנו ובעצם מחזיקים את העולם כולו.

אשרי העם שככה לו.

הכותב הינו מנהל לשכתו של מ"מ ראש עיריית אלעד

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!