המסכה נקרעה: אחרי הסרטון, כבר אי אפשר להעמיד פנים | דעה

ישנם רגעים המזקקים לתוך סרטון אחד קצר את כל סיפורה של הגלות - גם כשהיא מתרחשת בלב ארץ הקודש. התיעוד המזעזע, בו נראים כתבת ״חדשות 12״ ענבר טויזר ובעלה, כשהם מבזים ומשפילים שני בחורי ישיבה תמימים בערב יום העצמאות, הוא לא פחות מכתם מוסרי בל ימחה על פניה של החברה הישראלית.

קשה לצפות בתיעוד מבלי שהלב ייחמץ. שני בחורי חמד, הניכרים בחזותם המכובדת, מצאו את עצמם בלב מסע השפלה ברוטלי בעת שביקשו לסייע במצווה של חסד עבור "הכנסת כלה". מולם ניצבו שני מבוגרים, חמושים בסמארטפון ובתחושת עליונות מוסרית דוחה, שבחרו להפוך את המפגש למפגן של דה-הומניזציה לעיני המצלמות.

כאן נחשף הפרצוף האמיתי: כשמדובר בציבור החרדי, פתאום אין כבוד אנושי, אין גבולות ואין מינימום של נימוס. מותר לצלם, לרדוף ולבזות - כאילו מדובר באובייקטים ולא בבני אדם. אלו שמדברים השכם והערב מעל מרקע הטלוויזיה על "חופש", "דמוקרטיה" ו"קבלת האחר", מתגלים במערומיהם ברגע האמת. כשזה מגיע לילד עם פאות ולבוש חסידי, כל הערכים הליברליים נעלמים כלא היו.

כדי להבין את גודל האבסורד, כדאי לנסות ולדמיין לרגע את התמונה ההפוכה: נסו לתאר לעצמכם אדם חילוני הנזקק לעזרה ופונה לאחד מארגוני החסד החרדיים. האם יעלה על הדעת שמתנדב חרדי ישלוף מצלמה, יתחקר את הפונה האם הוא מניח תפילין או שומר שבת, וילעג לו על כך שהוא "נהנה" מחסד חרדי מבלי ליישר קו עם ערכיו?

התשובה ברורה לכל ישראלי: זה לעולם לא יקרה. בעולם המושגים התורני, חסד הוא ערך מוחלט שאינו מותנה ב"כרטיס חבר" אידיאולוגי. הניגוד הזה הוא שצורב כל כך - בעוד הציבור החרדי פותח את ליבו ומוסדותיו לכל דורש ללא הבדל, יש מי שמרגישים בנוח להפוך מפגש אנושי למפגן של ניכור וצמצום. שם מתגלה מי באמת רואה ב"אחר" בן אדם ומי רואה בו רק כלי לניגוח פוליטי.

זה לא היה ויכוח על נשיאה בנטל וגם לא דיון אידיאולוגי. זו הייתה תצוגת תכלית של אטימות לב ושפלות מוסרית. לראות עיתונאית שאמורה לייצג אתיקה ויושרה, יחד עם בעלה, נהנים להביך ולהקניט נערים שלא עשו להם רע - זהו מחזה שמעורר שאט נפש. הבחורים הללו, בשתיקתם המאופקת ובחיוכם המבויש, העבירו שיעור באצילות ובמידות את אותם אלו שמחזיקים במיקרופון, אך חסרים את הבסיס של דרך ארץ ומוסריות.

אנחנו, כציבור חרדי, מביטים בסרטון הזה ולא מופתעים - אך כואבים עמוקות. כואבים את ההסתה שחלחלה כל כך עמוק, עד שהיא מתפרצת בצורה כה מכוערת נגד נשמות טהורות. למרות תחושת ההשפלה הקשה, הבחורים הללו הם שיצאו וידם על העליונה. הם העבירו שיעור באצילות ובמידות את אותם אלו שמחזיקים במיקרופון, אך איבדו את צלם האנוש.