המחקר שחושף: הדעה הפוליטית שלכם קובעת כמה אתם חסינים נפשית

מחצית מהישראלים חשים כיום ייאוש ברמה בינונית עד גבוהה מאוד, כאשר 16% מדווחים על ייאוש ברמה גבוהה עד גבוהה מאוד, 34% ברמה בינונית ו-50% ברמה מועטה. נתונים דומים נרשמו במדדי הדחק, הכוללים תסמיני חרדה ודיכאון: 16% מדווחים על רמה גבוהה, 28% על רמה בינונית ו-56% על רמה מועטה - נתון המצביע על ירידה בהשוואה למדידות שנערכו לפני שנתיים וחצי.

ממצאים אלו עולים מדוח המדידה התשיעית של מחקר האורך המקיף ביותר בישראל מאז ה-7 באוקטובר 2023, שהתפרסם היום (חמישי) בוואלה. המחקר עקב אחר 630 משתתפים לאורך תשע נקודות זמן, מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ועד מבצע "שאגת הארי" במרץ 2026. את המחקר עורך צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת תל-חי.

המדידה הנוכחית מצביעה על עלייה במורל האישי ובתקווה עם תחילת מבצע "שאגת הארי", כאשר רמת המורל היא הגבוהה ביותר שנרשמה מאז תחילת המלחמה. הציבור מפגין יכולת התאוששות אישית, ומדדי הדחק נמצאים במגמת ירידה עקבית בהשוואה לחודשי הלחימה הראשונים. עם זאת, תמונת המצב הלאומית מורכבת יותר: החוסן הלאומי, המודד אמון בהנהגה, בצבא ובמוסדות המדינה, טרם חזר לרמתו מתחילת המלחמה. החוקרים מזהים תופעה של "התקבצות סביב הדגל" בעת מבצעים צבאיים, אך מדגישים כי מדובר בעליות זמניות בלבד שלאחריהן מגיעה נסיגה.

החשיפה המרכזית של המחקר היא שהשיוך הפוליטי הפך למנבא המשמעותי ביותר של חוסן והתמודדות. בחלוקה לשלוש קבוצות לפי מידת התמיכה בממשלה, נמצאו פערים דרמטיים: תומכי הממשלה מדווחים על רמות החוסן (לאומי, קהילתי ואישי), המורל והתקווה הגבוהים ביותר. לעומתם, מתנגדי הממשלה מציגים רמות חוסן נמוכות משמעותית ותחושת איום גבוהה יותר, בעוד הקבוצה הניטרלית קרובה בעמדותיה למתנגדי הממשלה. פערים אלו מעידים כי החוסן בישראל מושפע באופן עמוק מהאמון במערכת הפוליטית.

בנוגע לתפיסת הסכנה, 23% מהמשיבים מדווחים על רמה גבוהה עד גבוהה מאוד, 39% על רמה בינונית ו-38% על רמה מועטה. לאורך רוב תקופת המדידה, דורג האיום הפוליטי-חברתי הפנימי כאיום המשמעותי ביותר על המדינה, יותר מהאיום הביטחוני החיצוני. רק ברגעי שיא של לחימה, כמו במבצע "עם כלביא" עקף האיום הביטחוני את הפוליטי. במדידה האחרונה, 43% ראו באיום הפוליטי נושא המאיים עליהם אישית במידה רבה, לעומת 38% בלבד שחשו כך כלפי האיום הביטחוני. גם איום האלימות בחברה נתפס כמשמעותי יותר מהביטחוני ברוב המדידות, נתון המתכתב עם מדד הלכידות החברתית שצנח באופן המשמעותי ביותר ולא השתקם.

צוות המחקר סיכם כי הממצאים מדגישים את המורכבות של תהליכי הסתגלות במצבי חירום מתמשכים ואת הצורך לבחון את משאבי החיזוק מול תהליכי השחיקה. החוקרים קוראים לקובעי המדיניות ברמה הלאומית והמקומית להשתמש בנתונים אלו כדי לתכנן מדיניות התערבות ותמיכה דיפרנציאלית המותאמת לצרכים המשתנים, במטרה לחזק את גורמי החוסן ולצמצם את גורמי הסיכון בקרב אוכלוסיות פגיעות.