דם 45 הקדושים עדיין מפעפע, אז למה אתם שועטים לאסון נוסף?

זה די מדהים הבלאגן שקם ונהיה מול עינינו כתוצאה מכך שמדינת ישראל דואגת לכך שאנשים ליטרלי לא יוכלו לסכן את חייהם ואת חיי משפחותיהם. אבל הלוואי וזה היה רק מדהים. למען האמת, קשה לעמוד מהצד בלי לתלוש את השערות מהפדחת. מה שקורה פה זו תעודת עניות של תרבות מעוותת, תרבות שמעדיפה את ה"חגיגה" על פני החיים עצמם.

איך אפשר שלא להשתגע מול האדישות המקוממת הזו. אני מוכן לתרום 1,000 דולר במזומן למי שיצליח להסביר לי, בהיגיון צרוף, איך רבבות בני אדם שמצטופפים על תא שטח מיניאטורי ומורכב לא מהווים פצצה מתקתקת מול ארסנל הטילים והכטב"מים של המטורללים מצפון, שרק מחכים להזדמנות לחולל כאן אסון המוני. שוב.

אני באמת לא מבין. כלום אנחנו צריכים את ה”מדינה הציונית”, שק החבטות המגזרי שתמיד אשמה בשטויות של עצמנו, בשביל שלא נתאסף כברווזים במטווח, אנשים נשים טף וזקן, בריקודין קדישין בעין הכוונת של הטילים והכטב”מים של חיזבאללה?

איפה השכל הישר? איפה ה"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" מדאורייתא? האם המצווה הזו תקפה רק כשמדובר בזהירות בדרכים או סיטואציה רפואית, אבל מתאיידת כשמגיעים להר? עזבו, היא בכלל קיימת המצווה הזו? עד מתי חיי אדם יהיו מוצר זול כל כך, כמעט הפקר, בעיני הציבור שלנו? הכמיהה והכיסופין להתעלות ראויים ומתבקשים, כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, נכון. אבל למה להגיע לשעת הדחק מלכתחילה אם אפשר פשוט להתנהג כמו אנשים שפויים?

אך מתברר שיש בכל זאת כאלה שסדר העדיפויות שלהם עדיין לא התעוות, וליקוי המאורות בואכה מחול השדים שעומד להתנהל פה בשבוע הקרוב בכדי להגיע למירון.

ומילה אחרונה למקונני הנהי, מתבכייני ה”אכלו לנו, שתו לנו, הפלו אותנו” שמתעקשים להראות את טיפשותם קבל עם ועדה ומשווים ברצינות תאומית את הסיטואציה למשחקי כדורגל. 45 נשמות נעקדו על ההר ההוא, לפני חמש שנים בדיוק. 43 משפחות שנהרסו לרסיסים, 0 אשמים שיושבים מאחורי סורג ובריח. אני מוכן לתרום אלף דולרים נוספים למי שישכנע אותי שזה לא יכול לקרות שוב שבוע הבא. או שנה הבאה. הכתובת לא רק על הקיר, היא צועקת מבין האבנים. הדם שלהם, של הקדושים הללו, עדיין מפעפע וצורח עליכם: משוגעים רדו מההר. כן, משוגעים. כי ביום שבו מישהו כאן ייקח אחריות אמיתית ויהיה מסוגל להסתכל במראה ולנהל את האירוע הזה ברצינות, אולי נוכל לקוות לדרך שבה גם במצב ביטחוני מורכב, חגיגה יהודית לא תהיה הימור פרוע על החיים. עד אז, וזה רק למי שיש מספיק אומץ, אנחנו יכולים לבוא בטענות רק לעצמנו.