מאלימות ברחובות לדרך המלך: האם אנחנו מפספסים את הנוער המיוחד?

בתקופה האחרונה אנו עדים למקרי אלימות מצד נוער בסיכון, המסתובב ברחובות, בפרט בשעות הלילה, ומטיל אימה על עוברי אורח. בפתח תקווה אף אירע מקרה חמור במיוחד, כאשר צעיר שהעיר לנערים ליד חנותו, והותקף באלימות קשה עד שפונה במצב אנוש לבית החולים - שם נפטר מפצעיו לאחר מספר שעות.

מספרי החסידות ניתן להביא יסוד עמוק וחשוב כיצד לגשת לסוגיה מורכבת זו. בפרשת נשא (ד' כ"ב) נאמר: "נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם". יש לבאר כי יש לשאת בראש את בחינת "גרשון" - אותם בנים שגורשו כביכול מבית ה', ואף להחשיבם כראש.

ואכן, המציאות מוכיחה כי הורים רבים מציינים שלמרות שהיציאה מהישיבה לרחוב נגרמה לכאורה בעקבות חברים רעים או פיתויים שונים, הרי שהנפילה מתחילה זמן רב קודם לכן, מתחת לפני השטח. לא אחת מדובר בחוסר נעימות בבית או במסגרת הלימודית. אדם שאינו חש סיפוק ממעשיו, עלול לחפש אותו במקומות אחרים.

לכן, על ההורים להיות ערניים תמיד לצרכים הרגשיים של ילדיהם. גם כאשר אינם נענים לבקשותיהם, יש לעשות זאת מתוך הסבר, רגישות ואהבה.

נוער, אילוסטרציהצילום: unsplash

מסופר על משפחה מכובדת בירושלים, שבנה השמיני עזב את הישיבה ויצא לרחובה של עיר. בני המשפחה ביקשו להוציאו מן הבית, כדי שלא ישפיע לרעה על אחיו. אולם הגרי"ש אלישיב זצ"ל השיב: "תוציאו את כל שמונת האחים מהבית - ולא את אותו נער טועה". לדבריו, דווקא אותו נער זקוק יותר מכל לחום ולאהבה, וגם אם הדרך חזרה ארוכה - יש לנהוג בו בסבלנות.

על כן, יש לגנות את המושג "נוער נושר". אין מדובר בנשירה במובן של סוג ב' או ג'. מדובר בבחור בעל כוחות, המבקש לבטא את עצמו ולהרגיש משמעות. בתקופות מסוימות הוא עלול להיות מבולבל, ועל כן נכון יותר להגדירו כ"נוער מיוחד". תפקידה של החברה הוא לקרבו, לעודדו, ולהעניק לו תחושת ערך - ורק כך ניתן להובילו חזרה לדרך המלך.

הרבי מזוועיל זיע"א, בתקופה בה היה ניסיון גדול ללכת לבתי קולנוע, מספרים כי בתו ביקשה ממנו כסף לרכישת כרטיס. במקום לכעוס, העניק לה את הסכום בחיוך. אך רגע לפני שיצאה אמר לה: "תדעי לך שאת קורעת לי את הלב לגזרים". משפט כן זה, שיצא מעומק הלב, השפיע עליה יותר מכל תוכחה, והיא חזרה בה מדרכה.

וכן אמר הרבי מקאצק זיע"א לאב שביקש ברכה לבן תלמיד חכם: אם כל אחד יבקש רק על בנו, הרי שגם האחרים יעשו כן. עלינו לחנך בראש ובראשונה את עצמנו - באהבה, בחמימות ובדוגמה אישית - וממילא ישפיע הדבר על בני הבית.

משל נוסף ממחיש זאת: מלמד שדיבר בערב חג השבועות בפני תלמידי כיתה ב' על מתיקות התורה, שאל בסיום מהו הדבר המתוק ביותר בעולם. אחד הילדים השיב: "חמין של שבת". המלמד לא כעס, אלא הבין כי הילד משקף את מה שהוא רואה בביתו. האב, השקוע באכילה, משדר לילד שזהו הדבר המתוק ביותר. הילד לומד מהדוגמה האישית - לא מהדיבורים.

ולעוסקים עם נוער מיוחד, יש לזכור את דברי בעל "חובת הלבבות" (שער אהבת ה', פרק י'): אפילו אדם שהגיע לשלמות רוחנית גבוהה ביותר, לא ישווה בזכויותיו למי שמדריך אחרים לדרך הישרה ומקרבם לעבודת ה'. מי שפועל להשיב אחרים - זכותו מוכפלת, שכן היא כוללת גם את פירות מעשיהם של כל אותם שהשפיע עליהם לאורך הדורות.

לכן, מי שמתקן רק את עצמו - זכותו מוגבלת. אך מי שמתקן את עצמו וגם פועל לתיקון הרבים - זוכה לשכר כפול ומכופל.

- - - - - - - - - - -

הגאון הרב חיים משה כץ שליט"א הינו רב קהילת 'רחם' במערב בני ברק, מוסר את שיעור הדף היומי הגדול בעיר ומגיש תכנית ברדיו 'קול ברמה'.