במירון זה היה יכול היה להיגמר אחרת – רוח המפקד ניצחה

מהרגע בו התבשר העולם היהודי על צמצום ההילולא במירון, נדרכתי כולי. ההבנה שאנו הולכים לקראת חילופי מהלומות אינסופיים בין כוחות המשטרה לאלו שיחרפו נפשם – וישנם רבים כאלה – לעלות מירונה, הלכה וחלחלה אצלי בחרדה עמוקה.

הבנה זו היתה אצלי ברמה גבוהה יותר מידיעה ודאית; לא נזקקתי למקורות אלומים מתוככי הציבור החרדי כדי לדעת שהמראות הלא נעימים, בלשון המעטה, של השנים האחרונות, צפויים לחזור אלינו בהילולא של תשפ"ו ובקנה מידה רחב ועוצמתי הרבה יותר.

הציבור החרדי כולו, ולא דווקא מחוגי העדה החרדית, נמצא בעימות מתמיד עם רשויות המדינה. לא יעזור לאף אחד כלום, אבל מה לעשות, חרדים ומדינה אף פעם לא הילכו יחדיו. וכתולדה מכך, כל חיכוך ולו הדל ביותר עם כוחות המשטרה הוא כר פורה ונרחב ליצירת עימותים אלימים בין הציבור החרדי למשטרה – עימותים שאחריתם מי ישורנו.

עובדה זו מקבלת משמעות גדולה יותר דווקא בתקופה הזו, ברקע היעדר חוק הגיוס והמעצרים החוזרים ונשנים של בני ישיבות, כשהרחוב החרדי ניצב במלחמה חזיתית ומתמדת ועל "אש גבוהה" מול רשויות האכיפה והמדינה. כאשר מלחמה זו באה לידי ביטוי בכל היתקלות של הציבור החרדי עם כוחות המשטרה.

משכך, ידעתי שמציאות זו רק מגבירה ומעצימה את הסיכון והסיכוי לאירועים ומראות כואבים שיגיעו ממירון – לדרמטית ביותר.

אודה ולא אבוש, שגם אל מול הקריאות של גדולי הרבנים והאדמו"רים שליט"א לציבור הקדוש שלא לעלות השנה להר מירון מפני חשש פיקוח נפש, גם אני, כמו רבים וטובים, הייתי סקפטי מאוד. ידעתי שבסוף המציאות בשטח היא זו שתקבע, ומספיק גפרור אחד כדי לשרוף יער שלם.

אלא שאז התבדיתי והתבדו כולם. גם כל "מדליקי המדורות" ברחבי המדיה התקשורתית והחברתית היו בהלם טוטאלי. ימי ההילולא, שהתחילו כבר בשבת שקדמה להם, עברו בשקט ובאופן מוחלט יחסית. לא ראינו סרטונים על עימותים פיזיים כמעט בין כוחות המשטרה לעולים מוסרי הנפש. לא שמענו על מחאות או "פריצות דרמטיות" למירון או לציון הקדוש. הכל עבר בסך הכל בסדר.

ואז הבנתי; הבנתי מהו עומק המשמעות של רוח המפקד. אני לא בעמדה לחלק קרדיטים, ואני גם לא אוהב את זה, אבל לטעמי השר לביטחון פנים איתמר בן גביר – מי שאמון ומופקד על רוח התנהלותה של המשטרה – ראוי לכל שבח אפשרי.

אין לי ספק שהרוח אותה הטמיע השר בן גביר במשטרת ישראל בשנים האחרונות עשתה את שלה. ההבנה כי החרדים בכלל, ובפרט אלו העולים מירונה, אינם אויבים והם גם לא מחפשים לפגוע באף אחד, נראה שהלכה וחלחלה ועשתה פירות עד לרמת השטח ובצורה הגבוהה ביותר.

לכולם היה ברור שהאווירה בה פעלו כוחות המשטרה השנה היתה אחרת; היא היתה שונה לטובה משנים קדמוניות.

לראות שוטרים שמכילים ומתחשבים, ברגישות גדולה מאוד, באלו המבקשים בכל הכוח למלא את משאת נפשם הכוספת להגיע מירונה – באלו הרוצים להתפלל, להתרפק על הציון הקדוש ולפעול ישועה – זה פשוט היה חלום.

לטעמי מציאות זו היא זו שחסכה מאתנו את המראות הקשים, את סבב הגינויים הנרחבים וכל הנלווה אליהם, כי זה באמת יכול היה להיגמר אחרת.

ועל כך – כל הכבוד לשר!