הכל על השולחן \\ מתוך עלון אחוותא מבית אחוות תורה
עוגנים בארץ לא זרועה - היציאה למדבר מסמלת מסע אל הלא נודע, שבו רק שילוב של שייכות עמוקה, ייעוד ברור ומשימה פעילה מאפשר לאדם לא ללכת לאיבוד ולהפוך את הדרך למרחב של צמיחה
- ישראל שילה
- כ"ו אייר התשפ"ו
1. שאלה לדיון דמיינו שאתם עומדים לצאת למסע של שנה שלמה במקום שאין בו קליטה, אין בו כבישים ואין בו לוח זמנים. מותר לכם לקחת איתכם "מזוודה רוחנית" אחת ובה שלושה פריטים בלבד: 1. תעודת זהות שמזכירה לכם מי אתם ומאיפה באתם. 2. מצפן שמראה רק את הכיוון הכללי אבל לא את השביל. 3. כלי עבודה אחד שרק אתם יודעים להפעיל. אם הייתם צריכים לוותר על אחד מהם, על מה הייתם מוותרים? האם הייתם מעדיפים לדעת "למה" אתם הולכים (המצפן) אבל להרגיש אבודים בזהות שלכם, או להיות בטוחים במי שאתם (תעודת הזהות) אבל בלי מושג לאן פניכם מועדות? מה מהשלושה היה נותן לכם את הכוח לקום בבוקר כשהדרך הופכת לקשה?
2. החיים בפרשה ספר במדבר פותח את הדרך אל הלא נודע, את מסע החיים של עם שהתחיל את דרכו במדבר ומעולם לא סיים להגיע אל היעד. ובשביל להצליח לעבור את תלאות המדבר, התורה מלמדת אותנו שאי אפשר לצאת לדרך בלי העוגנים הבאים: הנני – הפרשה נפתחת במפקד, "שאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". לכאורה, פעולה טכנית של ספירת מלאי. אבל במדבר, המפקד הוא העוגן הראשון: התפקדות ושייכות. דבר ראשון להתפקד, לומר הנני, ולהרגיש שייך. לא סתם אנחנו משקיעים בזה כל כך הרבה לפני היציאה לדרך, כי אי אפשר לצאת למסע החיים במדבר בלי שיש לי שם, שיש לי מקום בעולם ויש לי שייכות למשהו שגדול ממני. דבר שני: ייעוד. אני לא יודע איך להגיע אל היעד אבל אני יודע למה אני קם בבוקר כל יום מחדש וצועד שוב ושוב עד שאגיע לשם. משה רבנו מזכיר לעם לאורך כל הדרך את הסיבה שבגללה הם יצאו אל המסע, את היותם עבדים במצרים ואת היציאה אל החירות. זהו אינו שיעור שנאמר פעם אחת וגמרנו, אלא שיעור יומיומי שגובה לאורך הדרך קורבנות רבים שמתקשים להכיל את הייעוד ולקום בשבילו בבוקר. אבל מי שמבין את הייעוד היטב, מצליח לשרוד כל משבר ולצמוח מחדש. זהו גם תפקיד הדגלים. לכל שבט יש דגל, לכל דגל יש צבע וסמל. הדגל הוא לא רק סימון טריטוריאלי, הוא ה"למה". כשאדם צועד במדבר יום אחרי יום, הוא עלול לשכוח למה הוא התחיל ללכת. הדגל שנישא מעל הראש מזכיר לו את החזון. ייעוד הוא הכוח להפוך את הצעד הסיזיפי לחלק מסיפור גדול של חירות. דבר שלישי: משימה. יש לי תפקיד כלשהו אמיתי בתוך המשימה הגדולה, לשאת את הארון או את המשכן, לשאת את הדגל או את האוהל. אני לא פסיבי, אני נוטל חלק אקטיבי במשימת החיים ומבין מה התפקיד שלי בעולם. היותי חלק מהמשימה, גורמת לי לקחת אחריות על התפקיד שלי ולמדוד את עצמי האם ביצעתי אותה כנדרש. לא להיות הבן הרשע ששואל 'מה העבודה הזאת לכם', אלא להיות הבן השותף שאומר 'בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים'. אף אחד לא מבטיח לנו שנגיע בהכרח אל היעד. למעשה עם ישראל עד ימים אלו עוד לא הגיע אל היעד. אבל עם העוגנים הללו אנחנו יכולים להיות בטוחים שנצליח ליהנות מהדרך אל היעד ולהיות אור לגויים. הדרך אל היעד היא המקום שבו אנחנו הופכים להיות האנשים שראויים להגיע אליו.
3. לאן ניקח את זה מכאן? בעולם שבו יש מרוץ בלתי נגמר אל עבר הדבר הבא, קל מאוד להתייחס לאנשים כאל מספרים בטבלה או משבצות בתוכנית עבודה. המפקד בפרשה מלמד אותנו את ההיפך: "בְּמִסְפַּר שמות". לכל אחד יש שם, לכל אחד יש מקום. אי אפשר לצאת למסע החיים כחלק מעדר. המדבר של החיים הוא מקום שבו הזהות עלולה להימחק תחת סופות החול של השגרה והקשיים. לכן, הדבר הראשון שהתורה עושה הוא להעמיד כל אדם על רגליו ולומר לו: "אתה נספר, אתה שייך, יש לך מקום בתוך משהו שגדול ממך". השייכות הזו היא ה"הנני" שמאפשר לאדם לא להיבלע בתוך השממון. האם הילדים שלנו יודעים מה ה"דגל" הייחודי שלהם? האם הם מבינים שהם לא פסיביים בבית, אלא יש להם משימה שבלעדיה ה"משכן" המשפחתי לא יהיה שלם? כשאנחנו מצליחים להעניק לסובבים אותנו את תחושת השייכות, הייעוד והמשימה, אנחנו מציידים אותם בכלים הטובים ביותר למסע החיים.
4. פעילות מסביב לשולחן כסו את העיניים אחד לשני ותנו יד. כעת הלכו לאורך הבית הלוך וחזור לאט ובמתינות. אך תוך כדי, במקום לצעוק ולהיבהל מהתקלה הבאה, חזקו אחד את השני ופעלו כצוות יחד. כשתפתחו את כיסוי העיניים שאלו את עצמכם מה גרם לכם להרגיש יותר בנוח, ההליכה יד ביד עם האחר או אולי מילות החיזוק שנאמרו? האם הרגשתם שהמשימה היתה ברורה לכם או שהייתם בחוסר ודאות? תובנה: המדבר הוא המקום שבו מגלים שהבית הוא לא הקירות, אלא האנשים שצועדים איתך והמשימה שבוערת בך. כשיש לנו עוגנים משל עצמנו, כל חול הופך לקרקע יציבה.
5. המשימה השבועית במהלך השבוע הקרוב, פגשו אדם אחד (בעבודה או בבית) ותנו לו להרגיש שהוא "נספר", אמרו לו מילה טובה על המשימה הספציפית שלו ועל כמה שהוא משמעותי למסע המשותף שלכם. ראו איך תחושת השייכות משנה את רמת המוטיבציה שלו.
המאמר נכתב בתוך עלון אחוותא המופץ ברחבי הארץ. להצטרפות להפצת העלון או לקבלה במייל ישיר שלחו הודעה לכתובת: [email protected]


הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות