ימי חרדה, ימי תפילה: מה אפשר ללמוד דווקא מהתקופה הזו

עם ישראל יושב בימים אלו בחרדה. מול העיניים אנו רואים כיצד דברי חז"ל על ימי עקבתא דמשיחא מתקיימים, כשאומות העולם מתגרות זו בזו, ואיש אינו יודע מתי ייחצה החבל הדק ונשוב חלילה למצב של מלחמה.

דווקא משום כך, אין ספק שהתפילות בימים הללו מקבלות משמעות אחרת. הן נאמרות מתוך תחושה של "תולה ארץ על בלימה", מתוך הבנה עד כמה הכול תלוי בחסדי שמים. הלוואי שזה יהיה הרווח מן הסיפור הכואב הזה: שבתוך הדאגה והפחד, עם ישראל נושא עיניים למרומים, מתפלל להקב"ה מעומק הלב ומוסיף במעשים טובים.

במסכת מכות נאמר שאמותיהם של כהנים גדולים היו מספקות מחיה וכסות לרוצחים בשגגה שישבו בערי מקלט, כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו וכך יוכלו לצאת מעיר המקלט. ויש להבין: וכי בגלל מעט אוכל ובגדים יחדלו אותם רוצחים להתפלל על רצונם הגדול לשוב לביתם ולמשפחתם?

אלא ביארו בעלי המוסר, שכל עוד היה לרוצחים הללו חיסרון בגשמיות, הייתה תפילתם באה מתוך לב נשבר, ותפילה כזו חשובה מאוד בשמים. אפילו תפילתו של רוצח בשגגה היושב בעיר מקלט, אם היא באה מעומק הלב, יש לה כוח. אך כאשר מספקים לו מחיה וכסות והוא כבר חי ברווחה מסוימת, נשבר כוח התפילה, ושוב אין תפילתו מתקבלת באותה עוצמה.

רבינו החפץ חיים זיע"א סיפר על אופה בעיירתו, שהתאונן בפניו כי אף שהוא מתפרנס ממלאכת האפייה, אין לו שמחה בעבודתו. רבים מן הלקוחות מתלוננים על הסחורה בטענות שונות, והוא מרגיש שאינו עובד רק בשביל הכסף, אלא גם בשביל מילה טובה על עמלו.

אולם לאחר שפרצה המלחמה בשנת תרע"ד, ראה אותו החפץ חיים הולך ברחוב שמח וטוב לב. שאל אותו לפשר הדבר, והשיב האופה כי מאז פרוץ המלחמה, אנשים מתנפלים על סחורתו ולוקחים כל מה שיש, בלי לשאול שאלות ובלי להתלונן.

כך הוא גם ברוחניות. יש ימים קשים, ימים של ניסיונות ודוחק, אך דווקא בהם - כאשר מתחזקים למרות הקושי - השכר גדול לאין שיעור.

במסכת עירובין מובא שאמר רבי יוחנן: כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אושעיא, היינו יושבים ארבעה באמה. ואמר רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, היינו יושבים שישה באמה.

ולכאורה קשה: כיצד ייתכן הדבר במציאות? ואם מדובר בלשון גוזמא שבאה לתאר לימוד מתוך דוחק, מה ההבדל בין ארבעה לשישה באמה?

נראה לבאר, שהיה זה נס של "מועט המחזיק את המרובה". אלא שהנס התרחש לפי גודל מסירות הנפש והחשק לתורה. ככל שהלומדים הקריבו יותר למען לימוד התורה, כך זכו לנס גדול יותר במקומם.

מכאן נלמד שאין זמן ואין מצב שבו אדם נפטר מתלמוד תורה. גם בזמנים של דוחק, לחץ וחרדה, התורה היא שמחזיקה אותנו. דווקא אז מתגלה כוחה הגדול.

מסופר כי בעיר וולאז'ין נערכה פעם ביקורת פתע בחנויות מטעם השלטונות. אחד התושבים, שחשש מאוד מן הבאות, רץ לביתו של הגר"ח מוולאז'ין זצוק"ל וביקש ברכה ועצה להינצל מן הפקחים.

התיישב עמו הגר"ח ושינן עמו במשך שעתיים את המילים: "אין עוד מלבדו". ואכן, בסוף אותו יום התברר גודל הנס. בדיוק כאשר הגיעו הפקחים לחנותו, עצרו לארוחת צהריים. לאחר שסיימו, המשיכו את הביקורת מן החנות שאחריו, באומרם שכבר היו אצלו.

כך ניצל אותו יהודי בזכות הדבקות באמונה הפשוטה והעמוקה: אין עוד מלבדו. הכול מאת ה', וגם בשעות של פחד וחרדה - דווקא אז נדרשת מאיתנו התחזקות באמונה, בתפילה ובתורה.

- - - - - - - - - - -

הגאון הרב חיים משה כץ שליט"א הינו רב קהילת 'רחם' במערב בני ברק, מוסר את שיעור הדף היומי הגדול בעיר ומגיש תכנית ברדיו 'קול ברמה'.