ניצולת הנובה חשפה: הצלקת שסבלתי ממנה הצילה אותי מהמחבלים

ניצולת פסטיבל נובה, מאי חייט, חשפה בעדות מטלטלת כיצד צלקת ישנה על ידה הצילה אותה, לדבריה, מחטיפה לעזה, לאחר שנקלעה לידי מחבלי חמאס במהלך הטבח ב-7 באוקטובר.

חייט, בת 33 מתל אביב, הגיעה ללונדון לקראת פתיחתה של תערוכה חדשה העוסקת בזוועות שהתרחשו בפסטיבל נובה בדרום ישראל. התערוכה, שתוצג במשך שישה שבועות בשורדיץ' שבלונדון, מבקשת להמחיש למבקרים כיצד הפך פסטיבל מוזיקה לזירת טרור המונית.

במתקפת הטרור על פסטיבל נובה נרצחו 413 בני אדם, ו-44 נוספים נחטפו לרצועת עזה. במקביל, מחבלי חמאס פשטו על יישובי העוטף, בהם בארי, כפר עזה וניר עוז, וביצעו מעשי טבח קשים באזרחים.

בריאיון ל"דיילי מייל" סיפרה חייט כי עם תחילת הירי החלה לברוח, כשכדורים שורקים מעל ראשה. במהלך המנוסה הבחינה באמבולנס נטוש בשדה פתוח, שבו הסתתרו צעירים נוספים. "נכנסתי פנימה, אבל משהו אמר לי שזו מלכודת מוות", שחזרה.

האינטואיציה הזו הצילה את חייה. זמן קצר לאחר שעזבה את המקום, המחבלים ירו לעבר האמבולנס, שכונה לאחר מכן "אמבולנס המוות". כל הצעירים שמצאו בו מחסה נרצחו.

בהמשך ראתה חייט גבר שנופף לה משדה פתוח. תחילה חששה שמדובר במחבל, אך במהרה הבינה כי מדובר באחד ממשתתפי הפסטיבל. השניים נכנסו לרכב, אך המחבלים פתחו לעברם באש. "ראיתי גופות, מכוניות שרופות ועשן בכל מקום", סיפרה. "שכבתי על רצפת הרכב, הנחתי את הסידור על הראש והתחלתי לקרוא קריאת שמע".

הרכב נפגע מירי ונעצר. חייט המשיכה להימלט יחד עם האיש שפגשה, אבי דדון הי"ד. בשלב מסוים השניים נפלו על הקרקע והעמידו פני מתים, אך מחבלי חמאס גילו אותם. לדבריה, שמונה מחבלים בבגדים אזרחיים הקיפו אותה, כשהם חמושים בסכינים, פטישים ואלות.

המחבלים תפסו תחילה את חייט, ואז הוציאו גם את דדון. "הוא הציע להם כסף, אמר שיש לו ילדים, והתחנן", סיפרה. לדבריה, בשלב הזה הבינה שעליה להישאר חזקה ולא להראות פחד.

חייט סיפרה כי המחבלים הבחינו בצלקת שעל זרועה הימנית, צלקת שנותרה לה מכוויה בילדותה. לדבריה, רק חודשים לאחר מכן נאמר לה כי בעיני המחבלים לצלקת כזו יש משמעות רוחנית, וכי היא נתפסה בעיניהם כסימן לעוצמה. "פעם שנאתי את הצלקת הזאת", אמרה. "היום אני אוהבת אותה".

המנהיג של חוליית המחבלים נתן לה את מעילו, ואמר לה ולדדון כי ייקחו אותם לעזה. השניים הובלו במשך יותר משעתיים, עד שלבסוף דדון סירב להמשיך. חייט סיפרה כי נאלצה לראות את המחבלים רוצחים אותו לנגד עיניה. "הרגו אותו שם, אבי, המלאך שלי", אמרה.

לאחר מכן אילצו המחבלים את חייט להיכנס לרכב נטוש, אך הרכב לא התניע. בהמשך חזרו המחבלים לאזור הפסטיבל, שם ניסו לפתוח את הקופות בבר הראשי. אחד מהם הצמיד סכין לפניה ואיים עליה שלא תברח, אך מנהיג החוליה סימן לה שהיא חופשייה ללכת.

חייט החלה לרוץ, ולאחר מכן הסתתרה במשך שעות סמוך לגופות בזירת הטבח, עד שכוחות צה"ל הגיעו למקום וחילצו אותה.

"מאז נובה, אני אדם אחר לגמרי", אמרה. "יש סיבה שלא מתתי. אני מרגישה שעכשיו מצאתי את המטרה שלי, לספר את הסיפור שלי לאחרים".

לדבריה, דווקא הצלקת שממנה סבלה בילדותה, ושבגללה חוותה לעג והצקות, הפכה לדבר שהציל את חייה. "זה היה הדבר שהכי שנאתי", סיפרה. "עכשיו אני מבינה שהכול לטובה, אפילו אחרי 30 שנה".