לא נדבה: זה מה שאמריקה באמת מרוויחה מעסקאות הנשק עם ישראל

על הנייר, זה נשמע כמו הסיפור המוכר: ארה”ב מעבירה לישראל סיוע ביטחוני שנתי של 3.8 מיליארד דולר. בפועל, המספר הזה מספר רק חלק מהתמונה. לפי מזכר ההבנות בין המדינות, מדובר ב-3.3 מיליארד דולר במימון צבאי זר ועוד 500 מיליון דולר בשנה לתוכניות הגנה מפני טילים. ההסכם הנוכחי, שנחתם לעשור, עומד על 38 מיליארד דולר, והוא צפוי להסתיים ב-2028.

הנקודה שממעטים להזכיר היא שרוב הכסף הזה אינו “יוצא מאמריקה” במובן הפשוט. ישראל מחויבת להוציא את עיקר הסיוע על מוצרים ושירותים אמריקניים, ובמסגרת ההסכם הנוכחי בוטל בהדרגה החריג שאפשר לה להשתמש בחלק מהכסף לרכש בישראל. במילים אחרות, חלק גדול מהסיוע הוא גם הזמנה קבועה לתעשיות הביטחוניות בארה”ב.

חשבון פרו-ישראלי גדול ברשת החברתית פרסם בימים האחרונים תחשיב שמנסה להפוך את הדיון כולו על ראשו. לפי אותו תחשיב, ישראל אינה רק מקבלת סיוע, אלא מחזירה לאמריקה מודיעין, ניסיון מבצעי, שוק יצוא, ניסוי בשדה קרב, תעסוקה לתעשייה הביטחונית, ועומק אסטרטגי במזרח התיכון.

צריך לומר ביושר: לא כל המספרים בתחשיב הזה עומדים באותה רמת ביסוס. הטענה שישראל חסכה לאמריקנים כ-55 מיליארד דולר בפיתוח ה-F-35 נשמעת יותר כמו טיעון הסברתי מאשר נתון רשמי. לפי דוח של שירות המחקר של הקונגרס, עלויות המחקר והפיתוח של תוכנית ה-F-35 הגיעו לכ-70.1 מיליארד דולר במונחי דולר שוטפים, כך שקשה מאוד לייחס כמעט את כל הסכום הזה ל”חיסכון ישראלי” בלי הוכחה מוצקה בהרבה.

גם הטענה על מודיעין ישראלי “בשווי חמש סוכנויות CIA” נשענת על אמירה ותיקה של הגנרל ג’ורג’ קיגן משנת 1986. זו אמירה בעלת משקל מדיני והיסטורי, אבל היא אינה נוסחה חשבונאית שמאפשרת פשוט להכפיל תקציב מודיעין ולהגיע ל-75 מיליארד דולר בשנה.

ועדיין, אחרי שמנקים את ההפרזות, נשארת נקודה חשובה: הברית הביטחונית עם ישראל איננה נדבה חד-צדדית. ישראל היא מעבדת ניסיון מבצעית לנשק אמריקני, ספקית מודיעין קריטית, בעלת ברית יציבה באזור סוער, ומנוע שמזין לא מעט חוזים, עבודות ותפוקה בתעשייה הביטחונית האמריקנית. לפי נתוני תוכנית ה-F-35 עצמה, התוכנית מכניסה לכלכלה האמריקנית יותר מ-79 מיליארד דולר בשנה ונשענת על שרשרת אספקה של יותר מ-2,100 ספקים ביותר מתריסר מדינות.

לכן הוויכוח האמיתי אינו אם המספר הוויראלי מדויק עד הדולר האחרון. הוא כנראה לא. הוויכוח הוא על התודעה. מי שמציג את ישראל כמי שרק מושיטה יד לוושינגטון, מחמיץ את האופי האמיתי של הברית: עסקת עומק אסטרטגית, שבה ארה”ב קונה נוכחות, השפעה, מודיעין, ניסוי מבצעי ושימור עליונות באזור, במחיר שנחשב עבורה נמוך יחסית.