דווקא עכשיו: התשובה לרודפי בני התורה

אליכם בני הישיבות הנרדפים

בחור ישיבה שזוכה להמית עצמו באהלה של תורה ולהיקרא “בן תורה”, צריך היה להיות האדם המאושר ביותר בעולם. לא בגלל מה שיש לו בכיס, לא בגלל הכבוד שהוא מקבל מהסביבה, אלא מעצם הידיעה שזכה לשרת בבית ה’, לשבת בבית המדרש ולהחזיק את העולם כולו בזכויותיו.

מסופר על בחור שנכנס אל הסבא מסלבודקא זצוק”ל. הסבא הביט בו ואמר שהוא נראה כדמות רוצח. הבחור נבהל מהתיאור החריף, אך הסבא הסביר מיד: לא ייתכן שבחור השוקד בהתמדה על התורה, חי את חיי בית המדרש ונמצא בהיכלה של תורה, ולא יהיה חיוך נסוך על פניו יומם ולילה.

חז”ל מלמדים אותנו את אותו יסוד. במסכת ברכות (כח:) מופיעה תפילתו של רבי נחוניא בן הקנה: “מודים אנחנו לפניך ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות”. אין זו הודאה רק על ההישגים בלימוד או על ידיעת התורה. זו הודאה על עצם הזכות לשבת בבית המדרש. גם מי שאינו מבין כל דבר ואינו זוכר כל מה שלמד, עצם השהייה במקום התורה משנה את מהותו של האדם.

כך גם אמרו חז”ל במסכת קידושין (ל:): “פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש”. לא נאמר משכהו לסוגיה מסוימת או לדף גמרא כזה או אחר. עצם הכניסה לבית המדרש, עצם השהייה בין כתליו, היא התרופה הגדולה ביותר לחוליי הנפש ולמלחמת היצר.

הסטייפלר זצוק”ל כתב בספרו “ברכת פרץ” שבעבר היו בתי ישראל בנויים על אדני התורה. האווירה כולה הייתה ספוגה באהבת תורה וביראת שמים. גם מי שלא למד בישיבה ויצא לעסוק בפרנסה בגיל צעיר, נשאר מחובר ליהדותו ולטהרתה. באותם ימים ההליכה לישיבה לא נועדה להציל את האדם מהרחוב, אלא לקרבו אל רב מובהק ולגדלו בתורה.

אך בדורות האחרונים השתנתה המציאות. הפרוץ מרובה על העומד, והרוחות המנשבות ברחוב אינן פשוטות כלל. במצב כזה, כותב הסטייפלר, גם בחור שיודע מראש שלא יהיה מן המתמידים הגדולים, ואפילו אם הוא חושש שלא יצליח להגיע להישגים מיוחדים בלימודו, עדיין חובתו להיות בין כותלי הישיבה במשך שנות בחרותו. עצם השהייה במקום התורה היא שמירה, הגנה והצלה ליהדותו.

דווקא משום כך, בני הישיבות הנמצאים כיום תחת מתקפה מתמדת, צריכים לזכור את ההיסטוריה של עם ישראל. לא פעם ולא פעמיים ניסו לפגוע בעולם התורה, להצר את צעדיו ולהחליש את כוחו. אך התוצאה הייתה תמיד הפוכה. “וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ”.

אנחנו רואים זאת גם בדורנו. ככל שהרדיפות מתגברות, כך עולם התורה ממשיך לפרוח, להתרחב ולהעמיד אלפי לומדים נוספים.

ואולי זו הנקודה שצריך לזכור יותר מכל: אותם בחורים שסופגים לעיתים לעג, זלזול או יחס משפיל ברחובה של עיר, הם עצמם נושאי הדגל של עולם התורה. במסירות נפשם, בעמידתם האיתנה ובהתעקשותם להמשיך לשבת בבית המדרש למרות כל הרוחות המנשבות מבחוץ, הם מחזקים את עולם התורה כולו.

אם יזכרו זאת, לא רק שלא יישברו מן הקשיים, אלא יוכלו אף לשאוב מהם כוח. ובעזרת ה’, עוד יזכו לראות כיצד כל אותם אתגרים הופכים למנוף של עלייה גדולה יותר בתורה, ביראת שמים ובעבודת ה'.

- - - - - - - - - - -

הגאון הרב חיים משה כץ שליט"א הינו רב קהילת 'רחם' במערב בני ברק, מוסר את שיעור הדף היומי הגדול בעיר ומגיש תכנית ברדיו 'קול ברמה'.