ז' סיון התשפ"ד
13.06.2024

חברי הכנסת החרדים: תחשבו גם עלינו

חברי הכנסת החרדים: אתם דואגים היטב למנהלי המוסדות, אבל מה עם המצוקות של המצביעים שלכם? • טורו של יעקב ריבלין

חברי הכנסת החרדים: תחשבו גם עלינו
שששש


לכבוד
חברי הכנסת של 'יהדות התורה' בארץ הקודש

רוב שלומות, שפע נהורא מעליא על ראשכם וכט"ס.

חברים יקרים, אם מכתב זה היה נשלח אליכם באמצעות הדרך המקובלת, היו קודמות לו כמה שאלות הזדהות מוקדמות (כמו בשיחה לחברת אשראי או לבנק) למען נדע כי אכן אלו אתם, ולא מאן דהו שהשתלט לכם על המותג. וזאת כי תחת השם 'יהדות התורה' נעשות לאחרונה מספר פעולות שאינן אופייניות לדרך פעולתה של המפלגה הוותיקה המוכרת לנו זה עידן ועידנים.

ונפרט במה המדובר: בימים אלו מתנהל בשמכם משא ומתן קואליציוני שמגיע זה עתה ליומו הארבעה עשר. במהלכו התקיימו כעשרים מפגשים בהיקף כולל של למעלה משלושים וחמש שעות. ביהדות התורה האורגינלית והמוכרת לנו, היינו מוצפים בהדלפות על פרטי המשא ומתן מהרגע הראשון. לא היה מצב שלא נדע בכל רגע נתון מה קורה בתחום ההבטחות לתוספות לקצבאות הילדים, באיזה שלב הוויכוח על היקף תקציב הישיבות, מי אומר מה בנושא גיוס בני הישיבות ועיקר העיקרים: אילו תיקים מובטחים ועל מה עוד נסוב הדיון בהקשר לכך.

ביהדות התורה והשבת ה'תשנ"ב (כך מופיע ברשם המפלגות) מנהג קדוש היה שבנוסף למו"מ הרשמי בין התנועה והמועמד להרכיב את הממשלה, היו שני פלגי המפלגה הקדושה נפגשים בחשאי עם שליחיו של האחרון ובעצם מנהלים מו"מ נפרד. הדוגמה הבולטת ביותר הייתה במהלך הקמת ממשלת אולמרט בשנת תשס"ו. אגודת ישראל תחת הנהגתו של ח"כ ליצמן הובילה את הקו שעיקר העיקרים זה קצבאות הילדים ואם לא יוחזר מה שקוצץ בגזירות תשנ"ג, אין על מה לדבר. מנגד שידרה דגל התורה את המסר שמה שחשוב יותר זה הישיבות הקדושות והבטחת התקציבים לעולם התורה. שליחיו של אולמרט נעו אנה ואנה בניסיון לגשר בין הניצים, אך כשלו. הרוב של אגודת ישראל בסיעה, אפשר לה לכפות אי הצטרפות גם אם יובטחו השמים והארץ למעט קצבאות הילדים. ברבות השנים לא הוחזרו הקצבאות המקוצצות במלואן וזה לא הפריע ליהדות התורה להצטרף (מה שלא עושה השכל עושה הזמן) אך זה כבר סיפור בפני עצמו.

באותה יהדות התורה המדוברת, לא היה יום אחד של שקט פנימי עד להרכבת הממשלה והחלוקה הסופית של התפקידים. בשנת תשע"ג, לדוגמה בעלמא, התפוצצה ישיבת הסיעה שדנה בחלוקת התפקידים, ופלוני שיצא ממנה בחמת זעם, הבטיח שלא תהיה כניסה לקואליציה אם לא יקבל את התפקיד שבא לו בירושה, לטענתו, מכוח הסכמי הכנסייה הגדולה בווינה. סוף דבר שהמציאות, וגם חבריו הריאליים שסירבו להצטרף למרד, העמידו אותו על מקומו, והוא הלך למשרד שזימנה לו ישיבת הסיעה. אחרי ההליכה בכפיה, באה אהבה גדולה וכל היתר היסטוריה.

ופתאום, חברים יקרים, נולדתם לנו מחדש. לא החלפתם שם (אם כי היינו ממליצים לשנות את הרישום ברשם המפלגות ל: יהדות התורה תשע"ה. למען יידע כל העם היושב בציון שאכן חל שינוי מהותי בתפיסה העצמית שלכם) ואפילו לא רעננתם את השורות. ההפך. אם היה כבר רענון אחד בדמותו של ח"כ יעקב אשר בתשע"ג, איבדתם אותו שנתיים לאחר מכן. מי שנפגש עם אולמרט בתשס"ו, הוא מי שנפגש עם ביבי בתשס"ט ובתשע"ג. מהדורות החדשות של התחנות החרדיות תמיד נפתחו בדיווח של כתבנו לענייני מפלגות על הפגישה של חברי הכנסת ליצמן, גפני ופרוש עם ראש הממשלה המיועד. כאז כן עתה.

והנה ראו זה חדש בארץ. מתקשרים לחבר בצוות המו"מ ומבקשים קצת פרטים על מה שקורה בחדרי הדיונים, והוא משיב את פנינו ריקם. מצטער, הוא אומר, הנושאים רגישים מאוד. כל פרסום יכול להזיק. מתקשרים לח"כים אחרים שאינם חברים בצוות ומתברר שמידרו גם אותם. אחת לכמה ימים מכנסים אותם ומספרים להם בראשי פרקים במה המדובר. והכול כדי למנוע הדלפות שעלולות לעורר את דובי התקשורת והמשפט משנת החורף שלהם בכל הקשור לחרדים.

במסגרת המשמעת העצמית הראויה לציון, נמנעתם גם מהצהרות שאפיינו אתכם במשאים ומתנים קודמים. הצהרות שיצרו את הרושם שהחרדים שוב הולכים לנהל את המדינה. הגדיל לעשות ח"כ הרב משה גפני, בדרך כלל ראש המדברים בכל מקום, שלמעט הופעה שבועית מחויבת המציאות נעלם מהרדאר הציבורי והתקשורתי כמו מטוס חמקן אמריקאי. כלומר: גם כשיודעים שהוא מרחף למעלה ומשייט את המטרה, אי אפשר לראות אותו בתקשורת. קל יותר להשיג לראיון את הגנרל א-סיסי מאשר אותו.
שלא לדבר על כך שחסל סדר ויכוחים פנימיים על חלוקת התפקידים. אפילו ביבי יכול לדקלם בחלום, את הסדר הפנימי ביהדות התורה. ליצמן בבריאות, גפני בכספים, פרוש בחינוך או בשיכון, מקלב יו"ר ועדה בכנסת, מוזס סגן יו"ר הכנסת ואייכלר כנראה יו"ר הסיעה. הנה מה טוב ומה נעים שבת מחלקי שלל גם יחד.

איך זה קרה לכם? את האמת רק אתם יודעים. אנחנו יכולים רק לשער. גם קצת התבגרתם, גם קצת למדתם מהניסיון, ואם להיות כנים, הרבה תודה אתם - ואנחנו - חייבים ליאיר לפיד. בנאום הראשון שלו בכנסת הוא פנה לפרלמנטר הבכיר שלכם ואמר לו בלעג: הפסקנו לקבל מכם הוראות. אתם כבר לא מנהלים את המדינה. יומיים אחרי הנאום הוא זינק בסקרים לעשרים וחמישה מנדטים. לאחר מכן הוא ירד בגלל חטאי היוהרה שלו, אבל הפקתם נכון את הלקח.

הציבור מוכן לסבול נוכחות של ח"כים חרדים בקואליציה ולפעמים יש לו אפילו הבנה לצרכים הבסיסיים של הציבור החרדי, כמו הזכות לדיור, חינוך ותעסוקה ואפילו בנושא רגיש כמו הגיוס, עד שאלמלא רוח הטומאה שאפפה את לפיד - ורוח הסכלות שאפפה את ליברמן ורוח העוועים של 'הכה בחרדים והצל את השטחים' של הבית היהודי - היה אפשר להעביר בכנסת חוק גיוס עם סנקציות כלכליות בלבד. אפילו בוז'י הרצוג הסכים לכך, ומי כמוהו לדעת את רוח ציבור בוחריו.

אבל מה שהציבור החילוני לא מוכן לקבל, ועל כך הוא מסוגל אף לעלות על בריקדות, זאת התחושה שגנבו לו את המדינה. שפתאום קם מיעוט ומכוח תחבולנות פוליטית וכישרון להפוך ללשון מאזניים בין הגושים, מנהל את המדינה כאילו שהוא הקים אותה. ארבע שנות הזהב החרדיות בממשלת ביבי השנייה והאף המורם של הנציגות החרדית, העצימו עד מאוד את הפחד הקמאי החילוני מפני שלטון השחורים.

רק כך קיבלו לפיד ובנט לגיטימציה ציבורית לכפות על ביבי הקמת ממשלה ללא חרדים ולהנהיג במשך שנתיים מדיניות של המתה מתוך הרעבה לצרכים האנושיים הבסיסיים ביותר של הציבור החרדי. מי היה מעלה על דעתו שיקום יום אחד שר אוצר מנוול אחד ושר תמ"ת סמרטוט שני ויטילו קנס על נשים שיוצאות מדי בוקר לפרנס את משפחותיהן באמצעות תוספת דרגה לשכר הלימוד במעונות היום? מי היה חושב שאפשר לבטל חוק יסוד הקובע שוויון בתקצוב תלמידים בחינוך הממלכתי והמוכר שאינו רשמי, למרות שהאחרונים עומדים בכל הדרישות הממלכתיות (ליב"ה וכל היתר), רק בגלל שהם חרדים. אלמלי טוב ליבו של היועץ וינשטיין, ביום בו אושר תקציב המדינה לשנת תשע"ג זה היה קורה.

אפרופו תחושה חילונית מול התנשאות חרדית: העובדה שעד היום יש ראש עיר חילוני אנטי חרדי בירושלים היא, בין היתר, פועל יוצא של הצהרה של המועמד החרדי, על כך שהולכים לכבוש את הארץ דרך הרשויות המקומיות. החילונים שמעו ויצאו בהמוניהם לקלפיות, וכל השאר יסופר בספר דברי הימים של הציבוריות החרדית. מנא מנא תקל ופרסין.

אז שאפו גדול על כך שהפקתם את הלקח הדרוש. תענוג לראות אתכם שמים רסן על הפה ומקדישים את כל האנרגיות לניהול מו"מ שמעורר קנאה במפלגות אחרות. תראו את הש"סניקים מתברברים בכל מיקרופון על תיק הפנים, עד שמתברר שהוא תיק חצוי בלי מנהל התכנון. מדברים על תיק הדתות שכבר אצלם בכיס, עד שבנט מוציא איזה ציוץ שאם זה כך הוא פורש מהמשא ומתן, ואז מר אטיאס רץ מיד לבית היהודי לפייס אותם בתפקיד מנכ"ל למשרד - מה שאומר שגם שם לא תהיה לש"ס שליטה מלאה - ותבינו את גודל מעלת השתיקה שכפיתם על עצמכם.

ובכל זאת, ממה שדולף פה ושם ידוע לנו שעיקר מעייניכם נמצאים בחוקי הגיוס והגיור ובתקציבי המגזר החרדי. אומרים גם שהפעם הפנמתם לקח נוסף חשוב נוסף מהמו"מים הקודמים עם מר נתניהו: מה שלא כתוב ברחל בתך הקטנה עם תאריכים מדויקים, אפשר לתלות על הקיר לקישוט. זה מה שלא היה בהסכם הקואליציוני בשנת תשס"ט, שאף בו נכתבו מספר סעיפים בשני החוקים האמורים, דא עקא שהם היו מנוסחים באופן כללי והיו מותנים בהקמת ועדות שיגיעו להסכמה משותפת של כל סיעות הקואליציה.

נתניהו אכן הקים את הוועדות, אבל ליברמן לא אפשר להגיע בהן להסכמה. הכיסאות שישבתם עליהם היו כל כך נוחים, שלא הרהבתם עוז לקום מהם גם לאחר שהבנתם שלא ייצא מהן דבר. בהכירכם את עצמכם, השכלתם שלא להעמיד את עצמכם בניסיונות קשים יתר על המידה. יש נוסחאות חוק מדויקות, ויש תאריכי יעד לביצוע. לא ממש ברור לנו איך ליברמן יחתום על הסכם שכזה, אבל אתם בקטע זה לפחות את שלכם השגתם.

מה ייצא לנו מזה
ועכשיו לתכל'ס. עיון באחת הטיוטות שהגיעו לידינו (שהרי פטור בכלי כלום מהדלפות אי אפשר), מגלה כי את מירב האנרגיות שלכם השקעתם בתקציבי המוסדות. מלמעלה ועד למטה. גנים לגילאי שלוש; ת"תים במוסדות פטור; רשת החינוך העצמאי; ישיבות קטנות; ישיבות גדולות וכוללי אברכים. אין סקטור תקציבי חינוכי ממומן אחד שלא ניכר בו שהעוסקים בו או מאכערים מטעמם ישבו לכם על הראש עם טבלאות מדויקות. כמה הם קיבלו בעבר, כמה ירד להם בימי לפיד, וכמה הם דורשים היום.

וכאן הבן שואל: מה ייצא לי, האזרח הקטן מכל זה. כלום משהו מהתוספות הנדיבות שאתם דורשים עבור מנהלי המוסדות יזרום כלפי מטה גם אליי? הניסיון שנרכש עד עתה בתחום זה מלמד שהסיכויים לכך קלושים למדי. כל קורא שיבדוק את חשבונות הבנק שלו משנת תשס"ו ועד לעצם היום הזה, יגלה כי אין להם שום קורלציה בין ימי השפע הקואליציוניים של יהדות התורה (את ש"ס אין אנו מונים בתחום זה. התנועה הקדושה מעולם לא עסקה בתחום זה אלא בענייני רבנות וטיפול כושל בנושא השיכון. ועל כך להלן).

תקופה זו נחלקת לשלושה חלקים: ימי ממשלת אולמרט בהם ישבה יהדות התורה באופוזיציה; ימי הזהב של ממשלת ביבי השנייה; וימי הרעב לכאורה של ממשלת ביבי, לפיד את בנט. שכר הלימוד במוסדות החינוך לא ירד בשקל אחד בימי השפע התקציבי שהרעיף עליהם גפני בימי שבתו בראשות ועדת הכספים. מצד שני, בימי הרעב, היו סקטורים שבהם הוא טיפס במידה ניכרת, בעיקר בישיבות ובסמינרים (האחרונים בעיקר בגלל סגירת תקצוב למגמות שמשרד החינוך הגיע למסקנה שמפרנסות רק את צוות ההוראה וההנהלה בסמינרים, ולא את התלמידות שיוצאות לשוק העבודה בידיים ריקות). אך בסקטורים בהם קיימת תחרות, כמו ת"תים במוסדות הפטור, הוא כמעט ולא עלה.

וזו השאלה שכל אחד ממאתיים וחמישה עשר אלף הבוחרים שלכם צריך להציב בפניכם בימים אלו של ימי חתימת ההסכם הקואליציוני: תינח שהנחתם את דעתם של מנהלי המוסדות היושבים ליד אוזניכם; אבל האם חשבתם גם עלינו? כלום עלה על דעתכם להתנות איתם שיואילו בטובם להתחלק גם איתנו בשפע שהתחייבתם להרעיף עליהם בקדנציה העומדת בפתח? האם היה מאן דהו מכם שהעז להתנות איתם, עם הסקטור השבע והמדושן עונג של מנהלי המוסדות (לא ממש ראינו ירידה אצלם ברמת החיים בימי הרעב של הממשלה האחרונה. לא בהיקף הנסיעות לנופש יוקרתי בחו"ל ולא בהזמנת הרכבים) שהעברת התקציבים מותנית בירידה ברמה זו או אחרת גם בשכר הלימוד?

ההסכם הקואליציוני הנחתם מול הרשויות החילוניות לא אמור לעסוק בכגון דא, אבל בהחלט הגיע הזמן שתחתמו על הסכם שכזה גם עם מאות אלפי הבוחרים שנתנו לכם את המנדט לייצג אותם. הסכם שיאמר שכל ההטבות התקציביות המוזרמות לסקטור החרדי, יתחלקו בין כולם.

הדברים האמורים בתחום זה מופנים במיוחד לאוזניו של ח"כ הרב משה גפני, וזאת משתי סיבות: האחת, כמי שיושב על השיבר התקציבי של ועדת הכספים, רק לו יש את הכלים להתמודד עם הלובי החזק של מנהלי המוסדות. לזכותו של גפני ייאמר, כי בימי שבתו על כס ועדת הכספים בשנת תשע"ב הוא ניסה להוביל מהלך של פיקוח על גובה שכר הלימוד בתלמודי התורה.

בנוסף, הוא גם רצה לפעול למען זכויותיהם של העובדים המקופחים במוסדות החינוך הפרטיים. אחד מעוזריו, אף ריכז עבורו חומר בנושא זה בהיקף של ספר עב כרס. גפני יצא בהצהרות מרשימות בנושא זה בעיתונות החרדית הבלתי מפלגתית (המקבילה נשלטת לחלוטין על ידי האליטה של המנהלים והמשב"קים שמפרכסין ומתפרנסים זה מזה) אך לפתע נדם כליל. התברר כי הלובי הפעיל לחצים כבדים ב'חלונות הגבוהים', והמקורבים לחלונות הזהירו אותו לבל יפגע חלילה במוסדות הקדושים. מאותו רגע נדם קולו של גפני והפעילות הופסקה.

הסיבה השנייה היא שהתופעה האמורה של הכבדת העול של שכר הלימוד על ההורים, נפוצה בעיקר במגזר של דגל התורה. שם מנהל הישר בעיניו יעשה - כל זמן שאין זה מתנגש עם ההשקפה הטהורה והחומרות העדכניות בתחום הירקות בשמיטה. בקהילות החסידיות יש פיקוח הדוק של האדמו"רים והאחראים מטעמם על כל זיז ושעל בקהילה וישנה התחשבות עמוקה בבעיות הפרנסה של החסידים המכפיפים את עצמם למרותם.

מי שישווה את שכר הלימוד בתלמודי התורה והישיבות החסידיים למקבילות הליטאיות, יגלה הפרשים של עשרות עד מאות אחוזים. ולא שהראשונים מספקים פחות אוכל ותנאים פיסיים, גם שכר אנשי הצוות והרבנים אינו נמוך יותר, ההבדל נובע מכך שלכל חצר חסידית יש בעל בית שעינו צופיה על חסידיו, ובציבור הליטאי ההשגחה מלמעלה היא בעיקר בתחום הרוחני והאידאולוגי. לצרכים הפיננסיים של בני המגזר, אמורים לדאוג חברי הכנסת ובראשם מי שאמור לעמוד בראשות ועדת הכספים. רק כשזה יפנים סוף סוף שחובתו לדאוג גם לאזרח הקטן, ולא רק למנהלי המוסדות, יש סיכוי שמשהו יקרה.

ובמקום שאתה אומר חובתו יש לו גם את זכותו: בכל מקום שאין לו התנגשויות עם סקטור הניהול הליטאי, גפני עשה רבות למען כלל הציבור החרדי. הנחות בתחבורה ציבורית לבנות סמינרים, פתיחת מעונות יום חדשים בערים החרדיות ועוד. כך צריך לעבוד.

חתימת ההסכם הקואליציוני הנוכחי הייתה הזדמנות פז שספק אם תחזור על עצמה להביט לאותם מנהלים בעיניים ולומר להם בצורה הברורה ביותר: רצונכם שנילחם עבורכם עד השקל האחרון בקופת המדינה? אנחנו נעשה זאת רק אם נדע שלפחות משהו מזה מגיע גם לציבור הרחב. לאברכים שמפרישים שלושים עד ארבעים אחוז מהכנסתם החודשית הזעומה לשכר לימודים בת"תים ובסמינרים. קשה לכם כי אתם סוחבים גירעונות משנות הרעב? אל תתחלקו איתם שווה בשווה. השאירו לכם שבעים אחוז מהתוספת, וקזזו את היתרה משכר הלימוד החונק את ההורים.

בשפה עדינה יותר, כי בכל זאת מדובר ביהודים תלמידי חכמים מובהקים המכתתים את רגליהם מעבר לים מספר חודשים בשנה. דברו גם עם ראשי הישיבות והכוללים. בשנים הקשות של ממשלת לפיד-בנט חלה הרעה של ממש בהיקף התמיכות הממשלתי לשני הסקטורים האמורים. כתוצאה מכך נסגרו כוללים רבים ושיעור התמיכות ירד עוד יותר מהיקף הקיצוץ הממשלתי. בררו אצלם, ושוב בטקט ובחוכמה, מה יקרה כאשר שיעור התמיכות הממשלתי יחזור לימים שלפני הקיצוצים.

האם תעלה במשהו מלגת האברכים המסתכמת היום בפרוטות עלובות (מישהו מכיר כולל שמשלם יותר מאלפיים ש"ח לחודש עבור יום לימודים מלא?). האם תיפסק או לפחות תצטמצם התופעה של תשלום המלגות אחת למספר חודשים? ישנה רשת כוללים ידועה - שמפני הכבוד לא תינקב כאן בשמה - שבשנתיים האחרונות עשתה לעצמה מנהג לשלם אחת לחצי שנה, לקראת הפסח ולקראת הסוכות. הנימוק היה הקיצוצים הממשלתיים. האם לאחר שהקיצוצים יוחזרו מתוקף ההסכם, המנהג הזה ייעלם, או שימצאו תירוצים אחרים?

את כל השאלות הללו, אתם חברי הכנסת החרדים, אמורים הייתם לשאול. ואם מאן דהו מאותם מנהלים היה מחציף את פניו לשאול מי שֹמכם, הייתם עונים לו ישר בפרצוף: בעל המאה הוא בעל הדעה. באחת הטיוטות של ההסכם הקואליציוני המתגבש שהגיע לידינו, מצאנו סעיף אחד בתחום זה שעורר בנו קורת רוח מרובה. ביקשתם שם - ויורשה לנו לשער שהייתה זו בקשה של גפני וחבריו - שכל הגננות ברשתות החינוך החרדיות יקבלו שכר מקביל לרעותיהן ברשתות הממלכתיות וכי המדינה תפקח על כך שהתוספת שמועברת למוסדות לשם כך אכן תגיע ליעדה. כל הכבוד. אבל אין בכך די. התניה שכזאת חייבת הייתה לחול על כל סעיפי התקציבים החרדיים.

נושא נוסף שמקבל אזכור מינורי ולא מחייב בהסכם הקואליציוני, הוא הדיור החרדי. בהסכם הקודם של שנת תשס"ט לא הזכרתם כמעט מילה וחצי מילה בתחום זה. הנימוק היה שמאחר ומשרדי הפנים והשיכון נמצאים בידי ש"ס, היא זו שתדאג לכך. הייתה זו כמובן טעות חמורה. ש"ס, בנושאים פנים חרדיים, היא תמיד משענת קנה רצוץ. תמיד. במיוחד עכשיו שהאישיו של המפלגה הוא דאגה לשקופים ולענייני משרד הדתות. מי שמכיר פעם הישג ספציפי של ש"ס נטו לציבור החרדי, מוזמן לשלוח לנו הודעה מפורטת בכתב והיא תפורסם בטור זה בשבוע הבא.

מיותר לספר לכם, רבותינו חברי הכנסת דיהדות התורה המעטירה, שבעיית הבעיות של הציבור החרדי, היא הדיור. אם תיקחו את כל ההישגים התקציביים הנאים שלכם בהסכם הנוכחיים ותסכמו אותם במספרים מדויקים פר משפחה - בערך מאתיים אלף משפחות חרדיות בישראל - תגלו שכולם ביחד לא מגיעים לרבע מהעול הכספי הקשה שהונחת על המשפחה החרדית כתוצאה מהמחסור בדיור. נכון, זו בעיה המשותפת לכל המגזרים בישראל אך בציבור החרדי היא קשה פי כמה. לא רק שהמצב הסוציו אקונומי קשה יותר, אלא בעיקר בגלל שאין כמעט בניה לציבור החרדי, מסיבות שנפרטו במדור זה לפני מספר חודשים.

וכאן נקודת המשבר של המשפחה החרדית הממוצעת. עברנו את גזירות תשס"ג בשלום; שרדנו איכשהו את ימי ממשלת אולמרט ולא פשטנו את הרגל בגלל קיצוצי בנט את לפיד. הגורם המרכזי המאיים על קיומה הכלכלי של המשפחה החרדית, הוא הדיור. הורים לא מסוגלים לעזור לילדים בדיור. אברכים נוטלים על עצמם משכנתאות עתק משל היו יזמי נדל"ן, רק למען קורת גג עלובה. בני תורה עוזבים את משנתם ויוצאים לעבוד בעיקר לתשלומי שכר הדירה התופחים מחודש לחודש. מדובר בעול של אלפי שקלים לחודש שמאיין את כל מה שתשיגו עבורנו בקצבאות הילדים; בטיפולי שיניים עד גיל 18; ואפילו בביטול הקנסות במעונות היום להורים שאחד מבני הזוג לא עובד. קחו מחשבון ובדקו.
אם בהסכם הקואליציוני שמתגבש בשעות ששורות אלו יורדות לדפוס (צהרי יום שלישי השבוע, עקב אילוצי עצמאות דמדינתנו, י.ר.), אין התחייבות של הממשלה להפשרת בניה בערים החרדיות מעבר לקו הירוק; לתוספת שטחים לערים החרדיות הקיימות (עיין ערך אלעד) ולביטול תחום המושב לחרדים בירושלים - לא עשיתם בתחום זה ולא כלום. אם לא קבעתם שלא ייצא מכרז אחד של מחיר מטרה שאין לו מקבילה במגזר החרדי; אם לא דרשתם שיבוטלו ההגבלות של ראשי ערים חילוניות בישראל על בניה לחרדים בתחומם - אפשר לקבוע בוודאות שמה שהיה הוא שיהיה. הקריסה הכלכלית של המשפחה החרדית תימשך, חרף ים ההישגים והתקציבים שהמטרתם בהסכם הנוכחי על סקטור אחד בלבד. סקטור שממילא לא התלבט אף פעם בבעיות של פרנסה וסיוע לילדים בהשגת קורת גג מינימלית, מנהלי המוסדות.

ואחרי הכול, תודה על מה שבכל זאת השגתם ועל הדרך שעשיתם זאת.


טורו של יעקב ריבלין מתפרסם גם בעיתון 'בקהילה'
חרדים יהדות התורה ליכוד ריבלין

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 20 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד