אלימות כלפי קצין במאה שערים - איך מתייחסים?

א', הוא מפקד מחלקה דתי בגדוד החרדי בגבעתי. ביום שישי האחרון, א' יצא לבקר שניים מחייליו. אירוע שגרתי בגזרה הצה"לית. אלא שהחיילים של א', מתגוררים בשכונת מאה שערים בירושלים - דבר שיכול היה לעלות למפקד במחיר הרבה יותר יקר מזה ששילם. הוא הותקף על ידי קבוצת אנשים קיצוניים בשכונה, שניסו לבצע בו לינץ'.

אני מביטה על תמונת רכבו של א', כשהחלון האחורי מנותץ לחלוטין, בזכות אבנים ומי יודע מה עוד שהושלך לעברו, שומעת את אמו מתארת בדמעות את האנשים שניסו לשלוף את בנה מתוך הרכב ולפגוע בו, ועל אופי ההימלטות של המפקד, שהוא בסך הכל בחור צעיר כבן 21, ויודעות מה? הוא אפילו לא חרדי...

התמונה נראית לי כמו רכב שעבר פיגוע זה עתה. אם היו אומרים לי שזה רכב יהודי שספג אבנים באחד הכבישים המסוכנים בארץ - התמונה היתה מתחברת לי היטב. אלא שכאן מדובר באנשים יהודים, שומרי תורה ומצוות, לכאורה חרדים לדבר ה', ונראים ברחוב בלבושם המלא - כולל הכל. ומדוע אני מזכירה את עובדת היותו של א' דתי ולא חרדי? משום שזה מאוד משנה לסיפור.

אין זו הפעם הפעם הראשונה שאנשים או חיילים סופגים התעללות בשכונה החרדית מאה שערים. החרדים, מיותר לציין, זוכים לתהודה תקשורתית רחבה בעל כרחם, כשהכותרות מעבירות מסר, חרדים, או חרדים קיצוניים תקפו.

כמעט כמו בכל נושא בכל חשיבות, כשאני רוצה לשמוע דעות שונות, אני פונה למרחב הוירטואלי, ומבקשת מאנשים בעלי דעה, לשתף אותי במחשבותיהם. עד כמה משפיעים מעשים אלו עלינו כציבור, והאם אנחנו עושים מספיק כדי שלא ידבק בנו הכתם. יש לנו בכלל מה לעשות? שאלתי.

חיים עבאדי, פעיל ותיק בכל הקשור ליחסי חרדים וחילונים, חושב שצרי להפסיק להוריד את הראש ולנסות לדברר את פורעי החוק בשם החרדיות. "הם אף פעם לא חלק ממני, ואף פעם לא היו. הציבור הכללי צריך לתת את התשובות למה תמיד דנים אותנו כקבוצה ולא אנחנו על כך שדנים אותנו. ובכלל, כשעבריינים ירו באילת ופגעו בכמה ילדים תמימים, ראית כותרות ענק שדרשו תשובות בשן ה-"חילוניות"? הוא שואל...

לעומתו, חושב ארי המניק, איש יח"צ חרדי, שהציבור הכללי אינו נחשב כ"ציבור", אלא הוא אוסף של כל מי שאינו משתייך לציבור כזה או אחר. "לנו, כ'ציבור החרדי' יש אחריות במידה מסוימת על שמנו הטוב ועל ערכיה של החברה. ככל שאנשים טועים ונוטים להכליל את כולנו באותה המסגרת - מחובתינו להתנער מהכללה זו", הוא מסביר.

אבי נזרי, פעיל אקטיבי בנושא חרדים-חילונים ברשת ומחוצה לה, חושב שאותה קבוצה מזיקה לנו. "הם בהחלט משפיעים לרעה ומכתימים את שמם של כלל הציבור החרדי. כחייל לשעבר לא זכור לי שאי פעם הותקפתי באיזשהו ריכוז חרדי כזה או אחר, ואני חושב שהפעם יותר מכל פעם הציבור החרדי מבין שהם נזק אדיר לציבור ומתחילים לשמוע אמירות מח״כ חרדים שעד היום מילאו פיהם מים".

יעקב מתן הוא סטודנט לפסיכולוגיה: "גינוי אינו מספיק, לדעתי מדובר בקומץ אנשים שמחרב כל שמץ של הסברה חרדית וכאשר קיימת קבוצה קולנית ואלימה, זניחה ככל שתהא, אני נזכר במשפט המכונן לדעתי של בריג'ט גבריאל "הרוב שוחר השלום פשוט לא רלוונטי". עבור רוב הציבור הישראלי אין הבדל בין סוגי החרדים והם נוטים לראות בנו מקשה הומוגנית אחת. יחד עם זאת מדובר בקבוצה של אנשים שבטוחים שהם מחרפים את נפשם על גזירת השמד כך שמסופקני אם ענישה קלאסית ומעצרים יעצרו את התופעה או שמא נזכה למראות ראווה סטייל "אשריך שנתפסת וכו".

נחמה קטנה הבוקר
ויש גם ביקורת פנימית: האם כציבור אנו עושים מספיק כדי שלא תהיה בתוכנו אלימות, גם אם מדובר בציבור שאנו מתכחשים להשתייכותו? יש שיאמרו שהם אפילו נגדנו, הציבור החרדי הקלאסי לסוגיו, אז איך אפשר להכליל אותנו יחד? ויש שיאמרו שמכיוון שהם נראים "חרדים", אין לנו ברירה אלא לספוג את השייכות ולהוקיע.

פניני שידלובסקי כותבת לי: "תראי שיפי, לחרדים או יותר נכון לנו, ישנם צדדים יפים; עזרה לזולת, חסד, אכפתיות וכאלו. אבל מכיוון שאנחנו חיים בריבוע הגועל נפש עלול להיות מצידה השני של המטבע. זריקת אבנים זהו רק סימן או יותר נכון סממן לאלימות המופעלת מצד אלו שלומדו שמי שאינו שייך אלינו או לחינוך שלנו ראוי לחטוף אבן או אקונומיקה דרך החלון, או אישה שעזבה שידוך או התגרשה דינה הוא מות תומת, או יותר נכון חרם חברתי. התורה שאלוקים נתן לנו ובפרט עכשיו שחג מתן תורה בפתח הוא להבין שרובנו ככולנו סולדים מעשים נתעבים ואלימות באשר היא כלפי אנשים שאינם אוחזים בדעות קיצוניות - כמו אלו השייכות למגזרים קיצוניים ואין צורך לפרט מי הם.

"אותו אחד שזרק אבן הוא אותו אחד שאשתו היא רכושו והוא שולט בה ביד רמה כביכול בשם הדת, או יזרוק את ילדיו מביתו לרחוב כשלא ישמעו לדעותיו הקיצוניות. מעשים מגועלים אלו בשם הדת הורסים כל חלקה טובה וחבל. העם מרים ראש אנחנו לא כופרים או שבים בשאלה. אנחנו אוהבים את אלוקים ואת תורתנו ומצוותיה. לא לאלימות לא למשמרות צניעות, לא לפחדים מאנשים השולטים ביד כתות מסוימות, ובפרט כתות חסידויות מסוימות שרק מי שהיה בין כותליהן מבין מדוע משם נזרקות אבנים".

מתי כבר ימצו איתם את הדין במלוא החומרה? שיישבו קצת בכלא? - שואלת רות אוסטר.

והאמת היא שאני מתחברת לשאלה הזו ותוהה: מדובר בעבריינים ללא כל ספק. אנשים שתקפו, גרמו לפגיעה, השאירו זירת פיגוע, האם המשטרה לא אמורה להיכנס למקום, למצוא את המחבלים ולמצות איתם את הדין? האם כמה שנים בכלא לכמה מהתוקפים שם - לא יביאו את השקט המבורך? למה אני צריכה לספוג כל פעם מחדש את השטויות החולניות שלהם, כשאני לא רואה את עצמי חלק מהם כלל וכן להפך?

הבוקר, יום ראשון, היתה לי נחמה קטנה במאמר המערכת של היומון החרדי 'המודיע', שאומנם כינה חיילים 'קלי דעת', אך בתור מערכת חרדית שמעולם לא התייחסה למקרי אלימות כלפי חרדים כגון קמפיין החרד"קים, הפעם בחרה בכותרת "חילול ה' ותרומה להסתה", תוך דברי הסבר על חומרתה של אלימות.

אז אולי באמת הגיע הזמן לעשות את ההפרדה הזו, בין ציבור, בין אנשים, בין פושעים? משטרת ישראל - לתשומת לבכם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!