הישראלים חוששים לבטא את עמדותיהם הפוליטיות

שבועות ספורים לאחר הסערה הציבורית שעורר סרטון "אבא, אמא - אני ביביסט", שהציג צעיר החושש לחשוף את תמיכתו בראש הממשלה בפני משפחתו, ממצאי מדד החברה הישראלית של JPPI (המכון למדיניות העם היהודי) לחודש יוני 2026 מראים כי הציבור הישראלי אכן מזהה תופעה כזו במציאות, לא רק בימין, אלא גם בשמאל.

האם אנשי ימין מתביישים להצהיר על דעותיהם?

רוב מוחלט של 59% מכלל הישראלים מסכימים שקיימת תופעה של אנשי ימין המתביישים להצהיר על עמדותיהם בפני סביבתם הקרובה. 38% סבורים שיש הרבה כאלה, ועוד 21% סבורים שיש מעט.

רק שליש (32%) סבורים כי תופעה זו אינה קיימת

מניתוח מעמיק של הנתונים עולה כי חוויית הבושה נתפסת כעובדה מוגמרת בקרב מחנה הימין עצמו: לא פחות מ-85% מהמשיבים המגדירים עצמם כ"ימין" משוכנעים כי תומכי המחנה שלהם חוששים ומתביישים לחשוף את עמדותיהם. תפיסה זו נותרת איתנה גם בקרב אנשי הימין-מרכז (66%). מנגד, ככל שנעים שמאלה על הציר האידאולוגי, הנטייה להכיר בקושי של אנשי הימין פוחתת: המשיבים נשאלו האם יש ישראלים בעלי עמדות ימין שמתביישים לומר את זה לסביבה הקרובה שלהם, וכך השיבו: במחנה המרכז הדעות חלוקות (41% מזהים את התופעה מול 42% השוללים אותה), ואילו בשמאל-מרכז ובשמאל הרוב הגדול קובע כי מדובר בתופעה זניחה או לא קיימת (64% ו-51% בהתאמה).

האם גם אנשי שמאל מסתירים את דעתם?

הסקר בחן גם את השאלה ההפוכה - האם יש אנשי שמאל המתביישים לחשוף את עמדותיהם הפוליטיות. תמונת הראי של המדד מראה כי הבושה אינה נחלת צד אחד בלבד, אם כי בעוצמה נמוכה יותר.

46% מהמשיבים בסקר (הציבור הכללי) סבורים כי ישנם תומכי שמאל המתביישים להצהיר על עמדותיהם בסביבתם. 17% מאמינים שיש הרבה כאלה, ו-29% מאמינים שיש מעט.

בקצה השמאלי של המפה הפוליטית 80% ממי שמגדירים את עצמם "שמאל" מעידים כי תומכי המחנה שלהם מתביישים להביע את עמדתם. אנשי ימין לא מאמינים שיש אנשי שמאל המתביישים בעמדותיהם – כשני שלישים מהם 67% קובעים למעשה כי התופעה לא קיימת או כמעט ואיננה קיימת, ככל שמדובר באנשי שמאל.

למעשה, כאמור לעיל, 85% ממי שמגדירים את עצמם כ"ימין" מדווחים על בושה אצל אנשי ימין, ו-80% מהמגדירים עצמם כ"שמאל" מדווחים על בושה אצל אנשי שמאל. כלומר, בכל מחנה פוליטי קיימת נטייה לזהות תחושת בושה בעיקר בקרב בני המחנה שלו עצמו.

הסיבה שהתופעה נתפסת בציבור הרחב ובסקר קודם כל כתופעה ימנית (59% מול 46%) נובעת מהעובדה הפשוטה שמחנה הימין גדול מספרית באופן משמעותי ממחנה השמאל בישראל, ולכן משקלו הסטטיסטי מכריע את התוצאה הכללית.

64% קובעים: ימין זה קודם כל התנגדות למדינה פלסטינית

המדד חושף פער בין האופן שבו אנשי הימין מגדירים את עצמם, לבין האופן שבו מחנה המרכז-שמאל מגדיר אותם. כאשר התבקשו המשיבים לסמן את שלוש העמדות החשובות ביותר המגדירות "מי ששייך באמת לימין", נרשמה הסכמה מקיר לקיר כי התנגדות להקמת מדינה פלשתינית היא סממן הזהות המרכזי והמוביל של המחנה (64% מכלל הישראלים, 69% מהציבור היהודי, ו-79% בקרב מחנה הימין).

אולם, בכל הנוגע למעמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתגלה פיצול: בעוד שבימין רק עשירית מהמשיבים (10%) תופסים את התמיכה בהמשך כהונתו של נתניהו כמאפיין מגדיר של איש ימין אמיתי (ו-19% בימין-מרכז), דווקא במחנות השמאל-מרכז (38%) והשמאל (45%) נוטים לייחס לימין אופי פרסונלי הממוקד בתמיכה בנתניהו.

במילים אחרות: השמאל נוטה להגדיר את הימין על בסיס נאמנות פרסונלית למנהיג, בעוד שהימין עצמו מגדיר את זהותו על בסיס שלוש רגליים אידאולוגיות מובהקות: התנגדות למדינה פלשתינית (79%), תמיכה ברפורמה המשפטית המקורית (54%), והתנגדות לשותפות קואליציונית עם המפלגות הערביות (35%).

הסכסוך הישראלי־פלסטיני עדיין מוביל את הזהות הפוליטית

המשיבים נשאלו מהו השיקול המרכזי הקובע את השתייכותם למחנה הימין, המרכז או השמאל. התשובה הדומיננטית ביותר היתה של 26% מהמשיבים, שהצהירו כי עמדתם בנושא הישראלי־פלסטיני היא הגורם החשוב ביותר. למרות שמדובר עדיין בשיקול המרכזי, נרשמה ירידה מסוימת בחשיבותו לעומת השנה שעברה (30%).

במקביל נרשמה עלייה במשקלם של שיקולים הקשורים לחזון התרבותי (22%) ולחזון הדתי (13%) של המדינה. מגמה זו עשויה להעיד על כך שהוויכוח הפוליטי בישראל אינו מתנהל עוד רק סביב שאלות של ביטחון וגבולות, אלא גם סביב שאלות של זהות, תרבות ואופייה של המדינה.

מה מאיים על הלכידות? המתח הפוליטי בירידה, השסע הדתי בזינוק לשיא

המדד בדק גם איזה מתח בין קבוצות שונות מזוהה ע"י הישראלים ככזה שהכי משפיע על הלכידות בחברה. בעוד שהשסע הפוליטי (ימין-שמאל) נותר האיום המרכזי על הלכידות (46%), הוא צנח ב-10% לעומת אשתקד.

מנגד, חלה עלייה משמעותית בשיעור התופסים את המתח בין דתיים לחילונים כמרכזי: השסע הדתי-חילוני מנתר לשיא של שלוש שנים (32%) כגורם המשפיע ביותר על התפרקות הלכידות, לפי דעתו של הציבור (בשנה שעברה רק 20% סברו כך). בקרב יהודים, יותר משליש מהמשיבים (36%) כבר מזהים את המתח הדתי־חילוני כגורם המרכזי המשפיע על הלכידות החברתית.

מנכ"ל JPPI (המכון למדיניות העם היהודי), ד"ר שוקי פרידמן: "הנתונים מעידים על תהליך לא בריא בשיח הציבורי בחברה הישראלית, וזאת במיוחד משום שהדרך להתחיל ולפתור את המחלוקות בינינו היא היכולת לקיים שיח מכבד ופתוח. כאשר רוב עצום בימין ורוב גדול בשמאל חשים שסביבתם הקרובה תוקיע אותם אם יבטאו את עמדתם האותנטית, המשמעות היא שמרחב השיח הדמוקרטי והלגיטימציה ההדדית הולכים ומצטמצמים. אזרחים מרגישים שאת הדעות שלהם צריך להשאיר בארון. כדאי לשים לב שגם המתח בנושאי דת ומדינה כבר איננו זניח, ואפשר להניח שככל שנתקרב לבחירות הוא יתפוס מקום יותר ויותר מרכזי".