באו מים עד נפש: מה באמת עומד מאחורי מחאת הרכבים

עולם התורה שרוי בתקופה ארוכה תחת רדיפה מתמדת מצד השלטונות. היו מחאות שנעשו בדרכי אלימות שלא לפי כללי התורה, ועליהן מחינו והתנערנו. אולם בשעה שבאו מים עד נפש, החליטו גדולי ישראל מכל החוגים כי אין זו עת לחשות. הם מנהלים מאבק בדרך של מחאה חריפה למען כבוד התורה וכבוד לומדיה, מחאה הנובעת מחדרי לבו הטהור של ציבור בני התורה בארץ הקודש, החפץ לעשות רצון ה' ולהוסיף קדושה ושמירה בעולם כולו.

יהודי התארח פעם בחסידות קרלין ושמע כיצד מתפללים שם בשאגה גדולה. תמה האורח באוזני מארחו מדוע אינם יכולים להעתיר בתפילה בשקט וביישוב הדעת, ללא קולות וברקים. המארח לא השיב מיד, אלא המתין לשעת הכושר. במוצאי שבת, כשבא האורח לבקש את ארנקו, הכחיש המארח כל שיג ושיח שהיה ביניהם. מיד החל האורח לצעוק ולהתרעם. שאלו המארח: "מדוע אתה צועק כך?", השיב האורח: "כשכואב - צועקים". אמר לו המארח: "כך גם אנו בתפילתנו. אנו מרגישים שכל חיינו תלויים בה, ולכן אנו צועקים".

את הקנאות הראשונה בתורה אנו מוצאים בפרשת פנחס: "השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם". ויש להקשות: הרי היו חטאים רבים בדור המדבר, ולא מצינו תגובה חריפה כל כך, לא מצד הקב"ה במגפה הנוראה שבה מתו עשרים וארבעה אלף איש, ולא מצד פנחס שקינא קנאת ה' מיד, ללא שהות וללא מחשבה. ואף במקרים אחרים, כגון מעשה קרח, המקושש או חטאים נוספים שבהם נכשל ציבור גדול, לא מצינו מעשה קנאות מיידי. עוד יש להבין מה בא הכתוב להשמיענו במילים "ויקח רמח בידו", והרי פשוט שכדי להילחם בחוטא יש לאחוז כלי מלחמה.

אלא יסוד גדול למדנו מפנחס: כשבאים להילחם באותם משכילים, רפורמים ושאר כוחות הטומאה המבקשים לבטל תורה מישראל, צריכים לקנאות אך ורק על פי הכוונת גדולי ומאורי הדור. עלינו לזכור את דברי חז"ל במסכת מגילה: "סתירת זקנים - בניין, ובניין נערים - סתירה". זכותו של העם היהודי בכלל, ושל שומרי המצוות בפרט, היא בכך שהם מתבוננים תמיד בשרשרת הדורות ושואלים כיצד נהגו אבותינו בצמתים מעין אלו. מחלוקות עם הרחוקים מתורה ומצוות, גזירות שמד של גיוס ושאר כוחות הסטרא אחרא היו בכל הדורות, ולכן יש להתבונן בדרכי רבותינו ולא לנהוג בפזיזות העלולה להחטיא את התכלית.

פנחס הבין, מתוך כל המאורעות שעברו על עם ישראל במדבר, שכעת זהו צו השעה. הוא קינא מתוך פנימיות לבו, ועל כך רומז הכתוב "ויקח רמח", כלומר שלקח את כל רמ"ח איבריו למלחמה הזאת.

ולסיום, במקביל למחאות ולקנאות, עלינו לחזק גם את בדק הבית שלנו. מסופר שישבו רבנים חשובים באספה אצל בעל ה"חזון איש" זצוק"ל כדי לטכס עצה על חילולי השבת ההמוניים בארץ הקודש, ודנו מי אשם בדבר. נענה החזון איש ואמר שגם לנו יש חלק באותם חילולי שבת. והסביר: כיצד ייתכן שיהודים רבים, הרחוקים מתורה ומצוות, נזהרים בענייני חמץ בפסח, אף שבאיסורים רבים אחרים, ואף חמורים יותר, הם מזלזלים בזדון ובפרהסיה? אלא שכאשר אנו, בני התורה, נזהרים בדקדוק רב מכל חשש של חמץ, הדבר משפיע גם על הרחוקים ומעודד אותם להיזהר. לעומת זאת, כאשר בשמירת שבת, שבה התביעה מאתנו גדולה יותר, יש אצלנו זלזול, הרי שהדבר משפיע לרעה גם על הרחוקים.

- - - - - - - - - - -

הגאון הרב חיים משה כץ שליט"א הינו רב קהילת 'רחם' במערב בני ברק, מוסר את שיעור הדף היומי הגדול בעיר ומגיש תכנית ברדיו 'קול ברמה'.