כשהבת מתקשה במסגרת אך האם מתלבטת אם לשלוח לפנימיה?

יש רגע שאמא מרגישה אותו עוד לפני שמישהו אומר לה אותו בקול.

הבת עדיין רשומה במסגרת. לפעמים היא אפילו יוצאת בבוקר. יש מערכת, יש כיתה, יש מחנכת, יש מבחנים. מבחוץ הכל עוד נראה מסודר. אבל בבית מרגישים שמשהו כבר לא עובד.

היא פחות משתפת. פחות מאמינה בעצמה. הלימודים הפכו למאבק. הקשר עם הצוות נחלש. כל בוקר נהיה משא ומתן. כל שיחה על הלימודים נגמרת בשתיקה, בכעס או בדמעות. והאמא, שמכירה את הבת שלה יותר מכולם, מבינה שלא מדובר בעוד תקופה חולפת.

זו אחת ההתמודדויות הרגישות ביותר של הורים בציבור החרדי והדתי. מצד אחד, הבת לא מצליחה לפרוח במסגרת הרגילה. מצד שני, ההחלטה להעביר אותה למסגרת אחרת מעוררת חשש עמוק: האם המקום יהיה שמור? האם יבינו אותה? האם היא תישאר מחוברת לבית? האם זו לא תהיה ירידה, אלא דווקא התחלה חדשה?

בשנים האחרונות השיח סביב נערות שלא מוצאות את מקומן במסגרת הלימודית כבר אינו נשאר רק בתוך הבית. מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שפורסם בשנת 2025 בעקבות דיון בוועדת החינוך בנושא נשירת נערות חרדיות, הצביע על כך שהנשירה במגזר החרדי אינה רק תופעה גלויה של עזיבת מסגרת. במקרים רבים יש גם מצב שקט יותר, שבו התלמידה רשומה במסגרת, אבל בפועל כבר אינה נמצאת בתהליך לימודי משמעותי.

הנתונים הרשמיים מלמדים כי בשנת תשפ"ג שיעור הנשירה השנתית בקרב תלמידים חרדים בכיתות ז' עד י"ב עמד על 2.1%, כפול משיעור הנשירה בקרב שאר תלמידי החינוך העברי. בקרב בנות חרדיות עמד שיעור הנשירה על 1%, שהם 822 תלמידות. בנוסף, באותה שנה נמצאו 2,070 בנות בגילאי 13 עד 17 שלמדו בעבר בחינוך החרדי ולא היו רשומות במסגרת חינוכית מוכרת.

אבל אצל אמא בבית, זה לא מתחיל מנתונים. זה מתחיל בתחושה.

התחושה שהבת שלה חכמה, רגישה ומלאת יכולות, אבל המקום שבו היא נמצאת לא מצליח להגיע אליה. התחושה שהיא לא “בעיה”, אלא פשוט צריכה דרך אחרת. התחושה שאם לא יימצא לה מענה נכון בזמן, יהיה קשה הרבה יותר להחזיר לה את הביטחון.

כאן בדיוק נמצאות משפחות רבות על קו התפר. הן עדיין לא רוצות לקרוא לזה משבר. הן בוודאי לא רוצות לוותר על הבת. אבל הן כבר מבינות שצריך לחשוב על מסגרת אחרת, מקצועית יותר, קטנה יותר, עוטפת יותר, ובעיקר כזו שאפשר לסמוך עליה.

אחד המענים שנבנו עבור המשפחות האלה הוא כפר הנוער 'אפיקי אור' מבית רשת מוסדות חינוך 'מגדל אור' בנשיאות הרב יצחק דוד גרוסמן.

לבדיקת התאמה והשארת פרטים לחצי כאן>

עבור אמא חרדית או דתית, השם הרב גרוסמן אינו פרט שולי. הוא נקודת ביטחון. כשמדובר במסגרת מבית הרב גרוסמן, ההורה מבין שמאחורי המקום עומדים ניסיון חינוכי, אחריות, שמירה, לב והבנה עמוקה של הבית שממנו הבת מגיעה.

כפר הנוער 'אפיקי אור' מיועד לבנות העולות בשנת הלימודים תשפ"ז לכיתות ט', י' וי"א. הוא מתאים לנערות שלא מצאו את מקומן במסגרת הלימודית הרגילה, מתקשות בלימודים או בחברה, וזקוקות למסגרת חינוכית, טיפולית ולימודית שמעניקה להן סיכוי אמיתי להתחיל מחדש.

הבנות שוהות בכפר במהלך השבוע וחוזרות הביתה בסופי שבוע. קיימות הסעות לנקודות מרכזיות ברחבי הארץ. המודל הזה חשוב במיוחד עבור משפחות שרוצות מצד אחד לתת לבת מסגרת יציבה, ומצד שני לשמור על הקשר לבית, למשפחה ולערכים.

“הרבה אימהות שמגיעות אלינו אומרות את אותו דבר”, אומרת אשת צוות בכפר. “הן לא מחפשות רק בית ספר אחר. הן רוצות לדעת שהבת שלהן במקום שמור, שמבין אותה, שלא שופט אותה, ושלא מנתק אותה מהבית. זה הבסיס”.

ב'אפיקי אור' הדגש אינו רק על לימודים, אלא על מעטפת שלמה. הבנות לומדות בכיתות קטנות, עם יחס אישי ותוכנית שמאפשרת להן לצמצם פערים ולהתקדם בקצב נכון. לכל כיתה יש עובדת סוציאלית שמלווה את הבנות באופן שוטף, כך שהמענה הרגשי אינו מגיע רק בשעת משבר, אלא כחלק מהחיים היומיומיים בכפר.

לצד הלימודים מתקיימת בכפר עשייה רחבה שמחברת את הבנות לעולם של אחריות, יצירה ועצמאות. הן מגדלות בעלי חיים, מטפלות בצמחים בחווה הידרופונית, משתתפות בפעילויות ספורט בחדר כושר ובאולם ספורט, לומדות בחוגי ציור, משתמשות בספרייה עשירה, ולוקחות חלק במפעל לייצור סבונים.

מפעל הסבונים הוא דוגמה לגישה של המקום. הבנות לא רק מכינות מוצר. הן רוקחות, מייצרות, לומדות עלויות, מבינות תמחור ונחשפות לעולם של יזמות ועסקים. עבור נערה שהתרגלה לשמוע מה לא מצליח לה, זה יכול להיות רגע שבו היא מגלה מחדש מה כן אפשרי עבורה.

“כשבת רואה שהיא יצרה משהו אמיתי, שיש לו ערך, קורה משהו עמוק”, מספרת אחת מנשות הצוות. “זה לא רק סבון. זו חוויה של מסוגלות. פתאום היא אומרת לעצמה: אני יכולה ללמוד, אני יכולה ליצור, אני יכולה להצליח”.

גם חיי היום יום בכפר נבנו מתוך מחשבה על תחושת בית. הבנות מקבלות חמש ארוחות ביום ברמה גבוהה, ישנות בחדרים קטנים ונעימים של שלוש בנות עם מקלחת בחדר, וחיות בסביבה שמשלבת חום, סדר, אחריות ועצמאות.

הנתון הלימודי של המקום משמעותי במיוחד: כ־80% מהבנות מגיעות לתעודת בגרות. עבור נערות שלא תמיד הצליחו להשתלב במסגרת רגילה, זהו נתון שמספר לא רק על הישגים לימודיים, אלא על שינוי עמוק יותר. כאשר הבת מקבלת כיתה קטנה, צוות שמכיר אותה, ליווי רגשי, שגרה ברורה ואמונה בכוחות שלה, יכולות חדשות מתחילות להתגלות.

“אנחנו לא באים לשנות את הבת”, מסבירה מנהלת כפר הנוער. “אנחנו באים לראות אותה. להבין מה היא צריכה, לתת לה גבולות, חום וכלים, ולעזור לה לגלות שהיא מסוגלת הרבה יותר ממה שהיא חשבה”.

כפר הנוער 'אפיקי אור' בראשות הרב גרוסמן מבקש לתת מענה גם לחשש הגדול של ההורים: מה יקרה אחרי הלימודים. בכפר מדגישים כי הקשר עם הבוגרות אינו מסתיים ביום שבו הן מסיימות את שנות הלימוד. עבור רבות מהן, המקום ממשיך להיות בית גם בהמשך הדרך, עם ליווי, הכוונה, קשר אישי וכתובת שאליה אפשר לחזור.

לכן, השאלה שעומדת בפני אמא אינה רק אם הבת צריכה לעבור מסגרת. פעמים רבות השאלה האמיתית היא איפה יש מקום שיהיה מספיק מקצועי כדי לעזור לה, ומספיק שמור כדי שאפשר יהיה להפקיד בו את הדבר היקר ביותר.

בכפר הנוער 'אפיקי אור' מבית הרב גרוסמן מנסים לענות בדיוק על השאלה הזו: מסגרת אחרת, אבל לא מנותקת. פנימייה, אבל עם קשר לבית. מקום טיפולי ולימודי, אבל גם חם, חי ומכבד. ובעיקר, מקום שמאמין שבת שלא מצאה את מקומה במסגרת אחת, יכולה לפרוח במסגרת שנבנתה עבורה נכון.

לפעמים בת לא צריכה שיוותרו עליה. היא צריכה מקום שיאמין בה בזמן.

הבת שלך עולה לכיתה ט', י' או י"א בשנת תשפ"ז, ואת מרגישה שהיא זקוקה למסגרת אחרת?

ניתן לבדוק התאמה בצורה דיסקרטית ואישית.

לבדיקת התאמה והשארת פרטים לחצי כאן>